כשמסאיי דגו התכונן טקטית למשחק מול מכבי תל אביב, הוא ידע חד משמעית ועם שלושה סימני קריאה, שהבלמים הצהובים הם נקודת תורפה, ואת זה הוא ניצל בגדול. למה אני מתכוון? הטוענת לכתר עלתה לכר הדשא בסמי עופר עם שני בלמים חדשים: רז שלמה, שהגיע לארץ רק בסוף השבוע והתאמן עם הקבוצה אולי אימון וחצי, ומתן בלטסקה שהגיע גם הוא לאחרונה והם שיחקו לראשונה בקו שלושה בלמים יחד עם לוקאסן שמגלה העונה חולשה, כשגם בהפסד 1:0 למכבי חיפה בבלומפילד הוא לא סיפק את הסחורה.
כזכור, הלחץ שהפעילו הירוקים בבלומפילד הצליח להם בגדול, רק ששם, מתוך 6 מצבים ב-20 דקות הראשונות, ליאור רפאלוב ניצל מצב אחד בלבד שהכריע את המשחק. ואילו בסמי עופר? הכוכבים הסתדרו לירוקים. כלומר, דגו שהחל להטביע את חותמו על סגנון המשחק של קבוצתו, תרגל באימון את הדרישות שלו מחניכיו, הציג להם נתוני וידאו לצד הסברים איך לעשות את הלחץ על הצהובים כשמנסים להכריע את המשחק בדקות הראשונות, כך שבזמן אמת, הסיפור חזר על עצמו עם לחץ מרשים ביותר, שמתאים לקבוצה ברמות הגבוהות. זה מה שהוביל לשני שערים מהירים, שלמעשה חיסלו את מכבי תל אביב.
צריך לומר את האמת, זה לא היה רק לחץ. היו עוד מאפיינים טקטיים שהצליחו בגדול, במיוחד במעברים. אמנם לא נכבשו שערים נוספים בגלל חוסר מזל וחוסר ריכוז, אבל היו מהלכים שהביכו פעם אחר פעם את מכבי תל אביב. למעשה, דגו שיחק בשיטה חדשה של 5-4-1 עם ארבעה קשרים באמצע והירוקים פירקו את הקישור של מכבי תל אביב. חניכיו של דגו היו מאוד אגרסיביים, חילצו הרבה כדורים ויצאו לחצאי מעברים שזה חלק מסגנון המשחק של מסאיי דגו. היה מעבר שכמעט הצליח לו בגדול בדקה ה-45, כאשר בפעם הראשונה במשחק חלאילי עבר לצד שמאל, פרץ באגף והעביר כדור רוחב נפלא לדין דוד שכבש מקרוב והעלה את התוצאה ל-0:3 אבל השער נפסל על נבדלונצ'יק.
מסאי דגו (עמרי שטיין)ראוי לציין את העמידה של מכבי חיפה במגרש. ב-30 דקות הראשונות, קני סייף היה גדול בכל פרמטר של התפקיד ושל השיטה. ניכר עליו שהוא מבין את התפקיד גם הגנתית וגם התקפית. אותי זה לא מפתיע בכלל, מכיוון שזה התפקיד אותו שיחק בגנט הבלגית, איתה זכה בשתי אליפויות וגם שיחק איתה בצ'מפיונס ליג. קני היה מעורב בשני הגולים: הראשון, כשהגביה נפלא כדור נייח היישר לראשו של גולדברג שנגח לשער, אך הכדור לא נכנס וחזר למרכז הרחבה כששימיץ’ היה ראשון על הריבאונד וכבש. בשני, כאשר קני לחץ בתוך רחבת ה-5 על הגנת מכבי תל אביב והעביר את הכדור לגדי קינדה, שהשאיר לדין דוד, שכבש באלגנטיות והעלה את מכבי חיפה ליתרון 0:2.
חבל רק שמהצד שני חלאילי זייף במחצית הראשונה. הוא עשה בלגן, לא לקח את רביבו שלא לומר הזניח אותו. בכך הוא גרם לעבדולאי סק לצאת בכל פעם מעמדתו כבלם ימני לכיוון האמצע, הרחק מעמדת המוצא שלו, מה שגרם לאנדרלמוסיה גדולה במשחק ההגנה. מזל גדול היה לירוקים כי סייף, גולדברג ושימיץ’ היו נהדרים וחיסלו כל הזדמנות שנכרתה בדרכם של הצהובים.
