בדרך כלל כששחקן זר שמשחק בישראל עושה חיל במדי הנבחרת הלאומית שלו, אנחנו גאים בו ובעובדה שהוא חלק מאיתנו, מישראל. בימים אלו אנחנו רואים את שוער הפועל ת"א, וינסנט אניימה, מצליח עם נבחרת ניגריה באליפות אפריקה ועולה איתה לרבע הגמר אחרי ניצחון על מוזמביק.
אני מתאר לעצמי שבזמן המשחק של הניגרים, חלק מהאוהדים האדומים חשבו על העתיד לבוא: ניצחון ניגרי יעלה אותם לשלב הבא ואניימה לא יעמוד בין הקורות מול מכבי חיפה במשחק העונה. דילמה לא פשוטה.
העליה הניגרית לרבע הגמר אמנם משמחת את אניימה מצד אחד, אבל מחלישה מאוד את האדומים לקראת המשחק הגדול, במיוחד כשיתרון הביתיות לא יהיה איתם במשחק הזה.
 |
| אניימה וחבריו לנבחרת ניגריה (רויטרס) |
|
לא נעים או תזמון בעייתי, האדומים צריכים להתרגל למצב הזה, שיהפוך לשגרה בעונה הבאה. סביר מאוד להניח שאניימה לא יישאר כאן ויתקדם לקבוצה גדולה יותר באירופה. פעם אחת האדומים הצליחו להשאיר אותו כאן, אבל השוער המצויין הזה פשוט לא מתאים לרמה של הליגה בארץ.
עכשיו מגיע המבחן האמיתי של הפועל ת"א. משחק על עונה שלמה מונח על הכף ועבור השחקנים באדום מדובר במבחן בגרות רציני. אניימה משרה ביטחון על ההגנה, בולט מאוד בכל המשחקים של הפועל, ועכשיו הרגיעון הזה לא יהיה בין הקורות במשחק הכי חשוב.
 |
| ניל אברבנל. אחריות רבה על הכתפיים (רועי גלדסטון) |
|
ההשלכות ברורות - הפסד אדום ועוד עונה עלולה להיגמר בינואר, ולדעתי גם אחרי הקיצוץ של אבי לוזון המצב לא ישתנה. אני אומר את זה במשפט אחד פשוט, אבל עבור האוהדים והקבוצה מדובר במכה של ממש.
מצד שני, אפשר להסתכל על חצי הכוס המלאה. מדובר בתרגול טוב לקראת העונה הבאה, כי לדעתי העזיבה של השוער בלתי נמנעת. אניימה הציל את הפועל ת"א לא פעם מתוצאות תיקו ומהפסדים, ונראה לי שאלי גוטמן צריך להבין שהוא לא יכול להמשיך ולהתבסס על הימים הטובים של הניגרי בשער עונה נוספת.
הכתוב הינו טור דעה.