סוף סוף זה קורה. אחרי המתנה של למעלה מחודש וחצי – הכדורגל הישראלי חוזר, וחוזר בגדול. ליגת העל, שהופסקה בתחילת ספטמבר, תחודש הערב (ראשון, 21:00) עם המשחק בין האלופה מכבי תל אביב למחזיקת הגביע הפועל באר שבע. רגע אחרי שרשמו ניצחון בפתיחת שלב הבתים בליגה האירופית ורגע לפני שהן עולות לכר הדשא, הגיע הזמן להיזכר במה שקרה בשנים האחרונות ולתבל עם המספרים החשובים.
כדי להגיע למפגש הנוכחי, אין מנוס ממבט על המפגשים האחרונים בין האדומים מבירת הנגב לצהובים מתל אביב. יריבות מרה שהחלה אי שם ב-2015 ונמשכת עד היום, על אחת כמה וכמה כשערב חידוש הכדורגל הישראלי, עושה רושם שהפערים בין הקבוצות הם הקטנים ביותר מאז העלייה הצהובה לשלטון לפני כשנתיים. אלא שגם במהלך שתי העונות האחרונות, בהן היינו עדים לשליטה מוחלטת של הקבוצה מקריית שלום – קיבלנו לא מעט תוצאות מפתיעות בין השתיים.
ההשתלטות האדומה
ב-20.5.2015 התרחש רגע מכונן שלימים יתברר כזה שיוליד את היריבות הגדולה בין הקבוצות. גמר גביע המדינה בסמי עופר, מכבי ת”א של פאקו אייסטראן מגיעה כפייבוריטית ברורה למפגש מול הקבוצה האיכותית שבנה אלישע לוי בב”ש ודורסת אותה עם 2:6 ענק בדרך להשלמת טרבל היסטורי ובלתי נשכח. אחרי שלוש שנים של שליטה מוחלטת והצלחות אדירות גם בזירה המקומית וגם באירופה, רגע השיא של האלופה היה גם זה שהפיל את האסימון לאלונה ברקת שכדי לשבור את ההגמוניה הצהובה – יש לעשות מעשה, ומוטב מהר ככל האפשר.
הבעלים מינתה את ברק בכר, במהלך שיתגלה לימים ככזה שישנה את מפת הכדורגל הישראלי ויציב את הקבוצה מבירת הנגב ברשימת הגדולות של הענף. את הפירות היא קצרה כבר בעונה שלאחר מכן, שאמנם התחילה בהפסד 1:0 בסיבוב הראשון משער של ערן זהבי, אך המשיכה עם 1:2 גדול בבלומפילד שסימל יותר מכל – גבירותי ורבותיי, מהפך.
אף פעם לא צפוי
59 משחקים נערכו בין מכבי ת”א להפועל ב”ש ב-20 השנים האחרונות, אך מוטב לקפוץ ישר לשש השנים האחרונות כדי ללמוד על תולדות היריבות בין השתיים. מאז אותו ניצחון בבלומפילד משערים של אליניב ברדה ומאור מליקסון, 21 מפגשים נערכו בין הקבוצות. המאזן – 6:9 לצד הצהוב, כאשר ששת המשחקים הנותרים הסתיימו ללא הכרעה.
הזיכרון הכואב ביותר מבחינת האוהדים הצהובים לבטח מגיע מאפריל 2017. אז, האדומים מבירת הנגב הגיעו לאצטדיון בנתניה כדי לחגוג אליפות מול היריבה לצמרת, וגם עשו זאת בצורה הכי מתוקה שיש. וידאר קיארטנסון הספיק להעלות את הצהובים ליתרון, אך שערים של מאור מליקסון ושער ניצחון של “ידיד הקהל הצהוב”, ג’ון אוגו, סידר 1:2 מתוק וזכייה על הראש של הטוענת לכתר. אין יותר מתוק מזה.
כל אחת מהקבוצות יכולה להתפאר בשלוש שנות שליטה משלה, אך עושה רושם שלמפגשים ביניהן, למרות שלא מדובר בדרבי, יש חוקים משלהם. גם כשהייתה בשיאה, את צלחת האליפות האחרונה שלה ב-2018 הניפה ב”ש אחרי שמכבי ת”א הנחילה לה הפסד ליגה ראשון אי פעם באצטדיון טרנר אחרי 51 משחקים, הודות לשער של דור פרץ שסידר 0:1 צהוב במשחק שהיה חסר חשיבות מבחינת המיקומים בטבלה, אך התברר גם כסימן לבאות למה שעתיד לבוא בעונה שלאחר מכן.
מנחוסיות אחת של השנייה
גם כשדעכה ופינתה את כס המלכות למכבי, ב”ש כמעט תמיד ידעה לעשות צרות לאלופה. ב-1:1 בסיבוב הראשון של עונת 2018/19 איש עוד לא ציפה שנקבל בסיומה אליפות חד צדדית, אך זו לדעת רבים קיבלה את החותמת ב-0:3 החד וחלק של החבורה של ולדימיר איביץ’ על זו של בכר בסיבוב שלאחר מכן, וכמה שבקריית שלום חיכו לניצחון הזה.