אני חייב לציין את דניאל סונדגרן שעלה בהרכב כקשר אחורי. במחצית הראשונה הוא אפשר לדור פרץ לברוח ממנו מספר פעמים, אבל הבעיטות של פרץ לא היו למסגרת. יחד עם זה, מרגע לרגע משחקו של סונדגרן השתפר, ובסופו של דבר הוא היה אחד השחקנים הטובים של מכבי חיפה במשחק. זה בא לידי ביטוי במנהיגות, בהכוונה, בחיפוי, באגרסיביות, ביציאות המהירות קדימה עם שינויי קצב. אם תרצו, הוא תיפקד כמו "מפתח שוודי" אמיתי. כלומר, כשהיה צריך לפתוח הוא עשה זאת בקלילות, כשהיה צריך לסגור הוא עשה זאת בחוכמה.
דור תורג'מן ודניאל סונדגרן (עמרי שטיין)בצד הצהוב, רובי קין פתח בשיטה נכונה של 3-5-2 כשלצידו של ערן זהבי תופקד דור תורג'מן, החלוץ המוכשר שכנראה שלא יישאר בכדורגל הישראלי. התל-אביבים החזיקו הרבה בכדור, הם ניסו לשחק כדורגל וחיפשו להגיע למצבי הבקעה, אך בפועל, תורג'מן הוא היחיד שעשה צרות למכבי חיפה, כשניסה בכל מיני דרכים לסכן את השער, לבשל או לכבוש וכמעט שהצליח לאחר דאבל פס בתוך ה-16, שבעקבותיו הוא קיבל כדור רוחב בתוך החמש, אך הוא בעט פס החוצה.
כל אוהדי מכבי תל אביב ציפו שהכוכב יעשה את ההבדל, והכוונה שלי לערן זהבי, שבשלושת המשחקים האחרונים בין מכבי חיפה למכבי תל אביב היה צל של עצמו, לא הורגש וליד שימיץ’ זה היה מעורר רחמים מקצועית. שימיץ’ גמר אותו בקרקע ובאוויר. זהבי אמנם ניסה לברוח מהאזור שלו כי הוא סבל לידו, וצריך לומר ביושר, זה לא היה זהבי של פעם. זה היה דומה יותר לשחקן מתחיל, מבולבל, מפוחד, מבוהל ובבלאק-אאוט במשך משחק שלם, כמו אחד שלא מבין את התפקיד שלו, וזה אותו שחקן שאני כתבתי עליו שהוא השחקן הכי גדול בכל הזמנים של הכדורגל הישראלי.
לתפיסתי, מכבי תל אביב בלי זהבי החד, הכובש והמכריע לא תגיע רחוק. לכן, לא יזיק לרובי קין לתת לחלוץ שלו מנוחה כדי להתאוורר ולנשום אוויר. ועל הדרך, שיעשה חשבון נפש לאן הוא רוצה להגיע בגילו המופלג. וכשאני עושה הבדל בין תורג'מן לזהבי נכון להיום, דור טוב יותר בפער.
ערן זהבי מתוסכל (רדאד ג'בארה)ובחזרה לירוק: מה שהקשה על משחק ההתקפה של הצהובים, זו ההקרבה של הירוקים ששיחקו קרוב אחד לשני בתוך ה-16 ולא נתנו סיכוי לאף חלוץ של הצהובים לסכן ממשית את השער של שריף כיוף, למעט בעיטה טובה ממרחק של אושר דוידה, שמצאה את כיוף מתעופף והודף לקרן.
אי אפשר שלא לציין את המשמעת הקבוצתית של הירוקים, החזרה לאחור לשליש הראשון של ההגנה. המרחקים בין הירוקים היו פחות משני מטר בין שחקן לשחקן. מה שהקשה על הצהובים להתמסר ביניהם. ומעל כולם, מסאי דגו ראוי לכל השבחים והמחמאות על ניהול משחק ברמה הגבוהה ביותר, במאני טיים. זה בא לידי ביטוי בדקה ה-80 כשהוציא את קינדה, רפאלוב ואת סייף, ובמקומם הכניס את סוף, קנדיל ותומר חמד. בכך הוא עבר למערך של 5-3-2 קלאסי עם שחקנים ממושמעים, שסתמו את הגולל על מכבי תל אביב.