מאז תחילת המלחמה, דולב חזיזה התגייס למען החיילים, המשפחות השכולות, הפצועים בבתי החולים וכמובן אנשי עוטף עזה שפונו מהדרום אחרי השבת השחורה לפני כמעט שבועיים. מכבי חיפה והקיצוני בפרט מקפידים להגיע לכל מקום כדי לנסות לעודד, לנחם ולהרים את מצב הרוח בימים הלא פשוטים הללו. ובראיון נרחב ל-ONE, חזיזה דיבר על התקופה הקשה, החוויות המצמררות שהוא שמע, התמיכה של ג'ו ביידן, סוגיית דיא סבע, הנבחרת והפציעה המתמשכת שלו.
"התחושות בימים אלה קשות מאד", אמר חזיזה שהתייחס לפשיטה של מחבלי חמאס ליישובי עוטף עזה, "לא האמנו שדבר כזה יכול לקרות. השואה הזאת שמעבירים אותנו עוד פעם זה משהו שלא נתפש. מה שעשו לכל האזרחים ולכל החפים מפשע - תינוקות, גברים, נשים שבהריון ולמשפחות שלמות זה דבר שלא ניתן לעכל לא בשנה הקרובה ולא בעוד הרבה מאוד שנים, ככה שמבחינה אישית אני לא ישן טוב בלילות.
"מה שמשפיע ועובר על המדינה זה לא עוד דבר רגיל של מלחמה או ירי רקטות. כל אחד עושה את חלקו בימים אלה של מלחמה ועוזר ותורם, כולם עושים את זה וגם אני וגם המועדון. אנחנו מתמקדים במפגשים עם תושבי העוטף, מבקרים חיילים בבתי חולים ובכל מקום ומחזקים את רוחם, בעיקר של המשפחות השכולות. אם באחוז אחד הצלחנו להעניק להם טיפה של אושר אז אנחנו מסופקים".
האם יש סיפור אחד שנחרט אצלו מכל אלה ששמע על ימי המלחמה? "נחרט לי בלב ביקור אצל חייל שמאושפז בבלינסון שנקלע לעימותים מול המחבלים", סיפר חזיזה, "הגענו לביה"ח ואמרו לנו שזו פעם ראשונה שהוא ירד מהמיטה בגלל שרגלו נקטעה. זה משהו שמצמרר אותך ואז אתה שומע את הסיפור של החייל, שמספר שעשה הכל יחד עם עוד ארבע חיילים לשמור על אחד הקיבוצים כאשר הם מאחורי איזה בטונדה וירו על המחבלים. הוא עצמו הצליח להרוג שני מחבלים, אבל המחבל השני, לפני שנהרג, שחרר צרור יריות שפגע לו ברגל ובכתף. לרוע מזלו, נאלצו לעשות לו חוסם עורקים ורק אחרי שש-שבע שעות פינו אותו אז לא הייתה ברירה, אלא לקטוע את הרגל. למרות זאת הוא אומר לך שמבחינתו הוא היה עושה את זה עוד 100 פעם והעיקר להגן על האנשים שהיו ביישוב.
"רק לחשוב למה המחבלים היו יכולים לגרום בעוד יישוב אם היו מצליחים להיכנס - זה מחריד. אלו סיפורים שאתה לוקח בפרופורציה לכל החיים. מדובר בילד בן 20 שאומר שאם היה צריך היה עושה את זה שוב. איזו מחשבה מטורפת וכל זה כדי לשמור על המדינה. אתה שומע אותו וכל מה שאתה רוצה זה לחבק ולשמח אותו. אותו חייל גיבור ממש שמח עם הביקור ועם זה שהבאתי לו חולצה. זה אושר שיש לי זכות להיות שם. אני בא לחזק אותו והוא מחזק אותי".
בימי המלחמה חזיזה פעיל מאוד ברשתות החברתיות ואומר את אשר על ליבו תוך העברת מסר ברור. "המדינה שלנו נמצאת מאז השואה במשהו מטורף", הוא אמר, "חשוב לי שכולם יידעו את האמת בעולם, בעיקר כי מצטייר שם שהם תמיד הקורבן ואני מעלה מה שאני חושב ברשתות החברתיות. אני יחסית עוד מתון במה שאני מעלה, אבל אני גם מעלה דברים מצחיקים לפעמים שעושים טוב לכולם. כבר מכנים אותי שר ההסברה. אני מעלה מה שאני חושב ברשתות וצריך לנצל את זה כי יש לנו מלא עוקבים - לא רק לחגוג אחרי שערים. חשוב שבמצב כזה כל העולם יידע מה עברנו".
