בלומפילד. אדום נגד לבן. קבוצה אחת על הדשא. האדום תוקף ותוקף ותוקף, מכניס חלוצים בסיטונות, הכדור מטייל על קו השער ולא נכנס. הלבן כובש, נפצע, קם נופל, מתגלגל על הדשא, מרגיז ובסוף כובש עוד שער קטן כדי לחתום את התוצאה.
גם אני התבלבלתי כשראיתי את המשחק בין מ.ס. לשדוד להפועל תל אביב. לרגע חזרתי לאמצע השבוע בו הלבן ביצע בצורה מושלמת את המערך ההגנתי שלו, זה שפעם היה מכונה בפי כל בונקר.
אחרי שפשוף קל בעיניים הבנתי שזה לא שידור חוזר, זאת אותה הגברת בשינוי אדרת. הקבוצה של ג'ון גרגורי הבינה שבשביל לנצח את הפועל שבאה עייפה, מותשת, יהירה ומזלזלת מהצ'מפיונס ליג, צריך פשוט לשחק בתבנית המשחק אותה הפועל יודעת לבצע יותר טוב מכולן.
 |
| שכטר, ורמוט וזהבי מאוכזבים. הפסידו בנשק שלהם מול בנפיקה (שי לוי) |
|
| |
פעם אתה למעלה פעם אתה למטה. אבוקסיס שטען השבוע לניצחון הגדול ביותר של קבוצה ישראלית באירופה, יצטרך לחשוב על מינוח מתאים מספיק לניצחון של אשדוד בבלומפילד. אולי "הניצחון הגדול ביותר של קבוצה ישראלית בליגת העל"? נשמע דומה, כמו צמד המשחקים.
הפועל החמיצה והחמיצה ולקראת הסוף, מרוב חלוצים לא ראינו את השער. שכטר, תמוז, שהר, מרעי, את כל התותחים מהצ'מפיונס גוטמן זרק בשביל להכניע את הקבוצה מעיר הנמל, אך הפעם גרגורי לחש על אוזנה של פורטונה.
אי אפשר שלא להעריך את גרגורי שעם קבוצה של ישראלים לוחמים, לא עם כדורגל גדול, אבל עם המון משמעת טקטית, הגיע לבלומפילד ולימד אותנו שאפשר ללמד גם את גוטמן שיעור בכדורגל. גרגורי הצליח להביא שחקנים, שבדרך כלל נתונים למתקפות חסרות שחר על יכולתם, להישמע להוראות מאמניהם לרמת משמעת קבוצתית ואישית. הוא יודע, השועל האנגלי, מה יש לו ביד ועם זה הוא מנצח.
 |
| יוסי אבוקסיס. הפועל שילמה על היהירות שלה (שי לוי) |
|
| |
אי אפשר ליהנות מהכדורגל הזה, אבל אי אפשר לבוא אליו בטענות. אחרי שהשבוע נהנתה וסבלה כאחד הפועל מהכרוניקה שבשיטה ההגנתית, גוטמן צריך לקוות שמאמני ליגת העל, לפחות רובם, לא ינקטו את השיטה המבורכת נגד הפועל בשארית הליגה, אחרת הוא יבין בסוף העונה מה זה אומר להגיע למשחקי ליגת העל היישר מימי שלישי ורביעי הסוערים.
הכתוב הינו טור דעה