פחות משבועיים חלפו מאז שההתאחדות לכדורגל הודיעה כי מנהל נבחרת ישראל ב-22 השנים האחרונות, שיחתום 34 שנים בשלל תפקידים בהתאחדות, ישראל שצ'וצ'ינסקי, יסיים את תפקידו וייצא לפנסיה. למרות שהמהלך התבשל בשנה האחרונה אצלו ואצל ראשי ההתאחדות והפך לרשמי, "ללה" לא מעכל. למעשה, הוא מתקשה לסכם, מספר על ההישגים והזיכרונות המתוקים והחמוצים, ובעיקר מדבר על כך שהוא עדיין רעב לשנות, לדאוג לדור העתיד של הכדורגל הישראלי וגם חרד לגורלו.
ההתאחדות כבר הודיעה כי תפנה לאופ"א בבקשה לקיים טקס פרידה משצ'וצ'ינסקי לפני שריקת הפתיחה של משחק הנבחרת מול צפון מקדוניה בטוטו טרנר ב-5 בספטמבר, אבל את תרומתו, פועלו וניסיונו הרב לא באמת ניתן יהיה לתאר בכמה דקות בבאר שבע.
ישראל שצ'וצ'ינסקי מסכם 34 שנים בנבחרת"בסוף נשארים רק עם הזיכרונות", הוא נאנח במילות הסיכום היחידות שלו בעצם. עם סיום תקופתו בנבחרת, "ללה" העניק ל-ONE ראיון בו ניסה לתקצר שנים על גבי שנים של עשייה למען הכדורגל הישראלי, מהילדים ועד לבוגרים, מבתי הספר לכדורגל ועד לנבחרת הלאומית, מהכרטסת שלו שלאחרונה כתב בה את הפרק האחרון ועד לדוחות השונים שהגיש לשיפור הכדורגל הישראלי, מכל היבט אפשרי. וגם: מתייחס לנסיעה האחרונה ללטביה ופולין, שהסתיימה עם "סערת הקזינו" שנחשפה ב-ONE.
ישראל שצ'וצ'ינסקי (רדאד ג'בארה)"כמעט ולא הפסדתי משחקים של הנבחרת מגיל 7-8", מספר שצ'וצ'ינסקי. "הייתי האוהד מספר 1 של הנבחרת, הולך מקריית אונו לרמת גן ברגל כדי לראות את המשחקים, מטפס על עמודי חשמל כדי להשקיף על השחקנים. כדורגל מאז ומתמיד הוא התחום שלי. זה היה, אני לא אגיד חלום, אבל זה היה לי בראש מהגן, אז הגננת הייתה מחביאה לנו את הכדורים בחבית של הלחם ואז היינו משחקים. בגיל 12 הלכתי ברגל לר"ג כדי לראות את המשחק ההיסטורי הפועל ר"ג מול טבריה, כשחודורוב הבקיע בדקה ה-89. נכנסתי רק בדקה ה-86 כי לא היה לי כסף להיכנס, הסתובבתי כל המשחק עד שפתחו את השערים. הייתי רוכב על אופניים עד בלומפילד כדי לראות כדורגל”.
"אני הרבה שנים בענף הזה, כאן בקריית אונו פתחתי את בית הספר לכדורגל הראשון בארץ. כשהייתי עם נבחרים הנערים בשווייץ ראיתי שמשחקים שם לרוחב המגרש בגילאים צעירים והבאתי את זה לארץ ביחד עם אמנון רז. אני הראשון שפתח קבוצות כדורגל מגילאי 3 עד 6, עשיתי הרבה דברים לראשונה ואף פעם לא דיברתי על זה. מקריית אונו יצאו שחקנים כמו עומרי אפק, אבי בן עזרא, לירן שטראובר שיחק כאן, באליפות של מכבי פתח תקווה בנוער שיחקו שבעה שחקנים שגדלו כאן עד גיל 15”, סיפר שצ’וצ’ינסקי.
אצטדיון בלומפילד (רדאד ג'בארה)"מה שהפועל באר שבע עושה עכשיו עם אתלטיקו מדריד, אני עשיתי מזמן עם הקשרים שלי בארסנל. היה ביה"ס לכדורגל ע"ש ארסנל בקריית אונו. אני רוצה לעשות את זה שוב, אבל כשהם משלמים כסף, אני לא הייתי משלם להם. הייתי במו"מ עם איינטרכט פרנקפורט גם. זה היה החלום שלי, לעשות אקדמיה איכותית, מאוד רציתי להמשיך עם זה עם ארסנל", הוסיף המנהל האגדי של הנבחרת.
