אם מכבי חיפה תוביל ביום חמישי באתונה מול פנאתינייקוס בזמן פציעות, יעלה אלברטו בריניולי לעזרת ההתקפה בניסיון להשוות. אין ספק בכך – השוער האיטלקי נהנה לעשות את זה, ואת הרגע הגדול בקריירה חווה דווקא כאשר הבקיע.
היה זה בדצמבר 2017. העולה החדשה הצנועה בנוונטו הפסידה עד אז בכל 14 המחזורים הראשונים, והפכה לסוג של בדיחה בארץ המגף. הכל היה מוכן גם להפסד מספר 15, במפגש הביתי מול מילאן, אבל התסריט היה אחר לגמרי. אי שם בדקה ה-95, דהר בריניולי לרחבה ונגח לרשת בזינוק אקרובטי את הכדור החופשי שהגביה דנילו קטאלדי כדי לקבוע 2:2. זו הייתה נקודה ראשונה היסטורית עבור בנבנטו בליגה הבכירה, והחגיגות לא ידעו גבול.
זה היה היום בו הפך בריניולי לסלבריטי, אפילו מחוץ לגבולות איטליה. מעטים שמעו עליו קודם לכן, אבל בשבועות שחלפו אחרי הכיבוש הוא היה אחד המרואיינים המבוקשים, ועיתונאים רצו לדעת הכל על השוער השלישי בלבד שהצליח להבקיע בליגה האיטלקית. הראשון היה מיקלנג'לו ראמפולה שנגח לרשת במדי קרמונזה ב-1992 – באותו קיץ הוא הוחתם ביובנטוס. השני היה מאסימו טאיבי, שכבש בראשו במדי רג'ינה ב-2001, זמן לא רב אחרי הקדנציה הקצרה והאומללה שלו במנצ'סטר יונייטד, אותה זוכרים אוהדי השדים האדומים עד היום.
ומה עם בריניולי? ובכן, כאשר הבקיע הוא בכלל היה באופן רשמי שחקן יובנטוס. הגברת הזקנה החתימה אותו עוד ב-2015 על תקן אחד הכישרונות המבטיחים מהליגה השנייה, ובמשך 3 שנים הוא נדד בהשאלות. האימונים המשותפים שערך בתחילת דרכו ביובה עם ג'אנלואיג'י בופון היו חוויה מכוננת ומדהימה עבורו, והוא השתדל ללמוד ממנו כמה שיותר, למרות שאליל ילדותו היה דווקא פרנצ'סקו טולדו – האיש שעמד בין הקורות של איטליה ביורו 2000 בעקבות פציעתו של ג'יג'י, ועצר 4 פנדלים מפורסמים של הולנד בחצי הגמר.
באותה תקופה, אגב, בריניולי לא ראה את עצמו ככדורגלן כלל. כילד, הוא עסק בעיקר בסקי בצפון איטליה, וכאשר החליט לכדרר על הדשא בגיל 12 שיחק במשך שנתיים כקיצוני. בשלב מסוים נמאס לו לרוץ, כהגדרתו, וזו הייתה סיבה במספיק טובה לנסות את הכפפות – הרי סבו ואביו היו שוערים חובבים, אז היה סיכוי שמשהו עבר בגנים. בהדרגה, התברר כי אלברטו הוא השוער המוכשר ביותר שהיה אי פעם במשפחת בריניולי, ובגיל 18 הוא להט בהרכב מונטיקיארי לה סייע לעלות לליגה השלישית. הסקאוטים המליצו עליו לאינטר, והוא בילה מספר שבועות במבדקים אצל השחורים-כחולים, רק כדי לגלות כי פרנצ'סקו בארדי הועדף על פניו כי הוא צעיר ממנו בשנה.
אז החלום באינטר נגוז, אבל אחרי 3 שנים טובות בטרנאנה בליגה השנייה הגיעה ההצעה לחתום ביובנטוס – ועל צ'אנס כזה אף שוער צעיר לא מסוגל לוותר. העניין הוא כי המעבר גזל ממנו את השליטה על הקריירה, כי בהשאלות לא תמיד יש לשחקן יכולת לקבוע את עתידו. בריניולי רצה מאוד להיות בהרכב, אבל המעבר לסמפדוריה ב-2015 לא הבטיח זאת כלל, והוא היה רק הגיבוי של אמיליאנו ויויאנו. את הבכורה בליגה הראשונה העניקו לו רק במחזור האחרון שהיה חסר חשיבות. רצה הגורל, והיה זה דווקא באצטדיונה של יובנטוס. מילאן שרקיניאר, אז הבלם הצעיר של סמפ, הורחק בפתיחה, והעסק התדרדר לקריסה ולתבוסה 5:0. זו לא הייתה התנסות חיובית במיוחד, אבל לפחות הוא נכנס להיסטוריה כשוער שספג מג'ורג'ו קייליני ולאונרדו בונוצ'י באותו משחק.
