פספוס הפואנטה ממקרה ראיוס

הכניסה הברוטאלית של רובן ראיוס ברפי דהן זעזעה את עולם הכדורגל הישראלי, אך לטעמי פספסנו את הפואנטה המרכזית מכל הסיפור. בזמן שמירב מאמצינו הלכו על רמיסת הפושע, החמצנו את ההזדמנות לרמוס את הפשע.

נתחיל מזה שהעליהום התקשורתי על קשרה הספרדי של החיפאים היה מוגזם בעיניי. היו שחקנים גרועים בהרבה שעשו קריירות מופלאות בעזרת יכולות הכיסוח שלהם ולא שמענו אף אחד מתלונן לגביהם. אריק קנטונה הפך לכוכב בינלאומי ואפילו כאן בארץ שחקנים כמו יוסי אבוקסיס, על כלל איכויות המשחק הנוספות, היוו דוגמא לשלב בו האגרסיביות עוברת את גבול הטעם הטוב.

ראיוס. את העונש שלו הוא כבר יקבל (עמית מצפה)

ראיוס יקבל את העונש שלו ויבלה לא מעט משחקים מחוץ לכר הדשא, שלא לדבר על המחשבות שעוד ירדפו אותו. מה שכן, כניסות חריפות כאלה קורות על בסיס קבוע במהלך העונה. ההבדל היחידי שמייחד את מקרה זה הוא עצם העובדה שאכן נגרמה פציעה חמורה ושהיא מתועדת מצוין במצלמות הטלוויזיה.

אני משוכנע שאם קשר הירוקים היה מפספס במעט את רגלו של דהן, הוא היה מקבל כרטיס צהוב במקרה הטוב, שלא לדבר על הרחקה נוספת מהמגרשים, בדומה אגב לכניסה המכוערת של קדוסי בחצי הראשון של המשחק, שיכלה להיגמר באותה הצורה בדיוק אם החלוץ היה "מדייק" בכמה סנטימטרים.

עם כל הכבוד, פה חבויה הבעיה האמיתית: הלגיטימציה וחוסר ההחמרה עם אגרסיביות-יתר היא זאת שמאפשרת לשחקן להגיע לרמה של כניסה מכוערת שכזו, כמובן בתוספת אמוציות ואיבוד עשתונות רגעי. לא זכור לי מתי בפעם האחרונה ראיתי שחקן מורחק ממשחקים על כניסה חריפה שלא הסתיימה באסון. זה, לצערי, אף פעם לא קורה.

רגלו של רפי דהן. חוסר בהחמרה עם אגרסיביות-יתר(משה חרמון)

כמו שהמין האנושי יודע לעשות הכי טוב, אנחנו תמיד חכמים בדיעבד. תמיד מוצאים תרופה למכה ולא מקדימים תרופה למכה. תמיד נותנים לנזק להתממש ואז, פתאום, מפתחים תובנות ולקחים.

מקרה ראיוס היווה הזדמנות אמיתית להתחיל ולטפל בבעיה מתגלגלת בענף. אם מחברים מקרים בודדים מקבלים הכלל. אצלנו, החופש המוגזם של שחקנים לתקל בחריפות הפך לעניין שבשגרה ואנחנו בוחרים להתייחס לכל מקרה בנפרד.

כפי שאין היגיון בלטפל בעצם שבורה עם משכח כאבים מפעם לפעם, אין היגיון בלהעניש פושע נקודתי על תופעה שיצאה מכלל שליטה. אינני חושב שצריך להקל ראש בעונשו של ראיוס, אבל אם באמת רוצים לחולל שינוי, צריך לקחת את ההזדמנות בשתי ידיים.

ראיוס בבית הדין. בית הדין חייב להראות יד קשה (משה חרמון)

בדיוק כפי שפושעים נכנסים לכלא על "ניסיון לרצח", אין שום מניע מלהעניש שחקנים על "ניסיון כניסה שעברה את גבול ההיגיון הספורטיבי". בואו פעם אחת ננסה לטפל בבעיה באופן יותר מקיף. אם התחילו להיעזר במצלמות הטלוויזיה ובעזרים טכנולוגיים ע"מ לשדרג את איכות השיפוט במשחקים, אין שום סיבה לא להשתמש בהם כדי לתעד מקרי אגרסיביות מוגזמת ולטפל בה מחוץ לכר הדשא.

בית הדין של ההתאחדות לכדורגל חייב להתחיל להתעסק גם במקרים שנופלים בין השורות. אם יראה יד קשה באופן עקבי וידאג להעמיד לדין גם את אלו שהתחמקו מגזר דינו של השופט, אולי נוכל לראות ירידה בתופעה המכוערת הזאת ונוכל לחזור ולהתעסק בעיקר - בכדורגל עצמו.