בוא נחזור להתחלה. איך הגעת בכלל להתאחדות?
"הקמתי כאן בי"ס לכדורגל והקבוצה הבוגרת הייתה בליגה השלישית או הרביעית. ביקשו ממני לעזור בהקמת פירמידה של נבחרות כי לא היו לפני כן. התנדבתי, חילקנו את הארץ למחוזות ולדעתי צריך לעשות את זה גם היום. בנינו את אגף הנבחרות בהתאחדות. יום אחד בשנת 1986 קיבלתי טלפון אחרי שהוקמה נבחרת הנערים הראשונה והציעו לי לשמש כמנהל, אמרתי בשמחה. אני ואמנון רז שלחנו מכתבים לכל הקבוצות לגבי השחקנים משנתון 70' והזמנו אותם לווינגייט”.
שחקני הפועל ב"ש (הפועל ב"ש)"מצאנו ככה את טל בנין, איציק זוהר ואחרים. קיימנו 22 משחקים בשנה והגענו לאליפות אירופה לנערים. עצרו את השידורים בארץ, התקבלנו בשדה התעופה עם שטיח אדום, עשינו היסטוריה. הפעם הראשונה שהמנון אופ"א נוגן בישראל הייתה בהרצליה, שיחקנו מול בלגיה וניצחנו פעמיים. ניצחנו כל נבחרת באירופה, אנגליה, צרפת, גרמניה, ספרד. עם השנים יצרתי קשרים חמים עם הכדורגל הפורטוגלי, זה הבית השני שלי עד היום, יש לי אליהם הערכה עצומה. פעם קיבלתי את החולצה של כריסטיאנו רונאלדו ממנהל הנבחרת בשביל הנכדה שלי. הפירמידה שבנינו אז לקוחה מהמודל הפורטוגלי שהצליח מאוד בארץ ושם עדיין מצליח מצוין. עברתי הכל, לא הצניחו אותי משום פלנטה", הוסיף מנהל העבר של הנבחרת.
ישראל שצ'וצ'ינסקי (רדאד ג'בארה)כל הסיפורים האלה, איך אתה זוכר הכל? לפי מה ששמעתי יש לך רישום של הכל.
"אני מדבר איתך והכל אצלי מתועד, כל משחק, כל יום מ-34 השנים בהתאחדות מתועד בכמה מילים ביומן שלי. מבקיעים, צהובים, אדומים, חולים, בעיות משמעת, זה ספר".
מה כתבת ביום האחרון?
"לא, אני לא יכול לשתף. לא כתבתי דברים אישיים מדי, יותר תיעוד שיעזור לנבחרות. כשבא מישהו ורוצה לדעת משהו, אז כל הנתונים נמצאים תמיד אצלי. לאחרונה שאלו אותי על חאתם עבד אלחמיד, כמה פעמים זומן, כמה אימונים עשה - כל התשובות אצלי. פעם שום דבר לא היה דיגיטלי, אז היה לזה מקום. פעם אם לא הייתה לך כרטסת היית אבוד, ככה אפשר היה לגלות על טעויות וכאלה".
מכל מה שאתה מספר, העניין הוא בעיקר שגידלת פה דור נבחרת שלם מגיל נערים ועד לבוגרים ועוד דורות רבים אחריו.
"אחרי התפקיד עם הנערים עברתי לנוער, לאולימפית ואז לבוגרים עם אותם שחקנים פחות או יותר. זה דור הזהב בשבילי, עברתי איתם את כל הנבחרות עד הבוגרת, שנים רצתי איתם ביחד. זה דור שלא הגיע לטורניר, אבל כמעט הגיע. השחקנים האלה פיארו את הכדורגל הישראלי".
מי הראשון שעולה לך לראש מהחבורה ההיא?
"לדוגמה אייל ברקוביץ', אני יכול לכתוב עליו ספר. כשמיינתי אותם אז, אמרו לי מה אתה לוקח אותו בכלל? הוא ילד בעייתי מאוד. אמרתי להם כשהוא היה בן 15 שהוא יהיה אחד השחקנים הכי גדולים של הכדורגל הישראלי, כנ"ל לגבי אבי נמני וחיים רביבו".
אייל ברקוביץ' (עמרי שטיין)מה היה מיוחד בהם אז כשזימנתם אותם? מה אתה הכי זוכר מהתקופה שלהם כנערים?
