לא רבים המאמנים בעולם שעולים למשחק מול קבוצה יריבה ומקבלים עידוד משני מחנות האוהדים של שתי הקבוצות עת הם עושים דרכם אל עבר ספסל קבוצתם. במדינה שלנו התופעה הזו לא חלה כמעט אף פעם ולכותב שורות אלה לא זכורים יותר מדי מאמנים שקהל של קבוצה כלשהי זכר או זוכר להם חסד נעורים.
נכון, יש יוצאים מן הכלל: בבית"ר ירושלים בעבר הריעו לאלי אוחנה ואורי מלמיליאן כשאימנו בקבוצות אחרות וכך היה גם במקרה גילי לנדאו והפועל תל אביב אך הכל השתנה כאשר המאמנים חזרו הביתה כדי לאמן את הקבוצה בהם גדלו. היום, בליגת העל ישנו מאמן אחד שמצליח להרעיד ולהרטיט את ליבם של אוהדי מכבי חיפה כשהוא מגיע לקרית אליעזר, ולא, לא קוראים לו אלישע לוי. ב-17:10, הוא שוב מגיע לחיפה יחד עם חניכיו מנתניה.
הקהל הירוק זוכר חסד נעורים למספר 10 האגדי שלהם, ראובן עטר, ומת לראות אותו כבר על הקווים של הקבוצה שלהם. האמת, יש להם סיבה די טובה לרצות אצלם את המאמן שהיה בעבר אחד השחקנים הגדולים ביותר שידע הכדורגל שלנו.
עטר הוא אחד מהמאמנים היותר מצליחים בליגת העל בשנים האחרונות: בעונה הראשונה שלו כמאמן הוא אמנם ירד עם מכבי נתניה לליגה השניה (אך אימן פחות מחצי עונה) בעונה השניה עלה עם הקבוצה ליגה ואף זכה עמה בגביע הטוטו של הליגה הלאומית, אחר כך ביסס אותה במרכז הטבלה והוחלף באלי גוטמן עם הגעתו של דניאל יאמר.
|
יאמר ועטר ברגע של אהבה (GettyImages) |
|
|
לא חלפה אפילו חצי שנה עד שיאמר החליט להחזיר את עטר לנתניה והמאמן עשה היסטוריה כאשר הצעיד את הקבוצה למקום השני שהוביל לגביע אופ"א. עטר שיחזר את ההישג המופלא הזה גם בעונה שאחרי אך בסיומה פינה את המקום ללותר מתיאוס. בזמן שהמאמן הגרמני רב כמעט עם כל שחקן נתנייתי, עטר נקרא לבירה כדי להחליף את יצחק שום והביא גביע יקר מפז לבית"ר ירושלים. את העונה הקודמת פתח עטר בבית אך ישב מובטל בדיוק ארבעה מחזורים שכן קיבל קריאת SOS מצד אנשי מכבי נתניה שהתחננו שיבוא ויציל אותם מהתרסקות של הקבוצה הצעירה. כמובן שעטר הצליח להשאיר את מכבי נתניה בליגה ואף סיים בפלייאוף האמצעי.
|
| "הוא מזכיר לי את יורגן קלופ המאמן של בורוסיה דורטמונד שנחשב כיום לאחד המאמנים הטובים באירופה" | |
|
|
|
מי שמכיר את עטר לא מעט שנים הוא שחקן העבר של מכבי חיפה, רפי אוסמו: "הוא אדם שהצליח במשך כל הקריירה הארוכה שלו כדורגלן וכמאמן לצבור אנשים שאוהבים אותו. זה לא פשוט במחוזותינו וזו הגדולה שלו. איך הוא עשה את זה? ראובן הוא "חתול רחוב" במובן החיובי כמובן. הוא צמח מלמטה והגיע לאן שהגיע בגלל שהוא למד מהר מהטעויות שעשה בעבר ולא הסתבך עם כל מיני שטויות כמו אנשים אחרים. בכל מקום בו הוא אימן, יחסית לרמת הציפיות הוא הגיע להישגים נאים. הוא העמיד את עצמו בשורה הראשונה של מאמני הכדורגל בארץ".
