בשני המשחקים החשובים ביותר של שלהי העונה, במיוחד עבור האוהדים, הדרבי מול מכבי וגמר הגביע, כאשר חלק גדול משחקני הפועל תל-אביב, כמו גם המאמן, עסוקים כבר במחשבות על התחנה הבאה בקריירה, בלטה יכולתו של סלים טועמה כיהלום בערימת חציר.
טועמה, שעל יכולתו הטכנית אין עוררין, הראה בנוסף גם הרבה לחימה במשחקים הללו והוכיח לכל מספידיו כי הוא כאן בשביל להישאר. הקשר ידע לקחת את המושכות בהיעדרו של ורמוט, להטריף את חבריו ולתת משחק לחימה ללא פשרות מול הלחץ החיפאי. האדומים חזרו להיות הפועל של פעם, כאשר התגוננו בחירוף נפש וויתרו על המשחק ההתקפי שאפיין אותם בשנים האחרונות.
הקשר חזר משלוש עונות באירופה בכושר גופני לקוי לאחר שהרבה להתייבש על הספסל. השהות המדכאת בסטנדרד ליאז' ולאריסה והחזרה המדכדכת לתפקיד של מחליף לכוכב הבלתי מעורער של הקבוצה, הקוסם גילי, יכלו לחסל כל שחקן, אבל לא בעל אופי חזק כטועמה.
 |
| סלים טועמה זוכה לכבוד הראוי לו (יניב גונן) |
|
| |
מהירות ועודף פיזיות אף פעם לא היו הצדדים החזק שלו, אבל סלים, הכדורגלן בעל הבעיטות הטובות והמסוכנות בישראל, ידע לחפות על החולשות במנהיגות ונוכחות. כמו ראיין גיגס, שידע בשנים האחרונות לזוז הצידה לטובת הכוכבים הצעירים, לוותר על תפקיד הקיצוני באגף עקב ירידה במהירות, אך תרומתו למנצ'סטר יונייטד, כסמל ובזכות חוכמת המשחק והניסיון האדירים שלו, הופכים אותו לשחקן שאין לו תחליף.
הפועל הגיעה לסוף עידן מבחינתה. גוטמן בנה קבוצה שיודעת להתגונן היטב ומציגה משחק צירופים מרהיב מבחינתה. הוא הפך שחקנים אלמונים כביברס נאתכו וערן זהבי למובילים בכדורגל הישראלי ובזכותו נהייתה הפועל לטרנד חם וסקסי, סופרלטיבים להם זכו בעבר רק מכבי חיפה ומכבי תל-אביב.
 |
| אלי גוטמן. הפועל הגיעה לסוף עידן מבחינתה (עמית מצפה) |
|
| |
פרט לטועמה, בלט בגמר עוד סמל אדום, מופת ללחימה ולקבוצתיות, שי אבוטבול. יחד עם אבוקסיס כמאמן, צפויה הפועל להיפרד מהתדמית הפופולארית והנוצצת ולחזור להיות האנדרדוג של פעם. עבור אוהדיה האדוקים זאת בשורה טובה דווקא. אך אוהבי הכדורגל הישראלי הנייטרליים, שציפו לראות את האדומים מייצרים המשכיות שתתמודד מול ההגמוניה של חיפה והכסף הגדול של מכבי, מדובר באכזבה עקב איבוד האלטרנטיבה.