אחרי שנתיים שבהן השיג כמעט הכל, ברק בכר עומד בימים אלה בפני האתגר המשמעותי ביותר שלו מאז מונה למאמן מכבי חיפה. המאמן נדרש להתמודד עם לא מעט משברים, חלקם על המגרש וחלקם מחוצה לו ונדמה שנכון לעכשיו, דווקא עונתו השלישית בכרמל, זו שהתחילה בקיץ חלומי בסיומו סחף את הירוקים לשלב הבתים של ליגת האלופות תוך ניהול קמפיין מוקדמות מבריק ורכש מדויק שסייע לה להגיע לשם, היא הקשה מכולן.
העונה הנוכחית של מכבי חיפה, בכל הקשור לליגה (שכן באירופה מדובר בהצלחה עצומה), מזכירה במידה מסוימת את זו של הפועל באר שבע של ברק בכר ב-2017/18. נכון, העונה הנוכחית עוד יכולה להסתיים בהצלחה כבירה עם דאבל, אבל הדעיכה בכל מה שקשור ליכולת, שנראתה אז באדום ובדרום הארץ מתרחשת כעת בירוק ובצפונה. את תפקידו של הקפטן שנפרד, שאייש אז אליניב ברדה, משחק כיום נטע לביא. מדובר כמובן בסיבות שונות לחלוטין, שכן ברדה פרש כתוצאה מסיבוך רפואי וכבר לא היה משמעותי בפן המקצועי, ואילו לביא יצא כדי להגשים חלום עם קריירה מעבר לים, אבל המוטיב של מנהיג שעוזב את חדר ההלבשה שוב חזור על עצמו. אפילו את תפקיד היריבה שנכון לרגע זה לא מספיק טובה כדי לנצל זאת ו’לקחת’ משחקת אותה מכבי ת”א שהייתה גם אז אותו התפקיד בדיוק, כאשר אליה הצטרפה הפועל באר שבע.
זה לא מקרי שמאז הפועל פתח תקווה בשנות ה-60 אף קבוצה בישראל לא הצליחה לפרוץ את תקרת 3 האליפויות הרצופות. מכבי ת”א, שכבר בקיץ האחרון עשתה קולות של זו שתשבור את ההגמוניה הירוקה (ואולי עוד תעשה זאת), תשקיע כל שביכולתה לעשות זאת בעונה הבאה, כשגם בהפועל באר שבע נראה שהדברים נעשים בצורה נכונה ואלונה ברקת תשקיע ככל שניתן כדי להחזיר את הצלחת לבירת הנגב. זה לא שיענקל’ה שחר לא משקיע או שגל אלברמן לא עושה עבודה נפלאה כמנהל המקצועי, אלא פשוט עייפות החומר שניכרת כבר בימים אלה כרעה החולה של מכבי חיפה ועלולה בסבירות גבוהה להוביל לנפילה כואבת אף יותר בעונה הבאה, שהראשון לשלם את מחירה, אם וכאשר, יהיה בכר.
שלא יובן לא נכון – לדעתי, מכבי חיפה לא תגיד “להתראות” לברק בכר כל כך מהר, גם במקרה של קריסה מקצועית ותרחיש שיכלול הדחה מוקדמת מאירופה ויציאה ממאבק האליפות עוד בחורף. אלא שבכל הקשור למומנטום, היבט עליו קמים ונופלים קריירות של מאמנים, בכר עלול ללכת אחורה. הזיכרון הישראלי הקצר יוביל לקריאות בוז ביציעים, התקשורת כבר לא תלטף וגם הסוכן והחבר הטוב דודו דהאן, ספק אם יוכל למצוא למאמן יעד אטרקטיבי מעבר לים כפי שרצה וחלם.
מן הצד השני של המטבע, יש שיבואו ויגידו שמדובר בסיכון גדול מבחינת בכר, שאולי עדיף לו להישאר בחממה הירוקה בכפר גלים. הרזומה העשיר שלו לא מבטיח לו הצלחה באף מקום אחר, המעבר למדינה זרה כאיש משפחה עם ילדים בבתי ספר מעולם לא היה סוגיה פשוטה ומעל הכל, לא בטוח שכל הצוות הגדול שהקיף אותו והיה חלק בלתי נפרד מאותן הצלחות בב”ש וחיפה, ימהר לארוז מזוודות ולעלות איתו על הטיסה הראשונה ליעד הבא. אבל למרות כל אלה, בכר, כאיש מקצוע, חייב לעצמו את האתגר הזה.
בגיל 43 ולאחר שהשיג באמת הכל מהכל בכדורגל הישראלי ורשם הישגים כבירים גם באירופה, הגיע הזמן של ברק בכר להמשיך הלאה, בין אם העונה הזאת תגמר באליפות ובין אם לא. הוא מאמן שהוכיח כבר מזמן שהוא שייך לרמות האלה. לטעמי לפחות, טוב יעשה בכר אם ילך לקבוצה מובילה באחת מליגות הביניים כמו בלגיה, יוון, הולנד או פורטוגל, ואני משוכנע שההצעות יגיעו, בדיוק כפי שהגיעו בקיץ לאחר שפירק את מוקדמות ליגת האלופות עם מכבי חיפה.
בכר לא צריך לחשוב על מה יקרה אם לא יצליח, כי בישראל תהיה לו דלת פתוחה. כמאמן, אחת התכונות הבולטות של בכר היא ניהול משברים. תהיו בטוחים שגם אם ייקלע בעצמו לאחד כזה, הוא ידע לנהל אותו בצורה הטובה ביותר, בדיוק כפי שעשה לפני כשנתיים וחצי, כשלקח את מכבי חיפה והכניס את עצמו לשורה מפוארת בהיסטוריה שלה.
הכתוב הינו טור דעה