אחרי שנתיים וחצי בהן היה השחקן הטוב בליגת העל והוביל את מכבי חיפה לשלוש אליפויות רצופות ולהישגים נאים באירופה תוך כדי שהוא מעמיד מספרים נהדרים, עומר אצילי החליט בחודש יוני האחרון לשנות אווירה ולצאת להרפתקה חדשה.
הקיצוני הישראלי בן ה-30 חתם באל עין מאיחוד האמירויות, שהפעילה את סעיף השחרור שלו, שילמה למכבי חיפה שני מיליון אירו והעניקה לו שכר של קרוב לשני מיליון אירו לעונה, בחוזה לשתי עונות עם אופציה של הקבוצה להאריך את ההתקשרות לעונה נוספת. הוא הפך לישראלי השלישי שמשחק באיחוד האמירויות ליהודי הראשון שעושה זאת.
מאז שהגיע, רשם אצילי 19 הופעות בהן תרם שישה שערים וארבעה בישולים. ההתחלה הייתה טיפה קשה יותר תחת המאמן אלפרד סחרודר, אך מאז שהוחלף בהרנן קרספו, הקרדיט לישראלי הלך וגבר.
למרות זאת, החליט המאמן הארגנטינאי שלא לכלול את אצילי בין חמשת הזרים שירשמו לסגל למשחק הראשון מול אל נאסר של כריסטיאנו רונאלדו ברבע גמר ליגת האלופות של אסיה מחר (שני, 18:00), כאשר כוכב מכבי חיפה לשעבר יקווה להירשם לגומלין ולשחק מול הפנומן הפורטוגלי על אדמת סעודיה.
עוד לפני המשחק המסקרן, אצילי העניק ראיון בלעדי ל-ONE, בו סיכם את התקופה שעוברת עליו עד כה במפרץ, דיבר על רמת הכדורגל באיחוד האמירויות בהשוואה לארץ, החיים בדובאי, רונאלדו, סעודיה, מכבי חיפה, המשפחה, היחס אליו כישראלי מאז השביעי באוקטובר ועוד. לפניכם החלק הראשון בראיון.
“מרגישים את הטירוף סביב רונאלדו”
עומר, לפני שמונה חודשים עברת לדובאי. איך אתה מסכם את התקופה הזו עד כה?
״לעבור עם המשפחה שוב לחו״ל ולהגיע למקום חדש זה משהו מאתגר. גם מבחינת הכדורגל, גם התרבות, זה להכיר דברים חדשים. בינתיים אני נהנה מאוד״.
אתה משחק בליגה שהיא לא מהבכירות, אבל לא מספק מספרים כמו ערן זהבי בסין למשל. יש שאיפה לעשות משהו דומה?
״הליגות פה מאוד מתפתחות, בטח עם מה שקורה עכשיו בסעודיה. אני וזהבי שחקנים שונים, אני שחקן קו יותר והוא חלוץ. כמובן שהשאיפה שלי היא לכבוש כמה שיותר, ברגע שאני משחק אני מנסה לעשות את המקסימום שלי וכשיש רצף בו אני משחק זה יותר קל ואני מחכה לרצף שלי. בינתיים, כשאני משחק אני נותן את המספרים״.
ההחלפה של המאמנים עזרה לך?
״בסוף על הנייר אני חושב שכן מבחינת מספרים של דקות. בכל פעם שהייתי על המגרש הרגשתי טוב, שאני נותן את העבודה שלי״.
מה היה עם המאמן הקודם אלפרד סחרודר?
״היה לנו משחק בו ניצחנו 0:6, כשפתחתי בהרכב ובישלתי פעמיים. במשחק שאחרי זה שהיה משחק גדול, לא פתחתי. נכנסתי לדבר עם המאמן והיו קצת אי הבנות ומשם דברים השתבשו. לפני שחתמתי דיברתי עם המאמן והוא אמר לי שהוא מאוד רוצה אותי ושהוא מכיר אותי ממכבי חיפה״.
איך הרגשת בתקופה הזו תחת סחרודר?
״רציתי להיות על המגרש. הייתי טיפה מבואס שזה לא קרה. אבל ככה זה, כשאתה בא למקום חדש אתה צריך להוכיח את עצמך על המגרש. אף אחד לא מכיר אותי פה, אז צריך להוכיח מחדש, התחלתי מאפס״.
