כשמסתכלים על העונה הנוכחית של מכבי חיפה ומכבי ת”א, יש מילה אחת שמאפיינת את הדהירה של שתי הענקיות בירוק ובצהוב בצמרת הטבלה – יציבות. כשניגשים לנתח את אותה יציבות ועליונות שמפגינות שתי הטוענות לכתר, אי אפשר להתעלם מהיצע השחקנים הרחב והאיכותי שהשתיים מחזיקות במרכז השדה, מה שמעניק לשתיהן שליטה ודומיננטיות מוחלטת כמעט בכל משחק העונה.
רגע לפני משחק העונה הגורלי שייערך הערב (שלישי, 20:00) בסמי עופר, ישנו מצ’אפ אחד מרכזי שעשוי להתברר כקריטי וככזה שישפיע באופן ישיר על זהות המנצחת ואולי גם זו שתזכה באליפות בתום העונה, והוא כמובן יתנהל במרכז המגרש בין שני הקשרים הטובים ביותר בליגת העל – דור פרץ ונטע לביא. הראשון מסמל את הלחימה חסרת הפשרות של הצהובים בדרך חזרה למאבק האליפות כנגד כל הסיכויים, בעוד שהאחרון מייצג ביציבות ובשיפור שלו את הירוקים של העונה תחת ברק בכר.
ההתקפה הכי טובה היא הקישור
בכדורגל המודרני, אנחנו רואים פחות ופחות קשרים אחוריים קלאסיים, כאלה שכל תפקידם וייעודם הוא לחלץ את הכדורים במרכז השדה ולאפשר לשחקנים בחלק הקדמי להיות חופשיים ממשימות הגנתיות ולהתרכז בייצור מצבים. גם פרץ וגם לביא היו בשלב מסוים בקריירה שלהם כאלה, אך שניהם, וגם המאמנים שלהם הבינו שעל מנת לעשות את קפיצת המדרגה, הם חייבים להפוך גם לכלים התקפיים משמעותיים, כאלו שבנוסף לעבודה ההגנתית במרכז המגרש, מסוגלים לייצר מצבים, להצטרף לרחבה, לאיים מרחוק ולקדם את המשחק.
מי שעושה זאת העונה בצורה מושלמת הוא פרץ. מעבר לעובדה שהוא כבש העונה 8 שערים בכל המסגרות, חלקם הגדול במאני-טיים כמו שער ניצחון נגד סיבאספור בליגה האירופית, סכנין בתוספת הזמן בליגה ובאר שבע בגביע, פרץ נראה במקרים רבים כמו הכלי ההתקפי הכי קטלני שיש לצהובים להציע.
הגולים שלו גם לא מקריים. הם לרוב מגיעים כתוצאה משינוי הקצב הבלתי רגיל שלו, מקריאה מוקדמת של סיטואציות במשחק, ראה ערך הגול נגד נתניה מכדור ארוך של דניאל טננבאום או השער הראשון בקריית שמונה. פרץ לא עושה את זה רק מהעונה, הוא כבר עשה זאת בעבר אך העונה שיפר פלאים גם את הסיומת שבעבר הייתה לוקה בחסר, ואחוזי ההצלחה מעידים על כך עם 6 שערי ליגה מ-21 איומים מתוך הרחבה, כמות אדירה לשחקן בתפקידו.
לביא מנסה ללכת בדרכו של פרץ בהיבט הזה. אם בעונה שעברה תחת מרקו בלבול לביא שיחק יותר את עמדת ה-’6’ הקלאסי, הרי שהעונה ההגעה של חוסה רודריגס למשבצת הזו הסיטה את הקפטן של מכבי חיפה מעט קדימה, לעמדה בה הוא מביא לידי ביטוי את יכולת החילוץ והחטיפות שלו בחצי היריבה (37 כאלה) אך בעיקר תרומה שפחות באה לידי ביטוי בסטטיסטיקה, כשהיכולת הטכנית הנהדרת שלו מאפשרת לו להשתחרר בקלות במרכז השדה ולבודד שחקנים באגף באזורים המסוכנים, מה שבא לידי ביטוי בלא פחות מ-1020 מסירות מקדמות, לעומת 772 בלבד של פרץ, שלרוב מוסר ומיד טס פנימה בתנועה ללא כדור תוך שינוי קצב. סגנון שונה.
עושה רושם שבכל הקשור להיבט ההתקפי, התלות של מכבי ת”א בפרץ גדולה הרבה יותר מזו של מכבי חיפה בנטע לביא. בעוד שחיפה קיבלה 33 שערים מהשלישייה הקדמית שלה, צ’ירון שרי, דולב חזיזה וניקיטה רוקאביצה, פרץ ניצב שלישי ברשימת הכובשים של מכבי ת”א העונה עם 6, כשמעליו אלכסנדר פשיץ’ (8) ויונתן כהן (9). בעוד לביא יכול להרשות לעצמו להיות עד כה עם שער ובישול, נראה כי שינויי הקצב של דור פרץ, העוצמות שלו והיכולת שלו להגיע לכל כדור ראשון ברחבה מצילות במקרים רבים את מכבי ת”א שלא תמיד מקבלת את התפוקה משחקני החלק הקדמי שלה, שפשוט לא מספיק יציבים.