אחד השחקנים שחוטף אש ברשתות החברתיות מכל כיוון בימי המלחמה ובפרט אצל אוהדי מכבי חיפה הוא דיא סבע, שבשלב זה לפחות עתידו במדים הירוקים לא ברור. "אישית אני מאד אוהב את דיא והוא שחקן מאוד משמעותי אצלנו", אמר חזיזה, "אני אישית מכיר את הדעות והמחשבות של דיא. גם כאשר אני מדבר עם כל השחקנים מהמגזר, צריך להבין גם את הצד שלהם ואיפה הם גרים, יש כביכול כפרים בהם יש לא מעט קיצונים. לפעמים הם נמנעים מלגנות ואני חושב שזה לא נכון כי לגנות ארגון טרור זה לא כאילו שצה"ל נכנס לעזה והרג חפים מפשע. כל אחד לוקח את זה לכיוון שלו.
"יש במועדון אנשים בראשות יענקל'ה שחר שיידעו לדבר איתו. דיא יסביר את הצד שלו, הם יגידו את הצד שלהם. יקבלו או לא - זו החלטה שלהם. אני יודע שהאוהדים כועסים, דיברתי עם דיא אחרי הבלגן סביבו ואמרתי לו שהוא חייב לתת הסבר על הנושא. אני מקווה שיעשה ויפעל ואם לא, זו החלטה שלו ואני נמנע מלהתערב יותר. אני קורא את התגובות וביקשו ממני גם לגנות, אבל באופן טבעי אני מנסה תמיד לשמור על שחקן שלי מתוך הקבוצה. כי זה המועדון שלי והוא הכי חשוב שיש, בטח עכשיו כאשר אנחנו במלחמה.
"מכבי חיפה תמיד דוגלת בשלום, מה עוד שזה מועדון שמורכב מכל קצוות הקשת והעדות, יש פה הכל מהכל. זה מועדון שדוגל באהבה. יש לנו המון אוהדים מהמגזר. שחר עבר מספיק בחיים והוא מספיק חכם, הגון ויודע מה הכי טוב למועדון ולקבוצה, הוא יטפל בנושא בדרך שלו. בסוף כולנו ישראלים, מי שלא מחשיב את עצמו כישראלי ולא גאה להיות ישראלי - הבעיה היא בו, לא בנו. אנחנו לא נלחמים מול חפים מפשע בעזה. לצערי החמאס משתמש ומתחבא אחרי אותם חפים מפשע. התושבים, לצערי, נשלטים על ידי חמאס וחמאס זה טרור".
בעוד המלחמה בעיצומה, מטבע הדברים הכדורגל נדחק הצידה וחזיזה התייחס לכך: "בימים כאלה של מלחמה אין ראש לכדורגל. אין פה עניין בכלל. אנחנו מתאמנים כי לא ידענו מה תחליט אופ"א לגבי המשחק מול ויאריאל כי הראש לא שם. כאשר אתה רואה וממשיך לראות את מה שעוברות המשפחות לגבי הנעדרים, החטופים והחיילים שנפצעו אז איפה הראש לכדורגל? מתאמנים כי אין ברירה ולדעתי גם המועדון יודע זאת".
על המצב שנוצר בבית הישראלי של הנבחרת בזמן המלחמה אמר חזיזה: "מתחילת הקמפיין היה לנו אמונה שנעשה את זה, נהיה פקטור ונתחרה על העלייה ליורו. בסיטואציה שנוצרה אנחנו תלויים בעצמנו. אם נעשהנאת הדברים כמו שצריך וננצח, אנחנו יכולים להגשים חלום ולעלות ליורו. למדינה שעברה ועוברת ימים קשים מגיע לעשות את זה".
על מצב הפציעה המתמשכת שלו אמר חזיזה: "אני באופן אישי לא בשלב של התקדמות מבחינת הפציעה. כל הזמן משכתי את הסיפור עם הדלקת בגיד האכילס ואני מקווה שאהיה כשיר למשחקי הנבחרת. אני בקשר עם ראשי הנבחרת ומקבל את כל חוות הדעת שצריך כדי להבריא בצורה הטובה ביותר".