הייתה לך מחשבה שאם המאמן נשאר אז אתה חוזר לארץ או עובר למקום אחר?
״לא, בטח בגלל שזה היה מאוד מוקדם, ממש בתחילת העונה, ידעתי שגם הוא יישאר דברים היו מסתדרים, לא הייתי יושב בחוץ שנה שלמה״.
מה חושב עליך המאמן החדש, הרנן קרספו?
״אני מרגיש שהוא מעריך אותי בתור שחקן. אין לנו יותר מדי אינטראקציה, אין לנו יותר מדי שיחות אישיות״.
עד כמה אתה מרגיש את הטירוף בדובאי ובאל עין סביב ההגעה של רונאלדו ואל נאסר?
״מרגישים את הטירוף. גם בגלל שזה רבע גמר ליגת האלופות, מעמד שהם לא היו בו כמה שנים טובות, וגם כמובן כי רונאלדו מגיע״.
איך אתה מרגיש את יחסי הכוחות?
״אצלנו בבית זה 50:50, גם לאל נאסר מותר לרשום רק חמישה שחקנים שהם לא אסייתים. בסעודיה יחסי הכוחות טיפה לטובתם״.
עד כמה אתה מתבאס שאתה לא תשחק במשחק?
״באסה. ציפיתי מאוד לשחק, אבל זה הכדורגל ויש עוד הרבה מטרות העונה. במשחק האחרון רציתי מאוד להרשים כדי להיכלל בסגל למשחק מול אל נאסר ואני חושב שגם הרשמתי, אבל לצערי זה לא עזר. במשחק גדול כזה כולם רוצים לשחק, בטח אחרי החוויה בשנה שעברה בליגת האלופות עם מכבי חיפה״.
החלפת חולצה עם מסי. הייתה לך מטרה להוסיף לאוסף החולצות גם את זו של רונאלדו?
״עבר לי בראש קודם כל להיות בסגל ולשחק טוב, אבל ברור שהייתי רוצה להחליף איתו חולצה״.
אם תיכלל בסגל לגומלין בסעודיה. איך זה ירגיש לך לנסוע לשם בתור ישראלי?
״אני ארגיש טוב מאוד, אני עם הקבוצה, הולך למשחק וחוזר לדובאי. אני ארגיש בטוח״.
אם תקבל הצעת ענק מסעודיה. תלך לעשות היסטוריה ולהיות הישראלי הראשון שישחק שם?
״האמת שלא חשבתי על זה, לא יודע, צריך לראות אם יהיה הסכם נורמליזציה איתם, אם יירגע המצב בארץ. כרגע טוב לי איפה שאני ואני לא מחפש עוד הרפתקאות״.
איך הרמה באיחוד האמירויות בהשוואה לליגה הישראלית?
״זה כדורגל שונה לגמרי. הזרים פה ברמה גבוהה, קשה לי להשוות״.
איך האווירה פה במגרשים?
״זה משהו שטיפה קשה לי האמת. אין טירוף ביציעים, לא מגיעים כל כך הרבה אוהדים. אנחנו נחשבים הקבוצה הכי גדולה עם הכי הרבה אוהדים ומגיעים בערך 8,000 אוהדים למשחק״.
אתה מרגיש שיש פה תרבות כדורגל? מנסים לבנות אחת כזאת?
״מאוד אוהבים פה כדורגל, מנסים לייצר ולפתח פה משהו רציני. המתקנים פה ברמה הכי גבוהה שיש, המקומיים שמנהלים את הקבוצה מנסים לדחוף הכל לקצה, רוצים מקצוענות מקסימום, מביאים את אנשי המקצוע הכי טובים, יש פה אקדמיות לנוער, ייקח לזה זמן, אבל בסוף יראו את הפירות״.
היית ממליץ לשחקנים ישראלים להגיע לפה?
״חד משמעית. אורח החיים טוב פה, הכדורגל פה בהתקדמות גדולה, מזג האוויר נפלא וכמובן השיקול הכלכלי הוא משמעותי. עכשיו הימים הכי קרים פה בשנה ויש פה 25 מעלות ביום ו-20 בלילה. האנשים פה נפלאים, מכבדים ברמה הכי גבוהה״.
