כל כמה מחזורים אנחנו שומעים על שחקנים בליגת העל שמאוכזבים ממעמדם וזועמים על כך שהם לא משחקים ורוצים מיד לעזוב. איפה רוח הלחימה, האופי, והרצון להוכיח למאמן שהשתפרת?
אין מה לעשות, מחליפים זה חלק מהמשחק ולא כל השחקנים בקבוצה יכולים לפתוח ולשחק כל משחק. חלק ממערכת טובה וחזקה הם המחליפים שיודעים לתת מעצמם הכל ברגע שהם עולים למגרש. לצערי בארץ שלנו מעטים השחקנים שכאשר הם נכנסים הם נותנים את כל כולם על מנת להוכיח שהם ראויים לפתוח במשחק הבא.
 |
| מנצ´יני ובאלוטלי. אין פרות קדושות (GettyImages) |
|
| |
מריו באלוטלי מוצא את עצמו לא מעט משחקים על ספסל המחליפים של מנצ'סטר סיטי וכך גם דוד וייה בברצלונה ואפילו ססק פברגאס. לא שמעתי שאחד מהסטארים האלו עושה פרצופים ורוצה לעזוב כל כמה מחזורים.
באשר למכבי חיפה ספציפית, לא יתכן שאלון תורג'מן מתחילת העונה עושה את דרכו מהיציע אל הספסל לסירוגין אצל שני מאמנים שונים. הבעיה היא לא במאמן הקבוצה אלא בשחקן עצמו. אם אריק החליט שתורג'מן לא יכלל בסגל כנראה שהסיבה היא או יכולתו הנמוכה או הסיבה שהוא לא מתאמץ מספיק באימונים. גם אם הראשונה נכונה וגם אם השנייה, תורג'מן צריך לבוא בטענות רק לעצמו ולא לחפש תירוצים.
 |
| מוחמד גדיר. יותר מדי שחקנים לא מוכנים לשבת על הספסל בחיפה (יוסי ציפקיס) |
|
| |
ואפשר להסתכל על זה גם מהכיוון של מכבי חיפה. המועדון הזה, שהיה משאת נפשו של כל שחקן צעיר בישראל, איבד מההילה סביבו. בשנים האחרונות שמענו יותר מדי פעמים על שחקנים כאלה ואחרים שחוסר הסבלנות על הספסל גרם להם לעזוב. אם פעם לשבת על הספסל אצל הירוקים היה נחשב לבמה גדולה יותר מלשחק בהרכב של המון קבוצות אחרות, היום הדברים נראים אחרת.
הכתוב הינו טור דעה