ראובן עטר מתחיל התמחות בקידום צעירים
במהלך שנותיו כמאמן, למעט הקשר הגנאי איברהים עבדול ראזק והעונה השוער קרלוס אריאס, עטר לא הצליח להנחית בארץ זרים ברמה גבוהה והעדיף לנתב את המשאבים לתחום שבו הוא באמת מתמחה: בניית שחקנים צעירים. לאורך השנים קיבלו אצל עטר לא מעט שחקנים תוצרת בית הזדמנות: אמיה טגה היה מהראשונים ואף זכה לכינוי "הבייבי של עטר" כיוון שהמאמן נתן לקשר את הקרדיט גם בתקופות שהקהל היה נגד השחקן. בהמשך הדרך היו אלה שניר גואטה, דלה ימפולסקי, אוראל דגני וחן עזרא והעונה עמרי בן הרוש, פיראס מוגרבי, עדי נמני, גל גניש וגיא גומברג. כמובן שמעל לכל השחקנים הללו עטר גילה את אחד הכישרונות הכי גדולים שצמחו במדינה בשנים האחרונות: אלמוג כהן.
|
אלמוג כהן חוגג. עטר גילה אותו (אלעד ירקון) |
|
|
כהן, שעבר בגיל 17 מטוברוק ליריבה העירונית בגלל שמיעט לקבל דקות, לא זכה לקרדיט גדול מצד קברניטי מחלקת הנוער של מכבי אבל באחד ממשחקי האימון הוא צד את עינו של עטר שביקש לצרפו בגיל 18 לסגל הבוגר. למרות סגל עטור כוכבים בחוליית הקישור שכלל את: מזואה אנסומבו, זנו בונדאה, תמיר כהן, אורן זיתוני ואמייה טגה, עטר החליט לתת לכהן הצנום והקטן צ'אנס והקשר האחורי שהיום משחק בשורות נירנברג בבונדסליגה, לא איכזב.
"כשהגעתי למכבי נתניה הייתי ילד ובקבוצה היו כוכבים רבים ולא האמנתי שאני כרגע יכול להתחרות בהם" סיפר אלמוג כהן בשיחת טלפון מנירנברג ל-ONE, "רובן בנה לי ביטחון, דיבר איתי והתחיל לשלב אותי. הוא לא חשש להוציא שחקן זר ולשים אותי בהרכב. הייתי בין הצעירים הראשונים להם הוא נתן הזדמנות ולא לאט הוא נהיה קבלן של צעירים. בכל קבוצה שרובן היה הוא הצליח. הוא פשוט עושה דברים יפים מכל קבוצה. שחקנים משחקים בשבילו והוא נותן שקט. לכל שחקן הוא אומר שהוא עומד מאחוריו וכמעט לא צועק על שחקנים תוך כדי משחק. מה שהוא עשה בשבילי אף אחד לא עשה. אם היה מאמן אחר לא בטוח שהייתי יוצא אותו שחקן. אני חייב לו הרבה".
|
עטר מקפיץ כדור באימון. קידם צעירים (אלעד ירקון) |
|
|
מהחממה בנתניה, ללחץ הגדול בבית"ר
כשאימן בבית"ר ירושלים, עטר נתן את חולצת ההרכב הראשון לעידן ורד ולשוער צעיר וחסר ניסיון: אריאל הרוש היה שמו. אוסמו מסביר: "היכולת שלו היא לדעת לבחור צעירים, לשלב אותם ולא לסחוב סל של זרים מהקבוצות הקודמות שלו כמו שעושים לא מעט מאמנים אחרים. הוא תמיד שילב שחקני נוער והוא מפתח אותם".
אגב שחקן העבר לא התפלא לשמוע את הדברים שסיפר אלמוג כהן כי עטר לא צועק על שחקנים במהלך משחק: "גם בעבר כשהיינו שחקנים ראובן מעולם לא התלהם או צעק על משהו גם אם באמת היו דברים שהפריעו לו והיו לנו מספיק צמתים משותפות".
קריירת האימון של ראובן עטר מתחלקת לשתיים: התקופה לפני שאימן בבית"ר ירושלים וזו שאחריה. עד בית"ר עטר אימן רק בנתניה (ומספר חודשים במכבי הרצליה) ולא ידע מהי ההרגשה להיות על הקווים הלחוצים של קבוצה גדולה עם אוהדים שיושבים לך על הוריד. למרות התוצאות היפות וההישגים הגדולים שהצליח להביא עם נתניה לאורך השנים, תצוגות המשחק לא היו תמיד אטרקטיביות ולעיתים הסתמכו על שליחת כדורים ארוכים אל עבר החלוצים עקב היעדר שחקנים טכניים בקישור ההתקפי.