"בנין היה בהפועל חיפה בליגה השנייה, גם רן בן שמעון, נג'ואן גרייב ואיציק זוהר. לא לקחנו כמעט שחקנים מהקבוצות הגדולות. אחר כך התחרינו גם באליפות דרום אמריקה במטרה להעפיל לאליפות העולם, הייתה לנו נבחרת אדירה. ידעו שמאוסטרליה וניו זילנד נעלה בהליכה, אז שובצנו שם. שרף היה מנהל מקצועי, מתוך 12 נבחרות סיימנו במקום הרביעי, אבל לא נתנו לנו לעלות. המשחק מול ארגנטינה התפוצץ. כבר חגגנו העפלה בחדר ההלבשה, החזירו אותנו לשחק ואז דייגו סימאונה כבש צמד ולא עלינו".
הפספוס שלהם בהעפלה לטורנירים גדולים, הוא גם פספוס שכאב לך מאוד.
"עם השחקנים האלה ניצחנו את צרפת ואז את אוסטריה. לא הצלחנו להעפיל לטורניר, אבל היינו מדורגים 15 בעולם. בנבחרות הצעירות אז היינו בדרג הראשון, ביי פאר אחת הקבוצות הכי טובות. פעם אחת פספסנו ניצחון מול טורקיה בגלל החמצה של מוטי יברבאום בדקה האחרונה, אחר כך הם זכו באליפות אירופה וסיימו במקום השני באליפות העולם".
"אני עוד צריך לעכל את זה, פרידה? יש לי תוכניות גדולות לעתיד"
ישראל, אתה מצליח לסכם את התקופה שלך בהתאחדות?
"קשה לסכם 34 שנים, אני עוזב בית וצריך לעכל את זה קודם כל. כשהתחלתי את הדרך שלי לא האמנתי שזה מה שיקרה, באתי כדי לעזור ולא חשבתי להישאר 34 שנים. הכנתי לעצמי כבר את התסריט הזה, ידעתי שאצטרך לעזוב באיזשהו שלב, את העיתוי אני בחרתי בגיל הפרישה. זה לא פשוט ולא קל. זאת החלטה שהתגבשה אצלי כבר לפני שנה ואני שלם איתה ב-100 אחוז. אדם צריך לדעת מתי לקום וללכת ולפרוש בזמן".
לא נשמע שאתה ממש רוצה לסכם.
"אם היו רוצים ומבקשים והעסק היה בשל אז הייתי ממשיך, אבל אין מה לעשות. גם עם הצעד הזה אני מסכים, זה צעד שבא משני הצדדים. בכל מקרה זה לא סוף הדרך שלי בהתאחדות, אני תמיד אהיה פתוח וזמין. יכול להיות שאמשיך להיות פעיל בתקופה הקרובה, אני תמיד אעמוד לרשות ההתאחדות בכל תפקיד ובכל זמן שירצו. גם הם לא פוסלים את זה".
ישראל שצ'וצ'ינסקי (רדאד ג'בארה)זה ראיון פרידה, אבל אתה בעצם לא נפרד מהכדורגל הישראלי.
"ממש לא פרידה, יש לי עוד תוכניות גדולות לעתיד".
למה בעצם לא נתנו לך להמשיך? מן הראוי שהיית צריך לסיים את הקמפיין.
"תשמע, אני לא נכנס למה ראוי ומה לא ראוי. אני מקבל את כל מה שהוחלט באהבה, בשמחה, ברצון. אם יבקשו ממני לעזור עד לסיום הקמפיין, אשמח מאוד לתרום מהידע והניסיון שלי לטובת הנבחרת. אני שם את האגו שלי בצד. זה פשוט, כי אחרי שאתה מתבשל עם זה ועושה לעצמך הכנה, אז אתה מתקבל את זה. אני לא יכול להילחם בזה, אז אני מקבל את זה באהבה".
איך עברה עליך השנה האחרונה, מאז בעצם שהנושא עלה על הפרק?
"מאוד מאתגרת. קמפיין חדש, ליגת האומות, צוות חדש. כשמתחיל קמפיין כל האדרנלין מתחיל לזרום. עשיתי הכל כדי שמבחינתי ומבחינת הנבחרת וכל מה שקשור בי, שהכל יהיה מוצלח".
בוא נשים את הדברים על השולחן, מאז שהגיעו האוסטרים המעמד שלך ושל דוקטור מרק רוסנובסקי החל להתערער.
"אני לא רואה את הסוף שלי ולא את הסוף של רוסנובסקי. לשנינו יש זכויות בלתי רגילות בכל מה שנעשה כבר 34 שנה, בקטע הניהולי והרפואי. אין לזה שום קשר. אלה שהגיעו אחריו עוד ילכו לפניו".
