אחד משחקני הרכש הראשונים שהגיע בקיץ הקודם למכבי תל אביב היה יוריס ואן אובריים. הקשר ההולנדי הגיע עם ציפיות גדולות מאוטרכט והעובדה כי הוא יהודי ולא נחשב לזר בהחלט עזרה לאוהדים הצהובים לפתח ציפיות כי הוא יהיה בורג משמעותי בקבוצה, אולם בפועל זה לא כל כך עבד, והוא רשם עונת בכורה בינונית עם 21 הופעות בכל המסגרות.
הקשר נמצא כעת בחופשת הקיץ שלו באמסטרדם, והוא ניצל את ההזדמנות כדי להעניק ראיון לתקשורת ההולנדית. למרות שלא רשם עונה מוצלחת, ואן אובריים בטוח: “המעבר למכבי תל אביב היה הצעד הנכון עבורי. אחרי שמונה עונות בליגת ההולנדית, הרגשתי צורך באתגר חדשים. לשחק באצטדיונים אחרים, חברים חדשים לקבוצה, יריבות לא ידועות ותרבות אחרת. זה מה שרציתי ואני יכול להגיד עכשיו שאני שמח שבחרתי בזה”.
כשנשאל מה לקח מהעונה שעברה, אמר הקשר: "את התשוקה לכדורגל. בישראל זה מורגש הרבה יותר מאשר בליגה ההולנדית. זה חל לא רק על האוהדים, אלא גם על השחקנים עצמם. הרצון לנצח הוא כל כך קיצוני וגדול”. בנוסף, אישר כי יישאר בקבוצה גם העונה: "אני בהחלט אשאר. זו הרפתקה מיוחדת וגם העיר תל אביב נהדרת ושוקקת. אנחנו מרגישים שם מאוד בטוחים. אומנם לא תמיד זה מוצג כך בתקשורת, אבל זה בדיוק כמו בכל עיר גדולה שבה פשוט כדאי להימנע ממקומות מסוימים".
ההולנדי סיפר על הדרבי התל אביבי: "במהלך המשחקים האלה המון חפצים נזרקו לתוך המגרש, המשחק הופסק כל הזמן ותוספת הזמן במחצית הראשונה הייתה 27 דקות. האוהדים של הקבוצה היריבה הרסו את המשחק. שחקנים שמקבלים כוסות בירה שעפות מעליהם זה שום דבר כאן. הייתי צריך להתרגל לזה בהתחלה. אני לא חושב שהשתניתי כסוג של כדורגלן, כי בזבוז זמן וצורות אחרות של קלקול המשחק הם לא בטבע שלי. אבל אני כן יותר מעריך את הרצון הקיצוני הזה לנצח. משחק נחמד של כדורגל כבר לא מספיק, עכשיו אני יותר מרוכז בתוצאה”.
על הפציעה שחווה בקרסול, סיפר ואן אובריים: “זה קרה במשחק המוקדמות האחרון של הקונפרנס ליג מול ניס. שיחקתי בכל המשחקים עד אז, אבל מאז הייתי פצוע הרבה זמן ואז הגיע מאמן חדש. העניינים לא הלכו לי טוב בהתחלה, לקח זמן עד שהחזרתי את עצמי לקבוצה. "למדתי לא להסתכל יותר מדי קדימה. לחיות את הרגע, זה מה שאני מנסה. ואני אוהב את זה מאוד".
הולנדי נוסף שמשחק במכבי תל אביב הוא דריק לוקאסן, שגדל יחד עם ואן אובריים במחלקת הנוער של אלקמאר. הקשר מספר על חברות טובה עם הבלם ועל הצטרפות המקרים בהצטלבות דרכיהם בקריירה: “כשחקני נוער של אלקמאר, תמיד ישבנו יחד באוטובוס או נסענו יחד ברכבת לאלקמאר. עכשיו 17 שנים אחרי, אנחנו משחקים יחד כדורגל באותו מועדון בישראל".