העידן של מיץ' גולדהאר במכבי תל אביב היה נראה אחרת לגמרי בלי השם ג'ורדי קרויף. עד היום זהו השם הגדול ביותר שהצליח הבעלים הקנדי להביא לישראל. "קרויף". יש אשר יגידו כי זאת עסקת חבילה, אתה מקבל איתה הכול. "החתמה קלה", יש מי שיחשוב. אך הבעלים לא חיפש את השם קרויף. הוא רצה איש מקצוע, כזה שיעזור לו בתהליך שהוא ניסה להנחיל.
כחלק מהפרויקט המיוחד המציין עשור לרכישת המועדון על ידי הבעלים הקנדי, ומשיחות עם אנשים רבים, מבינים ששום דבר לא היה במקרה. גולדהאר זיהה את הפוטנציאל וג'ורדי סיפק את הסחורה במהרה. לעד, ההולנדי יהיה בספרי ההיסטוריה של מכבי ת"א. אך איך הכל קרה? כעת, קרויף חושף את הפרטים ומספק עוד הצצה למיהו מיץ' גולדהאר.
היית הזר הראשון אחרי צוותים ישראלים. למה אתה חושב שלקח לו שלוש שנים עד שהוא החליט לשנות כיוון?
"כמו הרבה בעלים בכדורגל, הוא ניסה קודם כל להיכנס לעולם הזה. יש תמיד הרבה יועצים ואתה משלם על כך מחיר. אחרי כמה עונות כבעלים אתה מתחיל להבין שצריך לעבוד בדרך מסוימת, שצריך מישהו שאתה יכול לסמוך עליו כפי שהיה לו את ג’ק. כאשר נפגשנו לראשונה, דיברנו על המון דברים, ואני זוכר את הרגע בסוף הפגישה ממש, שבו אני שאלתי את השאלה – מבחינת תוצאות, מה אתה מצפה ממני? זה היה מאוד מבלבל, כי הוא ממש לא דיבר על תוצאות. הוא רק דיבר על דרך, על מבנה, על אקדמיה. וכשאני שאלתי – מתי תרצה לקבל תוצאות? הבנתי מהתשובה שלו שזה ממש לא בסדר עדיפות מבחינתו. הוא פשוט אמר משהו כמו ‘אחרי שלוש שנים אני מבין שתוצאות לא יגיעו מהר, אבל הייתי שמח להתחרות על התארים ונראה מה יהיה אחרי שתיים-שלוש עונות’. מה שאומר, שכל הימים האלה שהוא מדבר על הדרך, שהוא מדבר על מבנה, שהוא מדבר על לייצר חינוך לספורט עבור השחקנים הצעירים, אלו המילים שלו באמת, הוא מתכוון לכך. לא הייתה פעם אחת שבה הוא אמר לי משהו כמו ‘עם התקציב שלי אני מחפש תוצאות’. אפילו לא פעם אחת”.
ואיך אתה מגיב בעצם? הופתעת אני מניח.
“הדבר הראשון שהיה מפתיע זה שהוא לא ציפה לזכות בליגה חרף התקציב שלו. הוא רצה דרך, הוא רצה לסיים יפה, לא חיפש תוצאות. הסדר עדיפויות שלו היה על חינוך, לא על תארים. כמובן שאחרי שזכינו בתארים הוא רצה עוד, אבל זאת לא הייתה דרישת הסף שלו. זה היה מדהים. הוא רצה להיות אדם שעושה דברים נכונים, להיות בעמדה של לזכות בתארים, והוא רצה להיות חבר קבוע באירופה”.
אני זוכר שאמרת שהצעד הראשון שהוא מבקש ממך זה לנתק את התקשורת, לפני הכול.
"הוא הבין שהרבה דברים דולפים. על מכבי יש המון לחץ לנצח, והוא רצה להסיר את הלחץ הזה. אם התקשורת סגורה והיא לא "בתוך המטבח שלך" ברגעים קשים, אתה מצליח לייצר יציבות ולכן החלטנו לסגור קודם כל את היחסים בין השחקנים לעיתונאים. לא נורמלי להגיד מה המאמן אמר לשחקנים, לא נורמלי להדליף הרכבים. ככה לא אמורים לעבוד. לכן סגרנו את התקשורת, לכן שמרנו על מרחק. זה לא היה עניין של חוקים לעתיד, אלא חוק מחנך".
מה הכי הרשים אותך במיץ'?
"קודם כל הוא שם אנשים בעמדות הנכונות והוא סומך עליהם. לכן ג'ק תמיד הוא נציג הבעלים במובן מסוים, הוא תמיד שומר על מכבי מקרוב. אני גם השתניתי במהלך השנים. הוא הצליח להרגיע אותי בהמון מובנים. אני בחור עקשן, לא תמיד קל והוא זרם איתי. מה שאהבתי זה שהוא הבין אותי, הוא הבין שאני יכול לטעות והוא הבין שזהו חלק מהתהליך. הוא היה שואל למה טעיתי, זה כן, ושואל מה אני עושה כדי להשתפר לפעם הבאה. במובן מסוים הייתי כן איתו. כשטעיתי אמרתי לו - "סליחה מיץ'. בחרתי לא נכון". לא נתתי תירוצים ולא הפלתי אחריות. והוא העריך את זה"
היו אנשים שניסו לנצל את העובדה שהוא אדם בעל ממון רב?