בכל זאת, וילי רוטנשטיינר תכנן להחליף אותך בגיא פורטניאגין ואת רוסנובסקי בד"ר ערן דולב.
"אני לא נכנסתי לזה ולא התעסקתי בזה. כנראה שהוא בא עם דעה מוקדמת שהתבשלה אצלו ואצל כל מיני אנשים, אבל אני לא רוצה לדבר על זה. ברגע שהוא התרשם וראה והכיר אותנו, הוא נתן לנו את כל הכבוד הראוי והתייחס אלינו בצורה יוצאת מן הכלל. אין לי שום טענות אליו".
וילי רוטנשטיינר (איציק בלניצקי)התחושה שלך מאז שהם הגיעו שזאת כבר לא הנבחרת שאתה זוכר?
"כל אחד מביא את השינויים, האג'נדה והפילוסופיה שלו, ובשביל זה הוא הגיע לתפקיד. הוא בא כדי להצליח, הצלחה שלו זו הצלחה של הנבחרת. הוא קיבל את המנדט והמושכות מההתאחדות לעשות כל מה שהוא יודע, זו דרכו, צריך לכבד אותה".
קשה לך לדבר על עצמך, אז מה דעתך בנושא על ד"ר רוסנובסקי?
"אף אחד לא אמר למרק שהוא עוזב, להבדיל ממני שאני כבר סגור. יכול להיות שרמזו לו, אבל אני לא רואה אף אחד שיכול להחליף אותו בשלב זה. לפי דעתי הוא צריך להמשיך לפחות עד סוף הקמפיין. קודם כל כדי לנצל את הידע האדיר והיכולות הבלתי רגילות שלו, ולא להסתכל על הגיל כעל פונקציה, גיל זה מספר בחיים. אם אתה כשיר ואתה עונה על כל הדרישות, ואתה מקצוען, אין שום סיבה שהוא לא יגמור לפחות את הקמפיין".
ובכל זאת, מה לגביך?
"לי כנראה מצאו מחליף, יש מחליף, למרק קשה למצוא מישהו שייכנס לנעליים הגדולות שלו. אתה מתעסק פה ברפואה, דבר מאוד מרכזי בנבחרת. חשוב מאוד שברגע שהוא ילך, שישאיר גם מורשת והיסטוריה ושלא יישאר חלל ללא כלום. הוא צריך להישאר לדעתי בכל המובנים".
מה דעתך על המחליף שלך בנבחרת, גיא פורטניאגין?
"אני לא רוצה לחלק ציונים לאף אחד. ראוי או לא ראוי, ההתאחדות תחליט מה שהיא תחליט, זה כבר לא עניין שלי".
ישראל שצ'וצ'ינסקי (רדאד ג'בארה)המחליף שלך האשים אותך בזה שמסרת לאותם שחקנים את הדרכונים לפני שיצאו לבלות.
"אני לא רוצה להיכנס לעניין הזה, מי שצריך לדעת יודע. מה שקרה כבר נעשה ואני לא רוצה להגיד שום דבר רע על אף אחד. אני לא ממנה ולא מחליט, לא כמו פה בעירייה. גיא מנהל את אגף הנבחרות ושיעשו מה שהם מבינים".
מה קרה שם באמת אז?
"היו דברים שאתה יודע מהם, אבל רוב הזמן היה בסדר גמור. דרך אגב, הוא הכחיש שהוא אמר לגביי את הקטע עם הדרכונים, ייאמר לזכותו. אני ביקשתי מההתאחדות שזה יוכחש, נמנעו מלעשות את זה, אני לא יודע למה, אבל לי אישית נאמר ככה ואני לא בא להגן על אף אחד. אני אמרתי כבר את כל מה שיש לי להגיד. כל מי שהיה בנסיעה הזאת יודע בדיוק מה קרה".
ומקצועית, איך אתה רואה אותו נכנס לנעליים שלך?
"כל אחד יכול להיכנס לכל נעליים, אין אחד שאין לו תחליף. לכל אחד יש את העבודה שלו, השאלה היא איך עושים אותה. אני יודע מה אני עשיתי ומה אני נתתי והשקעתי, כמה זה עלה לי. עשיתי את זה מכל הלב, לילות כימים, עשיתי מאהבה ומתוך בחירה".
ישראל שצ'וצ'ינסקי (רדאד ג'בארה)אתה מרגיש שסיימת את התפקיד בטעם חמוץ בגלל הסיפור הזה?
