כשדור פרץ הגיע לשבעה של סמל ראשון רותם דושי ז”ל הוא כמעט ונשבר. בזמן שעשה את דרכו בשביל לכיוון הבית, אפשר היה לשמוע את שלמה ארצי, הזמר האהוב על דושי ז”ל, שר את אחד משיריו למשפחה האבלה. אח”כ אביו של רותם יצא לעברו של דור ואמר לו: “איך הוא היה שמח לראות אותך”. הרגע הזה חדר לליבו בשנייה.
רגעים כאלה ועוד רבים חווים שחקני מכבי ת”א בשלושת השבועות האחרונים, בהם הם מנסים להגיע לכל לוויה, לכל שבעה, ולאירועים רבים שנועדו לרומם את רוחם של הילדים שנעקרו מבתיהם בעוטף עזה. כעת, בראיון בלעדי ל-ONE, הוא מספר על השבועות האלה וגם מדבר על גל האנטישמיות שכולנו חווים בימים אלה, אנטישמיות שזלגה גם אל הכדורגל.
לפני שעלית אמרתי שהיית אמור להגיע לפרק מקצועי, היינו שמחים לדבר איתך ועל התפקיד שלך על המגרש, על ה-8 או על ה-6, אבל לצערנו זה לא המצב. איך אתה בימים האלה?
”אני לא יודע לענות על זה, באמת יש פה פשוט עול עצום שכולנו נושאים על הכתפיים. אני פשוט חושב שאנחנו השחקנים עסוקים בעיקר במה שאנחנו כן יכולים לעשות שזה לבקר את המשפחות האבלות ומשפחות של חטופים, או משפחות מהעוטף שנמצאות באזור המרכז”.
איך נראית השגרה היומית שלכם? התרגלתם למשהו מסוים כל הקריירה של אימונים ומשחקים, עכשיו זה כמובן לא קורה, הבנתי שכל בוקר יש התכנסות בקריית שלום, מי שנמצאים בארץ עושים אימון, ואז מתפצלים וכל אחד הולך לפעילות אחרת. אתה יכול לספר על זה?
”למעט כמה ימים מפרוץ המלחמה, חזרנו להתאמן בקריית שלום. אנחנו מתכנסים כמו תמיד, באים 50 דקות לפני האימון כדי להיכנס לחדר הכושר ולהכין את עצמנו כמו שאנחנו יכולים לאימון. עושים אימון רק הישראלים שנמצאים כאן וצוות מהנוער שעוזר להעביר את התכנים של הצוות מחו”ל. זו השגרה שלנו בעצם, אנחנו מסיימים את האימון בתקווה לא להיכנס למיגונית, זה קרה לנו פעם אחת כשממש בסוף האימון הייתה אזעקה. משם כל אחד מאיתנו מקבל ממש לו”ז מהצהריים למשימות, מביקור של משפחות כפי שאמרתי, משפחות מהעוטף שנמצאות במרכז או אזורים אחרים, טלפונים לחיזוק, סרטונים בלי סוף”.
“אני חושב שמה שאנחנו עושים זה המעט שבמעט שאנחנו יכולים לעשות בימים האלה, זו חובה וגם זכות, בימים האלה אני רואה את זה כחובה. חיילים נמצאים שם ומגנים עלינו ואנחנו כספורטאים לא נמצאים שם. אני מתחבר למילה חובה כי זו חובתנו בעורף, לחבק ולעשות מה שאנחנו צריכים כדי להפיג לחצי שעה או שעה את העצב של הילדים והמשפחות מהסיטואציה שמתרחשת”.
היית בלוויות ושבעות של חיילים ואנשים שנרצחו, פגשת ילדים מהעוטף שפונו מבתיהם. מה הסיפור שתיקח איתך לעוד הרבה שנים קדימה?
”היו לי שני דברים. כל המשפחות שביקרתי בהן, המשפחות האבלות, פשוט היו משפחות שאין לי מילים. משפחות עוצמתיות כל כך, באמת אני חושב שבמילים אני לא יכול לתאר כמה עוצמה, אהבה וציונות יש בכל משפחה שהייתי בה. אני זוכר שהגעתי לקיבוץ בצפון לנחם משפחה אבלה, לפניי בדיוק היה שלמה ארצי הזמר האהוב על החייל שנהרג, הוא בא לשיר להם ואני זוכר שעוד לא נכנסתי והדמעות כבר התחילו לזלוג”.
“כששלמה ארצי יצא אני ודניאל לוי נכנסו לניחום והאבא ראה אותי, אתם מכירים את זה שמישהו מדבר איתך ויש לו רעד בקול ובפנים, כשאתה מזהה שהוא עומד לבכות, ואז הוא אמר לי ‘איך הוא היה שמח לראות אתכם’, וכשאני שמעתי את זה אני הייתי ממש שנייה מלתת לעצמי לבכות ולהשתתף איתו בצער שלו, אבל חשבתי שהמקום שלי זה לבוא ולעשות לו קצת טוב מהביקור שלנו, אז לא הרשיתי לעצמי. זה היה רגע שראיתי בפנים של האבא, פשוט הייתי צריך להחזיק את עצמי כל כך חזק כדי לא לפרוץ בבכי”.
יצא לך להיות גם אצל משפחות של חטופים? זה נראה לי קשוח ברמות.
”לא יצא לי לבקר אצל משפחה שאחד מחבריה חטוף, אבל אני פשוט לא יכול לדמיין מה עובר עליהם. כשצילמנו את הסרטון של הנבחרת אז לכמה רגעים הרגשת שהילד שלך חסר שם, שהאח או האחות, זה פשוט הזוי. לרגע פשוט הרגשת את זה ממש עליך. בסופו של דבר כולנו פה משפחה אחת ענקית, אז קשה מאוד להתנתק מזה”.