איביץ’ היה זה שהמשיך ליהנות מהמאצ’-אפ על הקווים, כאשר במפגש האחרון בין הקבוצות באותה עונה, הצהובים שלו חתמו עונה בסטייל עם 0:4 גדול בטרנר, מגמה שהמשיכה עם 0:2 במפגש בעונה שלאחר מכן, בו הבקיע איתי שכטר את השער הראשון של מכבי ת”א בבלומפילד המחודש (הקודמים היו עצמיים של טרנט סיינסבורי ולואי טאהא).
ברק בכר עוד הספיק להתפטר במהלך העונה נוכח היכולת הדלה של ב”ש, ואלונה החליטה למנות במקומו את האיש שיודע אולי יותר טוב מכולם איך מנצחים את הצהובים תחת איביץ’ והיחיד שעשה זאת הלכה למעשה בשנתיים האחרונות בליגת העל – יוסי אבוקסיס.
מאז מינויו של אבוקסיס לתפקיד המאמן, ניכרת חוסר הנוחות של מכבי ת”א במפגשים בין השתיים. שני משחקיו הראשונים על הקווים הסתיימו בתוצאות 1:1 מכובדות, כאשר בסיום העונה שעברה, ממש במחזור האחרון, הנאחס הרשמי של הצהובים היה אחראי על כך שלא יסיימו עונה ללא הפסד עם 2:0.
הנתונים
ובכן, לא מעט נתונים מעניינים עולים מניתוח של הקבוצות לקראת ההתמודדות. נתחיל במכבי ת”א, שפתחה את העונה בצליעה עם הפסד למכבי פ”ת ותיקו מול בני יהודה, כאשר הצהובים עם נקודה אחת בלבד בתום שני מחזורים – הכמות הדלה ביותר שלהם מאז העידן הקודם של המועדון, אי שם בעונת 2007/8.
נתון נוסף שיכול לעודד את ב”ש מעיד שההגנה של הצהובים רחוקה להיות ממה שהתרגלנו לראות בשנתיים האחרונות. רק לשם השוואה, בעונת 2018/19 הצהובים ספגו מעל שער אחד רק פעם אחת (ב-3:2 לבני יהודה) בעוד שבעונה שעברה, הגנת הברזל תחת איביץ’ ספגה רק פעמיים מעל גול אחד במשחק (ב-4:3 על מכבי חיפה וב-2:0 לב”ש במחזור האחרון). הצהובים כבר ספגו העונה 4 שערים, הכמות שדניאל טננבאום הוציא מהרשת בעונה שעברה אחרי לא פחות מ-17 מחזורים.
מנגד, נראה שמשהו טוב קורה בהפועל ב”ש, לא רק בחלק ההגנתי אלא גם בפן ההתקפי. השחקנים של יוסי אבוקיס כבשו עד כה 5 שערים ב-2 משחקי ליגה, כמות לה לקחו להם 8 משחקים כדי להגיע אליה בעונה שעברה. עם זאת, מפתיעה העובדה ששחקני מחזיקת הגביע מסרו במהלך שני המשחקים האלה מסירת מפתח אחת בלבד – הכי מעט בליגה.
מי שלא מעט מונח על הרגליים שלו הוא אלטון אקולטסה, שנראה נפלא העונה וכבש צמד פנטסטי ב-1:3 על סלביה פראג. השבדי המהיר מוביל בקטגוריות הדריבלים, כאשר 20 כאלה בשני המחזורים הראשונים, מהם 13 מוצלחים (65 אחוזי הצלחה).
קרב האירופיות
גם עונת 2020/21 נפתחה עם שני מפגשים בין מכבי ת”א לב”ש, בהם גילתה האלופה עליונות מוחלטת עם שני ניצחונות 0:2 בדרך לזכייה באלוף האלופים ולאחר מכן בגביע הטוטו. אלא שלמשחק הערב, שתי הקבוצות מגיעות בסיטואציה שונה לחלוטין. החבורה של גיאורגיוס דוניס אמנם רגילה להגיע כפייבוריטית, אך לפתע נראה כי גם האדומים מבירת הנגב עושים קולות של חזרה לצמרת ומדהימים כל פעם מחדש עם תוצאות יפות בזירה האירופית, אותה פתחו שתי הקבוצות עם ניצחונות מרשימים בהתחשב בהיערכות נוכח מכות הקורונה שפקדו את סגליהן החודש וחצי האחרון.
עוד לפני המשחק, אבוקסיס מחה בפומבי על החלטת המנהלת להקדים את המשחק מהמחזור החמישי. המאמן מיהר למסור את התנצלותו על העניין, אך כך או כך, בין אם הוא אוהב את זה ובין אם לא, אוהדי ב”ש יכולים להיות בטוחים שמשריקת הסיום בניצחון הגדול על סלביה פראג בליגה האירופית, במחשבות של המאמן שלהם מתרוצצת שאלה אחת בלבד – “איך עוצרים את האלופה?”. ותסמכו עליו, שאת התשובות תראו ב-21:00.