"עזוב את הקטע של הקזינו, אם היה או לא היה. זאת הייתה עבירת משמעת. הודיעו לשחקנים שחל עליהם איסור לצאת והם עשו את זה בכל מקרה. עצם היציאה היא עבירת משמעת, זה לא משנה לאן. טיפלו בזה איך שראו לנכון. זה כמו שתגיד לשחקן שהוא לא בועט פנדל והוא יעשה את זה בכל מקרה. הפרה בוטה של הכללים, בעיית התנהגות".
מה אתה חושב על העונש שהשחקנים קיבלו?
"אני לא נכנס לזה. נתנו להם עונש, אין טעם לערער עליו. שחקני כדורגל צריכים לדעת שיש כללים ונהלים במסגרות, מי שעובר עליהם - ייענש. בנסיעה האחרונה כבר לא הייתי עם כל הסמכויות שהיו לי, בכלל כל השנה האחרונה. הקשר עם השחקנים כבר לא היה דרכי. אבל זה אומר שלא הייתי אחראי ושותף. אני התרעתי וניסיתי למנוע דברים. ביקשתי שיחדדו את הנהלים".
אתה היית מאלה שהתריעו כך ולא התייחסו לזה?
"אני לא ידעתי לפני שהם הולכים לצאת, אבל זה לא משנה עכשיו. יש אסיפה, מדברים ואומרים שאסור לצאת, אבל הם יצאו ולא משנה גם אם הם ישבו בבית קפה. אם הייתי יודע על כך, כמובן שהייתי מנחה את כל אנשי המשלחת. אנחנו לא בלשים, השחקנים הם בוגרים ולא ילדים. השחקנים היו צריכים לשלם על כך".
עברת את פרשת נערות הליווי, הקזינו ב-2015 ועכשיו מה שקרה, למה הדברים האלה עדיין קורים?
"כל סיפור שונה מאוד. יש קוד אתי והשחקנים חתומים. מיטב המשפטנים בארץ ניסחו את הקוד ואת התקנון. דברים כאלה קורים בכל נבחרת בעולם, אבל אסור שהם יקרו. יש שחקנים שזה לעולם לא יקרה להם, ויש כאלה שזה יכול לקרות להם תמיד, אומר את זה בלשון עדינה. מדברים רק על הפרשות האלה, אבל יש גם שחקנים מדהימים שעושים דברים כמו מתן בסתר ועזרה לנזקקים. כדורגלן ישראלי זה לא רק קזינו ונערות ליווי".
כמה דברים כאלה קרו במהלך השנים ולא נדע עליהם לעולם?
"יש שעות של פעילות בנבחרת ויש שעות שאין פעילות בנבחרת".
יש מקום לשנות את הקוד האתי?
"אני ממש לא נכנס לזה. אמרתי את שלי למי שצריך להגיד. המסקנות שלי בעבר גם נאמרו בפורום פנימי".
ישראל שצ'וצ'ינסקי (רדאד ג'בארה)"אנחנו אלופי העולם בלהגיד מה לא בסדר, אבל לא יודעים לתקן"
כאחד שהיה שם בכל רגעי האכזבה, חייב לשאול אותך את השאלה המתבקשת: מה הבעיה הכי הגדולה של הכדורגל הישראלי, למה אנחנו לא מצליחים להגיע לטורניר גדול?
"אני אומר שנגיע. לכל כישלון היו סיבות. אני מאמין גדול בשחקן הישראלי. עם ריצ’ארד נילסן ז"ל הרצוג הבקיע את השער בדקה האחרונה, עם דרור קשטן קיבלנו גול בדקה ה-90 מול לטביה, עם פרננדס פספסנו פה בבלומפילד מול יוון – בכל קמפיין היה לנו הפסד אכזרי כזה, תמיד היה חסר לנו את הגרוש ללירה. עם גוטמן פתחנו קמפיין בצורה פנטסטית וקיבלנו בראש מול וויילס, עם אלישע גם פתחנו טוב ואז פישלנו. זה דרך ותהליך”.
