פרידה מהתמנון

בסוף העונה יתלה ניר דוידוביץ', מגדולי השוערים בכדורגל הישראלי, את הכפפות ויתחיל פרק חדש בחייו. אין כדורגלן או ספורטאי שלא מגיע לצומת הזה. זה צומת מפחיד, אבל זו גם הזדמנות.

מה אעשה ביום שאחרי? שואל את עצמו ניר. אם אני צריך להמר, דוידוביץ' יתחיל בקריירת אימון שוערים במכבי חיפה וינחיל לדור הצעיר את יסודות השוערות. זו המלצתי אליו בשלב הראשון. זה תפקיד ראוי, מעניין וחשוב ביותר שמכבד גם אותו וגם את המועדון שבו הפך לסמל.

לדעתי אבי רן ז"ל וניר הם השניים הטובים ביותר ששיחקו אי פעם בשערה של מכבי חיפה ומהגדולים ששיחקו בכדורגל הישראלי.

גיורא שפיגל הביא אותי למכבי חיפה בסוף שנות התשעים ולצערי זו הייתה עונה שהוגדרה כ׳עונה פיננסית, עונה שבה נמכרו שני כוכבי העל של הקבוצה והכדורגל הישראלי אייל ברקוביץ' וחיים רביבו, שלימים עשו קריירות גדולות בחו"ל.

כשהחלו האימונים, פגשתי בפעם הראשונה את ניר שצעיר ממני ב-12 שנים ואחרי כמה אימונים שאלתי את עצמי למה היה צריך להביא אותי כשיש ילד כזה מוכשר.

דוידוביץ´. מגדולי השוערים (עמית מצפה)

לא היה לי ספק שמדובר בכישרון גדול, אמיץ וחרוץ שיגיע רחוק. ואכן, מחשבות מייצרות מציאות וברוח העונה הפיננסית הוחלט לקדם את ניר לעמדת השוער הראשון על חשבוני. כמובן שלא אהבתי זאת, אבל עובדתית זו הייתה החלטה נכונה. תרומתי הצנועה ליכולתו הטובה הייתה בכך שבכל אימון הוא היה חייב להיות בשיאו כי אני הייתי המראה שלו ולא הרפתי לרגע באימונים והמשכתי להתאמן הכי חזק שרק יכולתי.

ניר הצטיין, נתן הצגות וזכה בכל תואר אפשרי בכדורגל הישראלי והפך להיות מהר מאוד שוער ראשון בנבחרת. תמיד הרגשתי כששיחק בשער הנבחרת שזו עמדה שאנחנו מסודרים בה, גם אם פה ושם ספג שער שהיה אשם בו. בעיני הוא היה מניה בטוחה.

לא אהבתי את הסכסוך בינו לדודו אוואט (ילדותי לטעמי ואיני מתכוון לקחת בו צד)ואת פרישתו כתוצאה מאיבוד מקומו בהרכב הנבחרת בתקופת דרור קשטן. אני חשבתי שהנבחרת היא תמיד מעל לכל ושניים כאלה בעידן אחד הם מתנה לכל מאמן נבחרת.

לדעתי החמצתו הגדולה בקריירה העשירה שלו הייתה שלא שיחק באירופה. זו חוויה מדהימה והוא ללא ספק היה מוכשר כדי להצליח בה, שלא לדבר על כך שהיה משפר משמעותית את מצב חשבון הבנק שלו.

התמודדותו עם פציעותיו הרבות מעוררת השראה. הערכתי מאוד את היכולת שלו למרות פציעותיו הקשות, הניתוחים הרבים והשיקום הארוך לחזור ולתפקד באותה רמה שלפניהן. זה הדהים אותי כל פעם מחדש.

ניר דוידוביץ´. ההתמודדות בפציעות מעוררות השראה (חגי ניזרי)

לכל שוער במהלך הקריירה יש משחק אחד שהוא משחק חייו שתמיד מלווה אותו. לי היה אחד כזה בקולומביה, לניר היה אחד כזה בוולנסיה. משחק שבסיומו זכה לציון 10 ולכינוי התמנון.

ניר, היית שוער גדול, יריב ספורטיבי, הוגן וחבר. אני מאחל לך הצלחה גדולה בפרק ב' של חייך.תאמין לי, החיים יפים מחוץ לרחבת ה-16.