"לא הרגשתי בשום שלב שמישהו מנסה לנצל את זה שיש לו המון כסף. לפני שהוא שוכר מישהו, הוא יודע בדיוק מה הוא מביא. הוא עושה את התחקיר שלו. בסוף, הוא לימד אותי המון. אני למשל לא באתי עם סוכן. כמעט תמיד לא החתמתי שחקן שהוא מאותה סוכנות של המאמן של הקבוצה, והוא ראה את הדברים האלה. אני בטוח שהוא ידע ממה אני עשוי. אני חושב שכל בעלים, כשזה נוגע לכדורגל, יכול להעיד כי בהתחלה תמיד יש את מי שנותן עצות עם אינטרס אישי. אני לא הייתי שם. אבל זה קורה, ואז הם לומדים. כשבאתי, מיץ' כבר ידע בדיוק איך לעבוד. הוא כבר סבל קצת מעולם הכדורגל".
מה הוא בעצם למד מאותו סבל שהוא חווה?
"היינו מבצעים השקעה כאשר יש הכנסה מובטחת. קנינו אחרי ששחקן נמכר. קנינו אחרי שעלינו לאירופה. היה דפוס קבוע. מאוד אחראי. כשמכרנו את ערן זהבי, קנינו אחרים. כשהגענו לליגת האלופות והבטחנו הכנסה של 20 מיליון יורו, קנינו את ראיקוביץ'. תמיד היה מסר ברור - נכניס כסף? נוציא כסף".
במהלך שש השנים שלך אתה חווה את הרגע הקשה ביותר בחייך, בו אביך יוהאן קרויף הולך לעולמו. איך מיץ' נהג מולך בימים הקשים האלה?
"הוא עמד לצידי. כל המועדון עמד לצידי למען האמת, אך הוא עמד לצידי בפן האישי. לא כבעלים - עובד, אלא כאדם. זה היה רגע קשה בחיים שלי. אבא שלי היה אדם עם נוכחות ענקית וכשהוא לא שם, זה מותיר חור מאוד גדול. הייתה לי אחריות משפחתית במקום מסוים. ומיץ' עמד לצידי בכל צעד בדרך".
איך הוא הגיב כשהודעת על עזיבתך אחרי שש שנים?
"תשמע, האמת היא שהוא ידע. כשהודענו על העזיבה האנשים היחידים שהופתעו אלו אתם. זה היה ככה - אחרי השנה החמישית, אחרי גמר הגביע עם ליטו, שנינו ידענו שזה או הזמן לעזוב או הזמן לשנות תפקיד. דיברנו כמה פעמים על תפקיד המאמן במשך השנים ובגלל הניסיון הטוב כשהייתי מאמן זמני, החלטנו ללכת באותה הדרך, אבל ידענו מהרגע הראשון שזו השנה האחרונה שלי במכבי כי אם נצליח - ארצה להתקדם כמאמן ואם לא - מכבי תהיה חייבת להתקדם. זה היה די ברור שאהיה לעונה אחת בלבד. כשהודענו על כך שאני עוזב זה היה רגע קשה מאוד עבור שנינו כי כבר חצינו את הקו של בעלים ועובד. היינו יותר מזה. הוא לימד אותי המון לקחים, שהבאתי איתי לעבודה שלי. הוא איש עסקים ענק. תמיד יש מה ללמוד ממנו. בשורה התחתונה אם מסתכלים על העזיבה שלי, אז היה ברור שמכבי צריכה מסר חדש ושליח חדש".
אמרת כל הזמן "באתי לשלוש שנים, לא האמנתי שאהיה פה שש שנים". אז למה היית פה שש שנים?
"כי מיץ' ראה שאני תמיד מנסה לעשות את הדברים מהסיבות הנכונות, הוא ידע את זה והאמת היא שאף פעם לא שכחתי איך שהוא עמד לצידי כשאבא שלי מת. זו אחת הסיבות שכנראה נשארתי שש שנים במכבי ת"א. כשהיו לי הזדמנויות ללכת, החלטתי להישאר נאמן לו ולהמשיך במכבי. זה נכון בהתחלה שחתמתי לשלוש שנים. ואני גאה להגיד שאף פעם לא ניגשתי אליו כשהיו תוצאות טובות וביקשתי עוד כסף. לא ניסיתי לפתוח את החוזה שלי אף פעם. הוא ראה בי, אני מניח, אדם שאוהב את עבודתו וכזה שלא הפריע לו השכר, אך לזכותו ייאמר שהוא לא ניצל את הרגעים הרעים שלי".
היה רגע אחד בו באמת הייתם חלוקים, המכירה של ערן זהבי.