|
ראובן עטר בימיו בבית"ר. טבילת האש בקבוצה גדולה (תומר גבאי) |
|
|
"ראובן תמיד היה מבקש מאיתנו ללחוץ את היריבה" מגלה כהן, "בשנים האחרונות הוא די התאים עצמו לקבוצות שהיו לו. בשנה שעברה היינו קבוצה דיי מוגבלת ואם היו חסרים לנו שחקנים בגלל פציעות אז הייתה לנו בעיה שגרמה לנו לסגת אחורה. גם כשהלכנו אחורה ראובן ביקש שנלחץ את היריב. רק בעונה הראשונה שלי בקבוצה הוא היה מבקש לשחק כדורים ארוכים אך דרש מהקישור להצטרף ולהניע בחלק המגרש של היריב. היום הוא שינה את סגנון המשחק לגמרי והוא דוגל בהנעת כדור שמתחילה מהשוער. הקבוצות שלו משחקות יפה גם שמפסידות. ראיתי את המשחק של נתניה מול מכבי ת"א ולמרות ההפסד הקבוצה שיחקו כדורגל שמח".
עטר סולל ובונה במכבי נתניה
העונה בנה עטר בנתניה קבוצה בצלמו. הוא צירף את קובי דג'אני, שנחשב לגרזן אך גם לשחקן שמנווט את המשחק, לקישור האחורי כאשר לפניו משחקים כמעט תמיד שני קשרים זריזים שמתחלפים ביניהם: מאור אסור, עומר פרץ, דלה ימפולסקי וניר נחום שעושים הגנה והתקפה כאחד, בכנפיים פיראס מוגרבי וחן עזרא ובחוד אחמד סבע.
|
ציון מרילי ורפי אוסמו. "ראובן נותן לשחקנים שלו לבוא לידי ביטוי" (עמית מצפה) |
|
|
אלמוג כהן: "לראובן יש את התכונה לעשות בכל משחק את בחירת השחקנים הטובה ביותר למשחק הנתון. בעונה שסיימנו במקום שני הוא החליף הרכב כמעט בכל שבת ותמיד פגע. יש לו חוש של להרגיש שחקנים ויודע מי באמת מגיע חד למשחק".
אוסמו: "לי יש פילוסופיה שצריך להתקיף עם כמה שיותר שחקנים. ראובן מאמן שנותן לשחקנים שלו לבוא לידי ביטוי, לא מגביל אותם, ורואים ששחקני החלק הקדמי של נתניה מתפקדים יוצא מן הכלל למרות שחלקם עלומי שם".
נכון, גם לעטר כמו לכל מאמן אחר היו לאורך השנים מספר תאקלים עם שחקנים שלא יישרו קו עם השקפותיו אך מהר מאד הם מצאו עצמם מחוץ לרוטציה (לירון וילנר, ישראל זביטי, יגאל אנטבי) או לא זכו לחידוש חוזיהם (שלו מנשה, אמיה טגה, רביד גזל). בנתניה ידעו לספר השבוע שבעבר היה המאמן הרבה פחות סובלני בכל הקשור לעבירות משמעת כאלו ואחרות והיה "מוחק" שחקנים על דברים שלא היו נראים לו ואילו היום השתנה הדבר וידו של עטר על ההדק הרבה יותר רכה אך הוא עדיין נחשב למאמן קפדן במיוחד. "בעבר שחקנים היו יותר מפחדים ממנו אבל היום יותר מכבדים אותו מאשר מפחדים" מסביר כהן, "ראובן פעם היה קשה יותר עם שחקנים. היום הוא התרכך קצת וזה מצוין. הוא מזכיר לי את יורגן קלופ המאמן של בורוסיה דורטמונד שנחשב כיום לאחד המאמנים הטובים באירופה".
מה טומן בחובו העתיד של ראובן עטר? כרגע לא ברור. הדבר היחיד שכמעט בטוח זה שבסיום העונה הנוכחית יסגור עטר 7 עונות יפות מאד בעיר היהלומים בהן קפץ מספר מדרגות והפך לאחד מהמאמנים הבכירים והנחשבים בליגת העל.
|
אלמוג כהן מול דורטמונד. "עטר מזכיר לי את קלופ" (GettyImages) |
|
|
אלמוג כהן: "אישית אני חושב שאחרי העונה הזו ראובן ימצה עצמו בנתניה. מגיע לו להתקדם זה לא משנה אם מכבי חיפה או ת"א כל קבוצה שתיקח אותו תרוויח. מקווה שנתניה תסתדר בלעדיו". גם אוסמו בטוח שעטר חייב לעשות את הקפיצה אל עבר הקבוצות הגדולות: "ראובן חייב לקחת את אחת הקבוצות הגדולות. הגיע הזמן שלו להתקדם אל מרכז הבמה".