עוד הוסיף: "לאיצ'ה מנחם אמרתי בעבר מה צריך לשנות. את בית הנבחרות אנחנו דרשנו כבר בשנת 1990. לקחו את המודל שלנו ובנו שם בנק בשפיים. רצינו שיהיה בית לנבחרות תמיד, אבי לוזון היחידי שהרים את הכפפה. עשו את זה באיחור של 20 שנה, איבדנו את השנים האלה. בנערים, בנוער ובצעירה תמיד היינו מהטובים ביותר והבעיה התחילה בבוגרת. הגענו לפלייאוף והיו חסרים לנו גולים פה ושם כדי להעפיל. היום אירופה ברחה מאתנו ברמת הנבחרות. היום אני רואה משחקי נוער בארץ ואני רואה הבדלים אדירים. צריך להקים אקדמיות, לתת לשחקנים להתאמן אצל מיטב המאמנים. יש בעיה קשה מאוד ברמת המאמנים, אם שלמה שרף שהיה הכי מעוטר בארץ הגיע לנבחרות, יצחק שום, היום כל אחד מקבל תעודת מאמן. צריכים להיות מורים לכדורגל ולא רק מאמנים שמסתכלים על התוצאות, רק ללמד את השחקנים ולהקנות להם את כל הדברים הבסיסיים”.
"פעם הייתי בצ'לסי וביקרתי את יוסי בניון, שאלתי שם את מנהל את האקדמיה מה הופך את השחקנים לטובים יותר בצ'לסי. הוא ענה לי: טיפול בשתי הרגליים, ששמאל וימין יהיו שוות אין רגל חזקה או חלשה. שחקן שלא יודע לשלוט בשתי הרגליים בצורה מושלמת בגיל 13, הולך הביתה, לא מתקבל לצ'לסי. חוץ מזה, שחקנים בארץ לא יודעים לרוץ, לא יודעים לנשום נכון, סוגי עצירות כדור, סוגי בעיטות. לילדים פה אין שעות של ספורט בבית הספר. בקריית אונו אני דואג לשעות נוספות של ספורט לכל הילדים כדי לצמצם את הפער הזה. ככה צריך לעשות בכל הארץ, כדי שהילדים יהיו חשופים ליותר ענפי ספורט ויהיו בריאים יותר. היום יש ילדים שלא עושים כלום, פעם לא היה ילד שלא זרק לסל או בעט לשער לפחות", אמר שצ'וצ'ינסקי.
יוסי בניון (חגי מיכאלי)נבחרת העתודה בכדורסל עשתה לך חשק לחזור להצליח עם החבר'ה הצעירים?
"תאווה לעיניים. אני לא מקנא בהם, אני גאה, כי עשו שם עבודה אדירה עם הצעירים. אפשר לעשות את זה גם בכדורגל, אבל צריך לעשות סטופ, לבנות שיטה לשיפור הנוער בארץ ל-15 שנה ואולי בסוף נגיע להישגים כאלה. חייבים לתקן את השיטה, להשקיע משאבים. לא יכול להיות שבפעם הראשונה לכדורסל יש יותר שחקנים מאשר כדורגלנים במדינה. הילדים המוכשרים הולכים לשחק כדורסל. פעם כדורגל היה במקום הראשון, לא היה מה להשוות בכלל. חייבים להגדיל את כמות השחקנים משמעותית".
כל עוד הכדורגל משוחק בשבתות אז הרבה ילדים לא ייחשפו באמת לענף הזה, לא כאוהדים ולא כשחקנים.
"אני בעד שכולם יוכלו לשחק, גם ילדים דתיים, ושלא ישחקו בשבת, אבל אין מגרשים עם תאורה. אז מה יעשו? לחצי מהמגרשים אין תאורה. עכשיו גם שינו את הקריטריונים לגבי תאורה, היום כמעט אף אחד לא עומד בזה. אם יבנו מגרשים, יוסיפו תאורה, אפשר יהיה לשחק כל השבוע, לא נהיה חייבים לשחק בשבת וכמות השחקנים תגדל. למה צריך לשחק ביום שבת בבוקר? זה רק בישראל. זה לא בריא, אף שחקן לא יכול למצות ככה את הפוטנציאל שלו. אני לא חלק משום מחאה, אבל אני בעד שהכדורגל יהיה לכולם, כל הילדים צריכים להיות שווים. אבל אין מגרשים, אין שעות ואין כלום. אם המדינה לא תחליט על הקמת מגרשים, אקדמיות וכדומה - שום דבר לא יזוז פה”.
עוד הוסיף: "בהשוואה לאירופה אנחנו פחות טובים מהרבה בחינות, גם בתנאים, במגרשים ובאיכות המאמנים. באירופה הלכו קדימה ומשתמשים בהרבה טכנולוגיה ומשאבים בנבחרות הצעירות, גם בארץ אנחנו צריכים להשתמש בכל התותחים שלנו לטובת הדבר הזה. אם נעשה את כל הדברים האלה, אולי משהו יזוז עוד כמה שנים. צריך גם שהשחקנים שלנו ישחקו ברמות הכי גבוהות באירופה, כמו מונס דאבור עכשיו, אז היו רביבו, ברקוביץ', בניון, אוואט. הם באו לנבחרת ותרמו מהידע שלהם, הייתה להם אינדיקציה של כדורגל ישראלי מול הרמות הכי גבוהות. אנחנו אלופי העולם בלהגיד מה לא בסדר, אבל לא יודעים לתקן. הכי טובים בתירוצים ודיבורים ולא מצליחים ליישם ולעשות".
