אחרי 12 שנה בבלגיה, ליאור רפאלוב חזר הקיץ למכבי חיפה ולישראל. עבור הקשר הוותיק ששיחק בקלאב ברוז', אנטוורפן ואנדרלכט, ומשפחתו, זו כבר לא רק חופשה זמנית בארץ אלא בית קבוע, לפחות לעונה הקרובה.
במסגרת הסדרה 'המגרש שלה', נפגשנו עם אשתו, גל רפאלוב, לשיחה מרתקת בביתם החדש המשקיף אל הים, בעוד היא עדיין מנסה להתרגל לחום הישראלי וללחות שלא קיימת בבלגיה. "זה שינוי עצום", מודה גל, "בכל זאת היינו שם המון שנים - ילדים, עסק, משפחה, אבל זה כיף. קיבלנו קבלת פנים וואו, מדהימה״.
איך זה באמת לחזור למכבי חיפה?
״כיף, לחזור הביתה. זה ממש לחזור הביתה. האהבה מהקהל, מהאוהדים ומכולם זה מחמם את הלב, ממש״.
ומה זה בשבילך סמי עופר? עוד לפני שחזרתם הבן שלך תמיד ביקר במשחקים.
״וואו, איזו אווירה מדהימה, והעוצמות שם… באמת שאני חושבת שאפילו באירופה אין קהל שמעודד ככה בכזו אינטנסיביות. עד היום אנחנו חוזרים הביתה מהמשחקים והשיר של ליאור מהדהד לנו כל הזמן בבית. כל היום אני שומעת אותו בראש שלי, כיף גדול״.
איזה תגובות קיבלתם מאוהדים ברחוב?
״אפילו לא אוהדים של מכבי חיפה, גם של קבוצות אחרות, באמת רק תגובות מחממות את הלב, מפרגנות וקיבלנו חום ואהבה. כיף לחזור ככה״.
לא היה פחד לחזור לקהל של ליגת העל?
״לא. כי גם ליאור כשחקן הוא מאוד מקצוען. הוא לא פרובוקטור ולא עושה בלגן, אני חושבת שהם רואים, מעריכים את זה ואוהבים אותו כשחקן וכבן אדם. לא היה פחד ואפילו לא חשש״.
ובכל זאת היו לבטים לפני שחזרתם?
״בוודאי. זה מעבר אחרי כל כך הרבה שנים שכבר הנחנו שם יתדות. יש לנו שם עסק והבית שלנו שם, זה היה מפחיד לחזור, למרות שזה לחזור הביתה באיזשהו מובן, אבל מפחיד. אני תמיד אומרת: 'אם כבר לחזור אז למכבי חיפה'״.
ומה הכריע בסוף?
״הלב. הלכנו רק עם הלב. ואני שמחה שבחרנו לחזור לחיפה״.
לא ראיתם את עצמכם ממשיכים לחיות בבלגיה אפילו אחרי הפרישה? כי ליאור דיבר בעבר על כך שירצה ללכת על כיוון של חצי מנהל מקצועי וחצי מאמן.
״אין לדעת, לעולם לא אומרים לעולם. אי אפשר לדעת אם באמת נחזור לשם איזה יום אחד או לא. כרגע אנחנו לא מתמקדים בזה כי ליאור בכושר שיא מטורף ואני כל כך גאה בו. לראות אותו על המגרש זה באמת מחמם את הלב”.
"אני לא כל כך מתעסקת במה יהיה אחרי הפרישה או איפה נגור ומה נעשה, אנחנו לא יודעים, זה מאוד דינמי ואנחנו כרגע גם לא מתעסקים בזה. הוא באמת כל כולו רוצה לתת את המירב כשחקן פעיל ולזכות בכל התארים האפשריים, אז כרגע זה לא מעסיק אותנו כי אנחנו פה, כיף לנו וטוב לנו וזה הכי חשוב״.
