לפני שבכלל אתחיל לדבר על מה שקרה במכבי חיפה, אני רוצה לציין שאני לא בעד פיטורי מאמנים. אני לא מצדיק את זה ואני האחרון שאוהב שעוצרים משהו באמצע.
אבל במקרה של אלכסנדר סטנוייביץ' ומכבי חיפה, הסיפור שונה. הם היו בדרך ללא מוצא, והיה רק פתרון אחד: להיפרד.
אני חושב שהבעלים יעקב שחר קיבל החלטה נכונה. הוא עשה בדיוק את מה שהקבוצה הייתה צריכה. גם עבור הסרבי מדובר במהלך טוב. הוא איבד את השליטה ואת האחיזה בקבוצה. גם בעיני הקהל, גם בעיני השחקנים וגם בעיני הצוות המקצועי. במומנטום כזה, אסור למאמן להישאר. זה קרה וימשיך לקרות.
 |
| סטנוייביץ´ על הקווים (רדאד ג´בארה) |
|
| |
תמיד שואלים אותי איך פיטורים משפיעים על שחקנים. אז ככה, כל שחקן לוקח את זה בצורה שונה. השחקנים שכמובן שיחקו בוודאי לא שמחו לשמוע את הידיעה. אלו שלא שיחקו בוודאי אמרו 'ברוך השם'. כל אחד מסתכל על זה מהזווית שלו.
חדר ההלבשה של הירוקים מפולג ולא שלם, ולא היה לקבוצה שום סיכוי להגיע למשהו כשזה נראה ככה. ולכן, לא היה מנוס מפרידה.
ומה עם סטנוייביץ'? שום דבר מקצועי לא למדתי ממנו. נכון, הוא היה אדם כן, נכון ואמיתי, שידע לדבר כמו שצריך מבלי למרוח. אבל ברמה המקצועית? פשוט כלום. מבניית הסגל, דרך השיטה, החילופים והתגובות האיטיות. הוא לא נתן שום דבר לירוקים.