ישראל שצ'וצ'ינסקי (רדאד ג'בארה)מה רוטנשטיינר עושה כדי לשפר את המצב, להבנתך?
"אני לא יודע מה הוא עושה ואיך הוא עושה. מכיר את העבודה שלו רק בנבחרת, לא בנבחרות הצעירות".
החוויות, האכזבות והרגעים הבלתי נשכחים
החוויה הכי מצחיקה: “בתקופת שרף כששיחקנו בסן מרינו. בביקור של המשקיף אני מסתכל ואני רואה שהשער שם יותר קטן, הם הנמיכו אותו. אני אומר למשקיף ההולנדי שהמידות לא טובות, אני דורש בדיקה. אני מתקשר לגברי לוי ואומר לו שכנראה לא יהיה משחק, הוא התעצבן: אתה השתגעת? מה עשית? אמרתי לו - זה מה שאני חושב, זה מה המצב. בדקו עם מטר והנמיכו את השער באמת ב-5-6 סנטימטר. חפרו, שמו פין והשאירו למעלה את הגובה שרצו, הכרתי את זה, אז ביקשתי שיגביהו. בסוף המשחק נגמר 0:5, הם קיבלו שער על כל סנטימטר שהנמיכו".
החוויה הכי משמחת: “הניצחון 0:5 על אוסטריה, ההעפלה הראשונה של הכדורגל הישראלי לאליפות אירופה עם נבחרת הנערים ב-1987 וה-2:3 על צרפת בפאריס, הייתי חלק מהצוות, אז האולימפית והבוגרת היו ביחד מבחינת אנשי הצוות. ירדתי עם שרף לכר הדשא ואמרתי לו: זה המשחק שבעוד 50 שנה תפתח טלוויזיה וישדרו אותו שוב ושוב ביום העצמאות".
החוויה הכי לא נעימה: “הקטעים שהיו, נערות הליווי, הקזינו וכדומה. הפעם האחרונה לא השפיעה עליי יותר מדי כי הייתי פחות מעורב. מבחינת תוצאות היו הרבה תוצאות רעות וכל אחת אתה מושך איתך חצי שנה. זה לא כמו מנהל קבוצה שאם מפסידים יש את שבוע הבא לתקן. זה לא עוזב אותך”.
החוויה הכי מרגשת: “הייתי שומע את ההמנון במשחקי נבחרת, הייתה לי צמרמורת בכל מקום. באתי לנבחרת מאהבה ועזבתי באהבה. הייתי פעם אפסנאי, מנהל ומאמן. הכל ריגש אותי. חוויה ספציפית? שיחקנו מול רוסיה שאימן אותה חוס הידינק. קראתי שאבא שלו הציל יהודים בשואה (בהיותו בן לניצולי שואה, מ.ר), הייתי חייב לתת לו משהו ולא רציתי מול כולם. בזמן שהמאמנים היו בחדרים לפני העלייה למשחק, נכנסתי אליו ונתתי לו מגן מכסף של ירושלים, הוא התרגש מאוד ואני גם כמובן".
ישראל שצ'וצ'ינסקי (רדאד ג'בארה)האכזבה: “השער של אנדי הרצוג. הייתה לנו עם נילסן ז"ל נבחרת יוצאת מן הכלל, זאת הייתה אכזבה שנמצאת אצלי כל הזמן בראש".
הפספוס: "שנתיים התאמנו לקראת המשחק מול אוסטרליה, זה היה בתקופת מלחמת המפרץ. כולם עזבו את גוש דן בגלל זה, אני גרתי קילומטר מאיפה שנפל טיל בסביון, אשתי לא רצתה לעזוב את המשפחה ולעבור למקום אחר. נאלצתי להישאר בבית, זאת פעם אחת ויחידה שלא יכולתי לנסוע, אבל אחרי כמה ימים המלחמה הסתיימה, הוצאנו את הניילונים מהחלונות. אברהם בנדורי ז"ל טס עם הנבחרת, אני לא. לצערי הנבחרת לא הצליחה ולא עלינו בגלל גול אחד. אני בטוח שאם הייתי שם, היינו עולים. יש לי את כל האמונה. הייתי אז שותף לכל המהלכים בנבחרת, הייתה לי השפעה על כל מה שקורה. היו מתייעצים איתי, מדברים, שואלים. הנוכחות שלי שם הייתה מועילה והיינו מעפילים".