“כל ילד מדבר ארבע שפות”
למרות החזרה לארץ והמפגש המרגש עם המשפחה המורחבת, יש לא מעט דברים שנשארו בבלגיה וגל כבר מרגישה בחסרונם. "אהבתי את השגרה שבנינו שם", היא מספרת, "העסק של התכשיטים והיהלומים שם - הייתה לי חנות בברוז׳ שנסגרה לפני שלוש שנים בערך ופתחנו משרד באנטוורפן איפה שגרנו. אנחנו עובדים עם קליינטים, עם הזמנות מהאינסטגרם, מאתר שעוד מעט יעלה וכיף שיש עשייה”.
"לילדים היה טוב במסגרות, כל ילד מדבר ארבע שפות שזה חלום. השגרה היומיומית כבר נהייתה רוטינה כזו שלזה אני רגילה. עכשיו אני מנהלת הכל בשלט רחוק ואני אהיה הרבה על הקו בעקבות הזמנות שעדיין קיימות. וזה טוב שהיום האונליין עובד מאוד חזק ואצטרך לנהל את זה גם מפה״.
ולמה תתגעגעי פחות?
״האנשים שם הם די קרים. אני תמיד נותנת דוגמאות שאם אני טסה באל-על או טסה בבריסל ארליינס זה שונה לגמרי כי מתייחסים ומדברים לילדים, ובטיסה בבריסל ארליינס אם הילדה עושה רעש אז נותנים לך את המבט. לזה הכי לא התגעגעתי, להיות שם עם הקרירות. פה זה שונה לגמרי״.
מה בכל זאת הישראלים צריכים לאמץ קצת מהבלגים?
״עדיין מושרשת גם בי ׳החוצפה הישראלית׳ (צוחקת) ושם יש את החינוך האירופאי, אבל גם פה, זה פשוט עניין של אופי. פה יש את החום ויותר לחץ, אין ספק ושם זה יותר רגוע. אם הרמזור מתחלף אף אחד לא צופר לך בכביש, פה אני בלחץ מהר להספיק את הרמזור. אבל אין מה לעשות, את נוחתת לפה ומסגלת לעצמך עוד פעם חזרה את כל מה שהכרת״.
איך באמת הקשר בבלגיה בין נשות השחקנים?
״אחלה, באמת בסדר. אלה לא חברויות לכל החיים, יש ויש, זה תלוי, אבל הן מאוד מקסימות ומפרגנות. אני תמיד התחברתי לישראליות שמגיעות. למשל החברה הכי טובה שלי היא גם בעסק של היהלומים והיא מישראל במקור אז תמיד איכשהו ישראלים מתחברים לישראלים. יש שם הרבה ישראלים באנטוורפן אז זה כיף, אנחנו חבורה כזו שכולם יחד״.
היו תקופות שהרגשתם גם אנטישמיות?
״היו בבריסל וגם כמה הפגנות, אבל כלפינו אישית לא הרגשנו אנטישמיות״.
למרות שהיה לך שם טוב, הרבה יגידו שזה סוג של הקרבה מצידך. עזבת את כל מה שהיה לך פה כדי לעבור בבלגיה, באמת הרגשת שמדובר בהקרבה?
״תראי, אני לא חושבת שזו הקרבה כי בכל זאת בניתי שם גם משהו. עבדתי, למדתי, הילדים נולדו שם ובנינו שם חיים עסקיים כשותפים וגדלנו וצמחנו מזה. אני באמת רואה את הטוב שזה יתרון עצום, גם לילדים, גם לנו כזוג וגם כמשפחה. לא חושבת שזו הקרבה, אני חושבת שגדלתי מזה״.
על מה בכל זאת הרגשת שוויתרת?