בסמפדוריה היו מרוצים מאוד ממנו, וביקשו להישאר בהשאלה לעונה נוספת, אבל לבריניולי לא הייתה סבלנות. בדיעבד, הוא הצטרף על כך מאוד, כי ויויאנו נפצע בתחילת 2016/17, והבמה יכולה הייתה להיות שלו לו היה מקשיב. אלא שהוא היה אז על ספסל לגאנס, ובהמשך נדד לפרוג'ה, ומשם לבנוונטו, בה הגיעה התהילה הלא צפויה. השער המרהיב לרשתו של ג'אנלואיג'י דונארומה העלה אותו לכותרות, ואנשים התחילו לזהות אותו ברחוב, אולם התברר כי מבחינה מקצועית זה עדיין לא מספיק כדי להפוך לשוער הרכב בליגה הראשונה.
לכן, כאשר ויתרה עליו יובנטוס סופית בקיץ 2018, העדיף בריניולי להסתפק במועדונים שהעניקו לו את האפודה הראשונה ללא עוררין – וזה היה בליגה השניה. הוא בילה שנה בפאלרמו, משם התקדם לאמפולי. בעונת 2020/21, הוא היה דמות מפתח בעליה לליגה הבכירה, וקיווה לתקוע בה סוף סוף יתד, אבל במועדון הוחלט להתחזק בשוער צעיר ומבטיח בדמותו של גוליילמו ויקאריו – כיום כוכב טוטנהאם. הבחירה הזו תסכלה מאוד את בריניולי, שהפנים כי עתידו באיטליה ממש לא ורוד. ההצעה המפתיעה של פנאתינייקוס על סף סגירת חלון ההעברות הגיעה בדיוק בעיתוי הנכון כדי לצאת להרפתקה חדשה.
ביוון לא הכירו אותו, וכל מה שהעיתונאים ידעו לספר הוא השער ההוא מול מילאן, אבל עבור בריניולי היה זה צ'אנס להוכיח את עצמו. בגיל 30, הוא קיבל סוף כל סוף אפשרות להיות שוער ראשון בקבוצת צמרת – גם אם מדובר בליגה קצת פחות חזקה. אפשר היה לשאוף ברצינות לזכות בתארים ולהעפיל למפעלים האירופיים, וזה בדיוק מה שקרה.
בעונתו הראשונה באתונה, הוא הניף את הגביע היווני אחרי ששמר על רשת נקיה ב-0:1 על פאוק סלוניקי בגמר. בעונה שעברה, הוא טעם לראשונה כדורגל אירופי כאשר פנאתינייקוס הפסידה לסלאביה פלראג במוקדמות קונפרנס ליג, ואז המשיך למאבק על האליפות. המקום בפסגה הלך בסופו של דבר לאא"ק אתונה, אבל בריניולי היה השוער הטוב ביוון בפער ניכר, ונבחר גם לשחקן העונה של פנאתינייקוס. האוהדים מתים עליו, והוא התחבר מצוין לתשוקה האינסופית שלהם. גם החיים במדינה מוצאים חן בעיניו, פרט לעובדה כי היוונים לא יודעים להכין פסטה כמו שצריך לדעתו.
הכמיהה לכדורגל אירופי משותפת לבריניולי ולפנאתינייקוס, והעונה הם מקבלים את מבוקשם בגדול. אחרי היעדרות ארוכה מדי, שבו הירוקים לשחק בקביעות ביבשת, והעיפו את מארסיי בפנדלים במוקדמות ליגת האלופות, לפני שהודחו בעצמם בידי בראגה. כך הם עברו לשלב הבתים בליגה האירופית, ובריניולי לא ספג בשני המשחקים הראשונים שהניבו 0:2 מצוין על ויאריאל ותיקו 0:0 מול מכבי חיפה בישראל.
ההמשך היה פחות מוצלח, וכעת – אחרי 3 הפסדים רצופים – דרוש לפנאתינייקוס תיקו מול החיפאים כדי לשמור על המקום השלישי ולהמשיך לקונפרנס ליג. לשם כך, צריך בריניולי לא לספוג, או אולי לכבוש בעצמו. איבן פרובדל, שהיה פעם המחליף של באמפולי, הבקיע העונה בליגת האלופות את שער השוויון של לאציו מול אתלטיקו מדריד, וגרם לבריניולי לא מעט נוסטלגיה. "השער שלי היה יותר יפה", הוא התבדח בתקשורת היוונית, ואין ספק שהוא משתוקק לכבוש באירופה, אם תהיה לו הזדמנות כזו. נא להיזהר.