הנבואה: "כשיוסי בניון עשה את הופעת הבכורה שלו מול פורטוגל, אמרתי לו אחרי המשחק שהוא עוד יהיה שיאן ההופעות וישחק מעל 100 פעמים. תשאל אותו".
יוסי בניון (אורן בן חקון)השחקן הכי גדול: "הגדול ביותר בכל הזמנים הוא מוטל'ה שפיגלר. מי שעבר תחתיי, אני לא יכול להגיד אחד. ברקוביץ', בניון וערן זהבי הם אדירים".
המאמן הכי גדול: "אם הייתי מחבר ביחד את כל המאמנים ועושה מאמן אחד, זה היה מושלם. עם שלמה הייתה לי תקופה מדהימה, נילסן אהבתי אותו אהבת נפש והוא אותי, היה בא לטקסי יום הזיכרון ויום השואה בקריית אונו. לפני שהוא נפטר הוא ביקש לדבר איתי. היה בא לארץ לבקר אותי. וזה לא עוד מאמן, הוא אלוף אירופה, הכי מפורסם בכדורגל הדני. אברהם גרנט כמובן, זה היה חלום ילדות שלנו להיות מאמנים. כל שבוע היינו משחקים אחד נגד השני, בפתח תקווה או בקריית אונו. דרור קשטן, אני הייתי הקפטן שלו כשחקן. אח שלי הביא אותו לקריית אונו. כנ"ל אלי גוטמן אלישע לוי. הכי הייתי קשור לשרף ונילסן".
השחקן שהכי נקשרת אליו: "גם עכשיו אני לא יכול להגיד אחד, אהבתי את כולם, כולם היו בניי".
יו"ר ההתאחדות שהכי נקשרת אליו: "אבי לוזון".
ההישג הכי גדול: "הפירמידה של הנבחרות, תרמתי הרבה מהידע שלי, הגענו לטופ של אירופה".
ישראל שצ'וצ'ינסקי (רדאד ג'בארה)מעבר לכך, כיבית עוד כמה שריפות קטנות במהלך השנים. ספר על אחת
"היו הרבה סולחות, הרבה דברים שמנעתי שהיו יכולים לפגוע בנבחרת. בין שחקנים, בין מאמנים, עם התקשורת. דברים משמעותיים מאוד שהיו יכולים להשפיע על כר הדשא. גם בנסיעה האחרונה. הנבחרת הלכה ימינה מבחינת הדת. אז שטרן חלובה נתן לי אישור לטוס עם שף, התחלנו להכשיר מטבחים בבית מלון, הבאנו בשר כשר מאירופה, עשינו חגים, הכל למהדרין”.
"בנסיעה האחרונה למחנה האימונים במינכן איתן מזרחי השף אומר לי אין בשר כשר. לא הייתי מעורב, אבל אמרתי שאין דבר כזה. התחלנו לעשות טלפונים, לנסות להשיג בשר, בסוף אלמוג כהן עזר לנו עם מישהו ממינכן. לקחנו את האוטו, נסענו 300 קילומטר ומילאנו את הרכב בבשר. חזרנו למלון, איתן התחיל להכין את האוכל, אני עוד הגעתי לקבל את הנבחרת ואף אחד לא ידע ממה שקרה. יכול היה להיות פיצוץ”, הוסיף שצ'וצ'ינסקי.
גם מקצועית שמעתי שהייתה לך השפעה כזאת או אחרת.
"ניתחתי דוחות מקצועיים, אני איש כדורגל. כתבתי סיכומים למאמנים, היו מאמנים שהיו מבקשים עזרה. הייתי יודע לתת את העצות הנכונות, גם המקצועיות, אבל בכל נושא".
במה אתה הכי מתגאה שעשית?
"בזה שעזרנו במשך השנים לכמה שיותר ילדים עם בעיות. חילקנו כרטיסים למשחקי הנבחרת לילדים. לפנימיות, למוסדות, לנזקקים, לילדים בסיכון, תמיד היינו מחוברים לקהילה ואני מקווה שתמיד נהיה. תמיד לתת אהבה לאלו שאין להם יכולת לקנות כרטיסים לנבחרת".
לסיכום באמת, אתה מרגיש שהשארת את המורשת שלך בנבחרת?
"אם ילכו בקו שלי, בהתנהלות ובדרך שלי, אז אני מקווה שכן".