הסרטון של הנבחרת שקיבל שיתופים גם בעולם, הגיע רק בטוויטר לשני מיליון צפיות, מה שמעיד על כמה זה היה עוצמתי. מעבר למה שתיארת, מה עבר עליכם כשצילמתם את זה?
”המסר היה כל כך עוצמתי, אותנטי ואמיתי. כל משחק אנחנו עולים עם ילדים למגרש, יש לנו ילדים, אחים ואחיות, אבות, אימהות, סבתות וסבים, חברים הכי טובים של אנשים במדינה שלא נמצאים איתנו, הם שם, כל שחקן שהצטלם באותם רגעים הרגיש את זה באמת על בשרו, הרגיש מה זה, כפי שאמרתי, זו לא המשפחה הכי קרובה שלנו, אבל באמת הרגשנו באותו הרגע כמה שזה עוד יותר נוגע בעולם”.
אתם כמובן מתאמנים ותכף יהיו משחקים, אתם מצליחים באימון לייצר את התרגולים כמו שצריך? כשאתם מגיעים למגרש זה זז מכם לרגע או שבמגרש הווייב עדיין שלילי?
”תשמע, הסיטואציה הזו נוגעת בכל אחד בצורה שונה. יש לאנשים מקורבים שנרצחו או אוהדים שהכרנו קצת יותר, שחקנים בקבוצה חושבים על הנורא מכל, שאם זה היה הילדים שלהם. יש תחושות מאוד מעורבות ולפרקים יש הרגשה שהשגרה נורמלית וברגעים מסוימים שחקנים מתכנסים עם עצמם, אחד חושב, השני פחות בראש שלו כרגע, אין פה נכון ולא נכון, הכדורגל כרגע נמצא כפי שאמרתם ממש לא בסדר העדיפויות כשיש מצב כזה מדיני”.
כשאתה פוגש את הילדים שפונו מבתיהם, ופגשת לא מעט כאלה כדי לתת להם הפוגה ולעשות שמח, אז יש רגעים קטנים של התרוממות רוח שאתם חווים איתם.
”כן, לחלוטין. יש שם מלא גיבורים, הילדים האלה גיבורים ואולי חלקם לא יודעים את זה, אבל ילדים שפונו מבתיהם, ששרדו את התופת, רסיסי רקטות ורקטות שנפלו לבתים. הם גיבורים, אנחנו רואים אותם ורואים איזה כיף להם כשאנחנו נמצאים שם עם כדורים וחולצות, כל דבר שאנחנו מביאים מפיג להם לרגע את המתחים והפחדים או את המחשבות באופן כללי, לפחות לזמן שאנחנו נמצאים שם. אני שמח לפחות מהרגעים האלה”.
כישראלי, יהודי, שחקן שהיה ליגיונר, הכדורגל נגרר לתוך המלחמה והיה ברור שזה ייגרר, אתה רואה מה שקורה כרגע בעולם, היחס כלפי ישראל, אנחנו חווים גל אנטישמיות שלא היה המון שנים. מהזווית הזאת, איך אתה רואה את זה? יהיו לך המון משחקים בתקופה הקרובה גם במכבי וגם בנבחרת, איך הולכים לתוך הסיטואציה הזאת שכל כך הרבה שנאה מופנית כלפינו כיהודים ואתם צריכים ללכת לסיטואציה הזו?
”ההשלכות של המלחמה מביאות גל שנאה קיצוני כלפינו. אני לא יודע להגיד איך זה יתבטא בכדורגל ומה יהיה ביום למחרת. כולנו בתוך זה כרגע, אם זה רגשית ואם זה מנטלית, וכנ”ל לגבי המשחקים שלנו. כקבוצה וכנבחרת לאחר מכן, נעשה את הטוב ביותר שאנחנו יכולים לעשות, אבל אני באמת לא יודע מה לומר. התפתחויות יכולות לקרות בכל רגע במדינה והכל תלוי באיזה תפנית המצב יקבל, זה ישפיע מאוד על הרוח שלנו, נקווה שיהיה נחת פה בימים האלה”.
מה אתה חושב על גל השנאה הזה? בלי שום קשר לכדורגל עכשיו.
”זה משהו הרבה יותר גדול ממני לנסות לנמק ולהסביר אותו. יש שנאה בעולם ויש אהבה, לצערי אנחנו סופגים לא מעט שנאה שהיא ללא טיעון מוצדק וללא בסיס מוצק, זה נובע בעיקר מבורות. אנחנו בעידן כזה שכל סרטון בטיקטוק הוא “האמת” ולא המומחים האמיתיים שחקרו דברים ומבססים דברים. אני רק יכול לאחל דבר אחד שאני חושב שהוא המשמעותי ביותר, שכולנו כאזרחים וכעם נוכל לפתח את האהבה האמיתית בינינו לבין עצמנו פה בפנים. אורך הרוח הזה הוא מה שיחזיק אותנו. אנחנו מדינה קטנה עם תשוקה ענקית להתקיים ולהפיץ טוב ולא להפיץ רע. זה מה שייקח אותנו ויגרום לנו להיות כל כך חזקים כמו שזה התקיים עד עכשיו. רואים את כל הפעולות מעוררות ההערצה וההשראה שנעשות על ידי האזרחים, אז זה הדבר היחיד שאני מתפלל אליו ביג טיים, שנדע להחזיק את האהבה כמה שיותר בינינו”.