“החיים פה טובים, זה נותן שקט להתרכז בכדורגל”
אצילי מתגורר באחת משכונות היוקרה היפות של העיר, מרחק רבע שעה של נסיעה מהמגדל הגבוה בעולם, הבורג׳ חליפה. בכניסה לשכונה יש שומר שבודק כל אדם ואדם שמגיע ובנסיעה בשכונה רואים בתים מדהימים, רכבי יוקרה כמו פרארי, מרצדס ועוד בחניות של חלק מהבתים, וכמובן - את הבורג׳ חליפה מנצנץ מרחוק ברקיע.
אצילי גר יחד עם אשתו, אור, שנמצאת בהיריון מתקדם, עם שני ילדיהם, בן בן השש ורוני בת הארבע, כשגם הכלב שאיתו עוד מימיו בגרנאדה הגיע לדובאי ומבלה בעיקר בחצר יחד עם הילדים, להם ההורים דאגו לשני שערים קטנים, בהם הם משחקים כדורגל בדשא הסינתטי.
יש לציין שאל עין היא עיר שנמצאת על גבול עומאן, שעה וחצי נסיעה מדובאי, ובכל יום מגיע נהג שאוסף את אצילי מביתו שבדובאי לנסיעה הארוכה לאימון, לעיר שהיא הרבה פחות נוצצת ומתוירת מדובאי. אגב, מי שהגיע לבקר את אצילי השבוע הוא אחד החברים הטובים ביותר שלו, מור שקד, שחקנה של קבוצת האוהדים של כפר סבא מליגה ג׳, ששיחק עמו כשרק התחיל את דרכו בהפועל ראשון לציון וגם בבית״ר ירושלים בתקופת אלי טביב.
איך החיים בדובאי?
״חיים טובים, רגועים, טוב למשפחה שלי פה שזה הכי חשוב. זה נותן לי שקט להתרכז בכדורגל״.
איך הילדים שלך מסתדרים במסגרות?
״האמת שההתחלה הייתה טיפה קשה עם האנגלית, אבל עכשיו הם ממש נהנים. הם לומדים בבית ספר בריטי, האנגלית שלהם השתפרה ויש להם חברים שהם מצליחים לתקשר איתם. הם לומדים שפה, מכירים תרבויות אחרות וזה רווח גדול לחיים״.
אשתך מרוצה?
״כן. בארץ היא מאמנת כושר, אבל עכשיו היא בהיריון בחודש מתקדם אז היא בעיקר מתעסקת בלטפל בילדים״.
מה אתם עושים פה ביום יום מעבר לכדורגל?
״יש פה מסעדות טובות, אטרקציות לילדים, הכל מהכל. אנחנו לוקחים אותם לעשות סקי, ללכת לפארק מים, הבן שלי רשום לחוג ג׳ודו וכדורגל״.
יש לך חברים ישראלים בדובאי?
״יש טיפה, הכרתי קצת חברים, אני לא לבד פה וזה חשוב מאוד. יש פה קהילה גדולה של ישראלים, עשינו את יום כיפור ביחד, 300 ישראלים במלון אחד שהושכר לכך״.
יוצא לך לדבר עם דיא סבע ומונאס דאבור?
״כן, אנחנו מדברים מדי פעם. הם מבסוטים פה, מונאס חזר עכשיו מפציעה, יצא לנו לשבת פה כמה פעמים. עם דיא יצא לי לשבת ביום שהוא חתם כאן באמירייטס עם הסוכנים שלנו״.
“אנשים לא יודעים כמה בטוח פה”
איך מתייחסים אליך בקבוצה כשחקן ישראלי?
״מתייחסים אליי מדהים מהרגע שהגעתי לכאן. אסור לאף אחד כאן לדבר על פוליטיקה. אני דווקא קרוב יותר לשחקנים המקומיים מאשר לזרים, כי אני מרגיש שהם יותר דומים לישראלים, מבחינת הצחוקים וכו׳, הם מאוד מזכירים חדר הלבשה ישראלי. יצא לי לשחק מול שחקנים איראנים, הם אומרים שלום, מדברים והכל כרגיל״.
והם חושבים שאתה ישראלי או רומני?
״הם יודעים שאני ישראלי״.
למדת קצת ערבית?
״קצת, את הבסיס, לא מספיק כדי לדבר שוטף״.
איך מתייחסים אליך כישראלי בדובאי?
״אני לא הולך ברחוב וצועק בעברית או הולך עם דגל ישראל, אבל יש פה באמת תחושת ביטחון מלאה ומתייחסים אליי מדהים. אנשים לא יודעים כמה בטוח פה״.