היחיד שיכול לעצור את פרץ
בעונה שעברה, מכבי חיפה קרסה מול מכבי ת”א בכל המפגשים בעיקר בגלל נחיתות במרכז המגרש. העונה, עושה רושם שברק בכר מצא את הנוסחה לשליטה במרכז כשהסיט את שרי להתקפה ומשחק עם שלישייה אמצעית שיודעת לזכות בכדורים שניים וללחוץ גבוה את היריבות שלה. בסיבוב הקודם, גם החיסרון של דן גלזר ודור פרץ לא מנע מאמצע שכלל את עדן קארצב, אייל גולסה ודן ביטון לנצח בכל מאבק בחצי השני של רודריגס, אבו פאני ולביא.
כעת, העובדה שפרץ יהיה על המגרש תעמיד את לביא בפני מבחן גדול מאוד. לא ברור באיזו טקטיקה ייבחר ואן לוון, שבלא מעט משחקים העונה פתח עם מכבש בחצי המגרש של היריבה ולא אפשר לה להניע את הכדור עם לחץ שכבר גרם לשחקנים בכירים לעשות טעויות של ילדים. פרץ הוא ללא ספק הגורם העיקרי לכך כשהוא מוביל את הליגה בקטגוריית חילוצי הכדורים בחצי היריבה עם 45 כאלה, כאשר לא מעט מאותם חילוצים הובילו למצבים מסוכנים ובחלקם אף לשערים.
על הנייר, למכבי חיפה אמורים להיות כלים כדי להתמודד עם הלחץ של מכבי ת”א. יש לה שחקנים טכניים שיודעים להחזיק כדור במרכז השדה כמו אבו פאני ונטע לביא ושחקן כמו רודריגס שבעזרת מיקום נכון יודע להרוויח את הכדורים השניים. למרות זאת, החשיבות של נטע לביא, בתור השחקן ששורף הכי הרבה שטחים על המגרש וכזה שידוע ביכולת התיקול הנהדרת שלו (73 תיקולים מוצלחים, מקום 4 בליגה), היא קריטית. לביא נראה כמו היחיד שמסוגל להתמודד מבחינה פיזית ומבחינה אינטנסיבית עם הכניסות לעומק של דור פרץ ולא מן הנמנע שאחת המשימות שלו תהיה לעצור את השחקן הכי מסוכן של מכבי ת”א.
רגעים אחרונים ליהנות מהם
אם עד עכשיו דיברנו בעיקר על הפן המקצועי, הרי שהחשיבות של פרץ ולביא באה לידי ביטוי גם בפן המנהיגותי, על המגרש ומחוצה לו. שניהם שחקני בית, שניהם משחקים באותו תפקיד, שניהם בחורים מופנמים באופן יחסי אך גם עם חוצפה חיובית על המגרש. אצל פרץ, עושה רושם שחלה קפיצת מדרגה משמעותית העונה, בעיקר במעמדו בקבוצה.
כולנו זוכרים את אותו ריאיון של פרץ מיד אחרי ה-0:0 מול בית”ר ירושלים, שהיה משחקו האחרון של גיאורגיוס דוניס בקבוצה. הצהובים נראו נורא, הקשר עמד מול המצלמות ובין השורות, סיפק את התשובה לשאלה באשר ליכולת הרעה שהפגינה האלופה בתחילת העונה תחת היווני. המילים של פרץ נראו כמו הדבר הכי אמיתי שיש, לא יכולתם להאמין שגם אחרי הדברים האלה, מיץ’ גולדהאר לא יבצע את הזעזוע הנדרש.
זה לא סוד שההופעות עם מכבי ת”א הן בליגה והן באירופה והיכולת המרשימה בנבחרת כנראה לא ישאירו את פרץ בישראל אחרי הקיץ הקרוב. הוא מסיים חוזה, כששמועות ודיווחים על התעניינויות בו מליגות בכירות באירופה כבר נשמעו מכל עבר. למרות זאת, הוא תמיד נראה הכי חד, הכי מפוקס, הכי דור פרץ שמכבי ת”א רוצה לקבל, כשבכל ריאיון הוא מזכיר שהוא מרוכז אך ורק במכבי ת”א, וכשהוא אומר את זה, בדיוק כמו אותו ריאיון בטדי, אי אפשר שלא להאמין.
מן הצד השני של המתרס, נטע לביא עמד בסיטואציה קצת שונה. הוא מחזיק בחוזה עד 2023, אך ההצעה שקיבל מצסק”א מוסקבה גרמה לו לבקש מיעקב שחר לעזוב. זה לא היה קל, אך הבעלים אמר לקפטן שלו שהוא לא הולך לשום מקום, הוא פשוט לא יכול לוותר עליו, בטח לא בעונה בה הירוקים חוזרים להיות רלוונטיים בכל הקשור למאבק על התואר אחרי 10 שנים שבהן היו מחוץ לתמונה.
על פי הדיווחים, לביא לקח קשה את אי ברכת הדרך מהבעלים, אך הוריד את הראש, עבד קשה והבין שהצעות טובות עוד יגיעו, והוא את החוב “הקטן” ליענקל’ה, עוד צריך לשלם, אם וכאשר יניף בסיום העונה את צלחת האליפות. בדיוק בשביל זה, הוא צריך לגבור באחד המצ’אפים המסקרנים שיש לכדורגל הישראלי להציע על הווינר הגדול בצהוב, שממש לא מתכוון לוותר על עוד צלחת, שתעבור, שוב, בסמי עופר.