נקודה אופטימית

מה אפשר ללמוד מהעובדה ששתי הפיינליסטיות של העונה הקודמת, מכבי חיפה והפועל תל אביב, שומטות יתרון מול קבוצות נחותות מהן בדקות הסיום ומסתפקות בתיקו? מה אפשר ללמוד: שום דבר! הירוקים והאדומים שיחקו חלש, אבל היו קרובים הרבה יותר לניצחון מאשר לתיקו שהושג בסוף.

החולשה של שתיהן היתה פסיכולוגית יותר ממעשית. הפועל נחה על זרי הדפנה של שתי הרביעיות מול מכבי פתח תקווה ואקרנאס, חיפה באה מדוכאת ומושפלת אחרי ההדחה מליגת האלופות. תרשמו עכשיו: למרות שתי תוצאות התיקו האלו, הפועל וחיפה ייאבקו בצמרת הגבוהה ביותר.

דווקא משום שזה לא היה משחק גדול, בלשון המעטה, אני מעדיף להסתכל בו בעיקר על הנקודות האופטימיות ויש כאלה לא מעט.

סלים טועמה ו-וואליד באדיר. חולשת הקבוצות היתה פסיכולוגית (יוסי ציפקיס)

נקודה אופטימית מספר אחת: המגן הימני חוטבא. לא בגלל הזימון ההזוי לנבחרת, אלא משום שהילד הזה מתגלה שבוע אחרי שבוע כשחקן מצוין ובעיקר אחד המגנים היחידים בארץ שיודעים להרים תוך כדי תנועה כדור מדויק לתוך הרחבה.

נקודה אופטימית מספר שתיים: נוסא איגייבור. אם לא יקרו תקלות מפתיעות בדרך, הוא יהיה אחד ממצטייני העונה. שליטה בכדור, ראיית משחק, טכניקה וחכמה. קצת יותר ריכוז במסירה האחרונה או באקט האחרון בתוך הרחבה, ואיגייבור יהיה האס המנצח של הפועל.

נקודה אופטימית מספר שלוש: טוטו תמוז מצוין. באספניול יודעים למה הם רוצים אותו והם יודעים גם שלא יקבלו. היחיד שכמובן לא שם לב לעובדה הוא לואיס פרננדז שלנו אבל גם הוא עוד יבין בסוף. מאוחר מדי כרגיל.

תמוז. באספניול יודעים למה הם רוצים אותו (יוסי ציפקיס)

נקודה אופטימית מספר ארבע: יכול להיות שדווקא במשחק המעייף הזה הרוויחה הפועל את השוער החדש שלה. אדל הוכיח שיש לו חומרים של שוער טוב, כאשר הציל עוד אחת מהפשלות הסידרתיות של ביוואן פרנסמן. אולי הוא לא יהיה אניימה, אבל הוא שוער טוב.

מה שמוביל אותי כמובן לנקודה השחורה הקבועה והשבועית: פרנסמן. מישהו חייב לשים סוף לניסוי הזה בבני אדם. זה לא טוב לפרנסמן, לא בריא לאוהדים וזה טוב אך ורק לקבוצות היריבות. החולשה שלו לא יכולה להיות מקרית כשהיא חוזרת על עצמה מדי שבוע. גם אם הפועל לא מביאה בלם חדש, כל אופציה אחרת עדיפה על בלם שהוא פשוט לא זה.

שתי הערות קצרות על המשחק הזה: תמוז עם האצבע המשולשת וגלבאן עם התנועות המתגרות כלפי אוהדי היריבה צריכים להתגבר. זה לא מוסיף לכבודם ולא מתאים לכוכבים ברמתם. והערה אחת ליעקב אסייג: אתה מרגיש מקופח? אני מרגיש כשיצאת קצת טיפשון.

תמוז עושה אצבע משולשת לקהל. לא מוסיף לכבודו (יוסי ציפקיס)

אז מה אפשר ללמוד מהעובדה ששתי הפיינליסטיות שלנו שומטות ניצחון בדקות הסיום? שום דבר. אותו שום דבר אפשר יהיה ללמוד גם מחר, כאשר מכבי תל אביב תנצח כנראה את מ.ס. אשדוד ותעפיל למקום הראשון בטבלה. מאחר ואנחנו עדיין בחודש אוגוסט יש להניח שהאוהדים הצהובים יחגגו שוב אליפות, אבל אנחנו הרי יודעים שהתחלה של עונה היא התחלה של עונה.

למרות זאת, מאחר ואין באמת הרבה מה לכתוב ולהגיד על הדרבי המשעמם שהסתיים ב-1:1, אני מסתכן כאן בהימור קצת מטופש והרבה חסר אחריות אבל בעיקר משעשע: זאת תהיה העונה שבה הפועל ומכבי ירוצו ראש בראש זו נגד זו על האליפות. חיפה תשתרך קצת מאחור וזו תהיה השנה שבה הדרבי הגדול יהיה הדרבי על האליפות. לא כזה שבו מכבי באה לקלקל או לשמוח בתיקו, אלא כזה שבאים בו לקחת את הקופה כולה.

תבדקו בארכיונים: קרב כזה לא היה בליגה שלנו מאז שנות ה-70, מאז שייע פיינגנבוים וגיורא שפיגל, מאז ה-0:5 של מכבי בשנות ה-70 שייזכר לדראון עולם. זהו כמובן ניחוש פרוע, אבל תודו שהוא מפתה. לא ברור מה יהיה מצבם הבריאותי של האוהדים הצהובים והאדומים בסוף העונה הזו, אבל כן ברור שאם כך יקרה, תל אביב תהיה העונה הזו באמת עיר ללא הפסקה.