"יש החלטות שאתה חייב בסוף, לקבל. אחרי שהבעלים משקיע המון, לקבל שבעה מיליון יורו על שחקן, איזה טיעון נגד אפשר להציב? אני פשוט ציינתי בפניו שאני יודע שמהמכירה הזו אנחנו נסבול במשך כמה שנים, כי הקבוצה הייתה בנויה סביב ערן ויהיה קשה למצוא לו מחליף. אך בשורה התחתונה - מכבי קיבלה הצעה טובה, ערן קיבל הצעה טובה ומיץ' הוא הבוס. הבנתי את המהלך שלו בסוף".
העניין הזה של מאמנים זרים. זה היה רעיון שלך והפך למשהו בלתי נפרד ממכבי, למה?
"ברגע בו התחלנו והבאנו את אוסקר, הוא במקום מסוים אהב את זה. הוא היה פתוח לזה. הוא היה פתוח גם למאמנים ישראלים, אבל הוא הרגיש שאיך שהדברים הולכים - הוא מרגיש בנוח עם זרים. ולא כולם הצליחו, כן, אבל הייתה לנו הצלחה טובה מאוד כשאתה רואה איפה המאמנים האלה עכשיו. הוא בטח הרגיש שמאמנים שבאים עם רעב להוכיח את עצמם ובלי קשרים במדינה, מגיעים נקיים ורוצים להצליח כדי לפתח את הקריירה שלהם. הוא אהב את הרעיון הזה".
הרגע בו אוסקר גארסיה עוזב פעמיים מסיבות אישיות, בטוח הפריע לו. העזיבה של סלבישה באמצע העונה, גם.
"תראה, לפעמים יש החלטות אישיות ואין מה לעשות, צריך להתקדם. הוא לא ממש נכנס לפאניקה כשמאמן רצה לעזוב. הוא לא אהב את זה שסלבישה רצה לעזוב באמצע העונה, זה כן. הוא לא רצה באמת להחליף מאמן בינואר, אבל החלטנו שאין מנוס. היה ברור שסלבישה רוצה ללכת והייתה אלטרנטיבה טובה, אז ההחלטה התקבלה והוא היה בסדר עם זה. את הדרך שלו זה לא שינה".
איך פועלת בעצם מערכת היחסים ביניכם סביב הבאת שחקנים?
"תמיד הייתה לו דעה. הוא תמיד ניסה להבין למה. למה השחקן הזה, ולמה השחקן הזה לא. הוא נתן לי את ההזדמנות לשכנע אותו ואז הוא קיבל החלטה האם הולכים עליו או לא. היו פעמים שלא החתמנו שחקן כי הוא הציב רף מחיר ואמר "מפה לא זזים", והוא לא זז בשקל מהמחיר הזה. הבנתי אותו. כשהייתי מאכזב אותו, הוא היה אומר לי "היית כל כך משוכנע שזה יעבוד", ואז הייתי מסביר לו איפה הדברים כשלו. הייתי לוקח אחריות ואומר לו שקיבלתי החלטה לא נכונה, והייתי מתנצל. "חשבתי כך אבל קרה אחרת" והוא הבין את זה והוא קיבל את זה כחלק מזה שאנשים שמקבלים החלטות, טועים. להצלחות יש אבות רבים והכישלונות יתומים, אך כשיש טעות זו טעות ואני לא אדם שמפחד לקחת אחריות. הוא כיבד את זה. תראה, עשיתי טעויות וטעויות יקרות. זו האמת. היו לי גם החלטות טובות, אבל גם שגיאות, אין מה לעשות וכמנהל ספורטיבי אתה מרגיש אשם מול הבעלים, גם כשזה ספורט ודברים לפעמים לא עובדים. הוא היה מקבל ומבקש לתקן. בסופו של דבר, אחרי שש שנים, מיץ’ ראה שמבחינת המאזנים – מכבי לא הפסידה כסף דרך העברות. להפך, היא הייתה במאזן חיובי בין רכישות למכירות שחקנים".
איך לדעתך ייראה העתיד של מכבי תחת מיץ' בשנים הבאות?
"אני לא יודע כמה זמן הוא יהיה. מה שאני כן יודע, זה שהוא אוהב ספורט כמו הוקי. הוא אוהב אופי. הוא אוהב לוחמים. הוא לא אוהב אנשים שמעגלים פינות. הוא אוהב אנשים שנלחמים עד הרגע האחרון. עבורו לראות רוח לחימה ולראות מקצוענים נוהגים ככאלה, לא מדליפים וכל השטויות האלה מסביב - זה מה שהוא רוצה להשיג במכבי. זה מה שהוא רוצה להעניק לספורטאים הישראלים. הוא יודע שהוא לא ירוויח ממכבי. זה אף פעם לא היה עסק מבחינתו. הוא לא רוצה להפסיד, אבל בישראל אתה גם לא יכול להרוויח. מקבלים פה פחות כסף מקפריסין מזכויות שידור, אז מה יש לעשות? הוא יודע את זה. הוא אדם מאוד תובעני, אבל המוטיבציה שלו היא לחנך לספורט. הוא רוצה לשמש דוגמה. אני שמח שהעונה יש הרבה שחקנים צעירים שמצליחים. לקח לזה זמן, אבל הם הגיעו ואת זה הוא אוהב יותר מכל".