״עזבתי כשהייתי אחרי הצבא, אז הוויתור היה המשפחה. להיות רחוקים מהם, חגים לבד, שבתות לבד, ימי הולדת. אלה הדברים שלפעמים צורמים כשאני רואה שההורים מתבגרים ולא הופכים להיות יותר צעירים, וזה תמיד חרה לי - שאני לא שם והם לא בחיי היום יום של הילדים ושלנו, אבל עכשיו זה הולך להשתנות אז זה כיף״.
איך זה היה לילדים לעזוב הכל בבלגיה ולהתחיל כאן מחדש?
״הם אוהבים. הם פה כרגע בסוג של חופשה. הם הולכים לחמתי ולאמא שלי וכיף להם עם הדודים והדודות בים ובבריכה ובמזג האוויר הזה, בשבילם זה המקום המושלם והם עוד לא באמת קולטים. כשהם ייכנסו למסגרות הם באמת יקלטו שאנחנו חוזרים ואני בטוחה שיהיו קצת קשיים כי בכל זאת שם יש להם את החברים ואת תחומי העניין שהם מתעסקים בהם, אם זה כדורגל או התעמלות, אבל בסדר הם יתרגלו, הם רגילים למעברים אז יהיה להם קל״.
הם הולכים להיכנס למסגרת בתור הילדים של.
״הם חיים את זה מהיום הראשון והם רגילים, זה לא משהו שנראה להם שונה או מוזר״.
רפאלוב הדור הבא
ואם כבר הזכרנו את הילדים, אדריאן רפאלוב (11), בנם הבכור של ליאור וגל, הולך לחלוטין בעקבות אביו וכבר מתגלה ככישרון גדול. בבלגיה הוא שיחק באנטוורפן, אחת הקבוצות שבהן שיחק ליאור בבלגיה, אך לא המשיך לאנדרלכט כמו אביו. גל שמלווה את אדריאן לכל אימון ומשחק, הפכה מאשת השחקן לאמא של השחקן והיא מודה שמדובר בשינוי גדול.
"זה מלחיץ יותר, אני יכולה לומר", סיפרה גל, "בתור ילד זה כל הזמן לומר את המילה הנכונה, לעודד, מתי להגיד שזה לא נורא, מתי אפשר להתחשל וזה קשה. את צריכה להיות גם אמא, גם להגיד שלא הכל ורוד ושאפשר להיפצע או לא להתקבל לקבוצה שרצית להגיע אליה וזה מאוד שונה. ואני שם, תומכת בו, מלווה אותו והוא ילד מדהים ובאמת כיף לי. אני מתרגשת במשחקים שלו וכשהוא כובש ובא אליי, זה הכי כיף שיש״.
מה התוכניות לגביו פה בארץ בנושא הכדורגל?
״נראה לי שאין הרבה ברירות (צוחקת), אבל נראה, עוד לא באמת דיברנו על זה. בסוף אוגוסט אני חוזרת לבלגיה והוא יתאמן שם עדיין עם הקבוצה שלו, וכשנחזור לפה בספטמבר אני אתחיל לרשום ולראות מה צריך לעשות״.
הוא מקבל קצת עצות ורשמים מליאור?
״כן, כל הזמן, הוא האוהד מספר אחת שלו. ליאור תמיד נותן לו את הפידבקים היותר מקצועיים. אני אימהית יותר והוא נותן לו את העצות שצריך לקבל״.
מבחינת המגורים, לדעתך אתם הפעם נשארים פה לתמיד?
״תראי, נעבור את השנה הזו ונקווה שבעזרת השם תהיה לנו עוד שנה ועוד המשכיות, כי אי אפשר לדעת. כרגע אנחנו פה וטוב לנו, כיף לחזור למשפחות ולכולם ובואי נראה, הזמן יעשה את שלו״.
מזל טוב ליום הולדת. מה את רוצה לאחל לעצמך, לליאור ולמשפחה?
״בריאות קודם כל, תמיד להיות מאושרים ולהיות בעשייה. תמיד לראות את חצי הכוס המלאה כי זה מה שחשוב בסופו של דבר״.