האלופה שלא הכרתי

כשהמשורר ג'יל סקוט הרון נשא את נבואת הזעם "המהפכה לא תשודר בטלוויזיה", הוא לא היה יכול להיות מדויק יותר. "הטלוויזיה" שונאת מהפכות, "הטלוויזיה" תפקידה הוא לשמש כלי שרת של הממסד שהוא בעצמו בסך הכול בובת חוטים בתיאטרון של בעלי הון.

"הטלוויזיה" אמורה לשעבד ולטמטם את מוחם של הצופים ולהשכיח מהם את צרות היומיום והצורך לקום ולשנות או לחלופין להדחיק מסרים חתרניים ולשמש כצינור לאידיאולוגיה השלטת.

בדיוק בגלל זה, "הטלוויזיה" שונאת את האליפות של קריית שמונה. "הטלוויזיה" אוהבת קיבעון, הליכה בתלם, היא אוהבת אלופות מהמרכז, מהערים הגדולות, מתל אביב, מחיפה, מירושלים. קריית שמונה? אותה תשאירו לקטיושות ולמצוקת העוני. מה לה ולחגיגות אליפות? מה לצפון הרחוק ולכדורגל בכלל?

ברק בדש. למה "הטלוויזיה" שונאת את קריית שמונה? (משה חרמון)

מהרגע הראשון ועד לפתיחת השמפניות הערב, לא זכתה קריית שמונה לפירגון שלו ראוי ההישג המדהים שהיא עשתה. חמישה מחזורים לסיום, אני חוזר ומדגיש חמישה מחזורים לסיום, קבוצה ללא תקציב מפוצץ, בלי כוכבים ועם קהל אוהדים מצומצם הצליחה לשבור רצף של 12 שנים בו מתחלקות רק ארבע הקבוצות הגדולות בצלחת האליפות. האם יש סנסציה גדולה מזו?

סיפורה של קריית שמונה העונה הוא סיפור סינדרלה אמיתי, של בעלים שהיה לו אומץ להילחם על מה שהקולגות שלו ויתרו עליו מראש, של מאמן ושחקנים שמיצו את מהות הספורט הקבוצתי שבו השלם עולה על סך חלקיו, של עיר מוכת גורל אשר זכתה למעט עדנה בזכות הספורט. אלו בדיוק החומרים אשר מרכיבים סיפור ספורט אנושי מושלם, אבל התקשורת התעקשה כל הזמן להציג כאילו אין פה בכלל סיפור.

הסגל של מכבי חיפה רחב מדי, ההנהלה של הפועל איבדה את הראש, הלחץ הורג את מכבי תל אביב, בית"ר ירושלים כבר לא פונקציה, הישראלים הטובים עזבו לאירופה, כל הליגה קטסטרופה, קריית שמונה בסך הכול מרוויחה מן ההפקר. גם היא בעצמה חלשה. מה עוד לא סיפרו לנו השנה בעונה החולפת כדי לנסות ולגמד את ההישג הנפלא של הקבוצה המקסימה הזו?

עצוב לי לומר זאת, אבל קריית שמונה תיחרט עבורי כאלופה שלא הכרתי. בהתחלת הדרך, ממש התאמצו להתעלם מההצלחה שלה, התייחסו אליה כאל אפיזודה חולפת, אלופת הסתיו אשר עד סוף החורף אף אחד כבר לא יזכור. כל מי שלא הגיע פיזית למשחקי הקבוצה, לא ממש יכל לראות את החבורה של רן בן שמעון מחוללת את הפלא וכובשת את הליגה משבוע לשבוע.

אבוחצירא עם שחקני ק"ש. תיחרט כאלופה שלא הכרתי (יוסי ציפקיס)

בשלב הרבה יותר מאוחר, כשכבר לא ממש הייתה למעצבי דעת הקהל ברירה, הם נאלצו להציג בפנינו קצת יותר מקריית שמונה, אך עשו ככל שביכולתם כדי לצעוק שה"מלך עירום", שבעצם מדובר בקבוצה חלשה, חסרת אוהדים, שלא פספסנו כלום בכל הזמן שהם התעקשו להסתיר אותה. (תודה באמת, כי בכל המשחקים של הפועל תל אביב ומכבי חיפה שבהם צפינו, שערותינו סמרו וליבנו חדל מלפעום).

אלופה בינונית? ייתכן, אלופה ללא בסיס אוהדים אמיתי? ככל הנראה. אלופה של ליגה איומה? אין ספק. כל אלו אינם תירוצים לאופן שבו התקשורת הממסדית התעקשה למנוע מאיתנו לחוות בזמן אמת את הסיפור המרגש ביותר שידע הכדורגל שלנו מזה שנים.

ושלא יהיה לאף אחד ספק, שנים מהיום זה לא יפריע לאף אחד מאלו שהתעלמו מקריית שמונה במפגין להתרפק בנוסטלגיה על הקבוצה המופלאה מהצפון שבעונה אחת קסומה הדהימה את הליגה וזכתה באליפות מרגשת. ולפתע ההווה הכה משעמם ואפור ייצבע בשלל צבעים ססגוניים, פתאום הקבוצה נטולת הזהות והקהל תהפוך לרומנטית להפליא. כי עם נוסטלגיה הטלוויזיה יודעת לחיות בהרמוניה, עם מציאות שאיננה מכונה "ריאליטי", לא ממש.

הכתוב הינו טור דעה