בסדר, הבנו. יניב קטן הוא סמל, הוא לא יזוז ממכבי חיפה. ראובן עטר הוא המלך הבלתי מעורער בכרמל, המון זמן חיכו לו ולא מתכוונים לוותר על הגשמת החלום הזו בקלות. אבל אולי מספיק עם משחקי הגנון האלו? יניב לא מדבר עם ראובן, שחקנים מדליפים לכאורה מידע מחדר ההלבשה והכי גרוע, נראה שלאף אחד אין כוח להתמודד עם המצב.
אנחנו חיים במדינת "יהיה בסדר". למה לפתור דברים עכשיו כשאפשר לפתור אותם מחר וככה בדיוק מכבי חיפה מתנהלת כרגע. האופטימיות הזו של "יהיה בסדר". בחיפה חושבים ש"עוד מעט יגיעו הניצחונות" ו"נחזור לשגרה". זה רק מדרדר את המועדון עוד יותר במורד הגבעה.
לא, לא יהיה בסדר אם השחקנים ימשיכו לשחק בחוסר תשוקה, בלי רצון ליזום, להתאמץ ולתת מלחמה על המגרש. צריך שגוסטובו בוקולי בן ה-34 יעלה על הדשא בשביל להטריף את שלושת המוסקטרים, עידן ורד, אייל גולסה וחן עזרא, שכרגע לפי היכולת שלהם אין להם מקום אפילו בנוער.
 |
| ורד, גולסה ועזרא. אין סיבה לחיוכים |
|
| |
לא יכול להיות שבכל שבת הקהל מגיע בהמוניו לכל מגרש בארץ והשחקנים לוקחים זאת כמובן מאליו. עם כל הכבוד לטאלנטים בהתקפת חיפה, הם לא שווים כרגע את הקהל הזה. במחזור האחרון נגד הפועל רמה"ש אחרי כל איבוד כדור, השחקן שאיבד הרים את הידיים וצרח על חברו להתקפה. זה הסימפטום הראשון למצב חברתי רעוע וחוסר פרגון ותמיכה בין השחקנים.
כדאי לכל מועדון הפאר הזה להתחיל להפנים את המצב: עד שלא יחשוב ויתנהג כמו קבוצת תחתית, הוא לא יוכל לצאת מהברוך הזה. ושוב אני חוזר ואומר די! די לברוגז, די לעצבים, די לוויכוחים והכי חשוב, די לחשוב שהכל יהיה בסדר ואוטוטו נחזור להיאבק על התואר.
הכתוב הינו טור דעה