כל אחד אוהב את הכדורגל הישראלי יותר מהכול ורוצה שהוא יתקדם. הצעירים שלנו מוכשרים לא פחות מאשר באירופה והוכיחו זאת במספר טורנירים בינלאומיים חשובים, אך מספר מאוד מועט שלהם משתלב בקבוצות הבוגרות בליגה הלאומית או בליגת העל. עוד פחות מזה משולבים במועדוני הבית בהם גדלו, וגם כאשר הם חותמים, הם משחקים כמה דקות פה ושם ואין המשכיות לפעילותם בנוער.
ברמת הנבחרת אפילו השיגנו הבינלאומיים הולכים לאחור. מדינות קטנטנות עוקפות אותנו בקלות. לאחרונה הועלתה הצעה בפגישת בעלי המועדונים המובילים להעלות את מספר הזרים בכל קבוצה בצורה משמעותית ביותר. בכתבה זו אני מעלה כמה שאלות ובעיות לגבי ניתוח השפעות הזרים על השיגי הקבוצות וקידום הכדורגל בארץ, לא בגלל חס וחלילה עמדה נגד זרים בספורט בכלל ובכדורגל בפרט.
זהו הלך רוח שלדעתי מסוכן לכדורגל הישראלי ונובע בעיקרו ממניע כלכלי. ליגת העל שלנו מורכבת מכמה קבוצות עשירות בעלות תקציבי ענק ומרבית הקבוצות מתנהלות בתקציב מצומצם. הפערים הגדלים בה בין העשירים לעניים מסוכן ויש לזה השלכות מעבר לכדורגל. הזרים שמגיעים לארץ אינם אותם הזרים שהובאו לפה לפני 10-15 שנים לדוגמה.
הרי אפשר לספור לא יותר מ-11 זרים שבאמת בלטו בכדורגל הישראלי במשך 34 עונות שיש זרים בכדורגל הישראלי? הבעיה המרכזית בשילוב הרבה זרים בקבוצות היא הפחתת מספר המקומות לשחקנים כישרוניים ישראליים הישגיהם יורדים באופן משמעותי, ומשפיעים כמובן על הישגי הנבחרת.
הוויכוח על זרים בכדורגל בכלל והכמות שלהם בפרט הוא ויכוח שקיים מספר שנים בכול אירופה, מאז חוק בוסמן בשנת 1995 שקבע את המעבר של שחקנים בשוק האירופאי. בעבודת מחקר באוניברסיטת וירצבורג בגרמניה נשאלו כמה שאלות מרכזיות שרצוי לשאול אותן גם לגבי ישראל. השאלה המרכזית היא מי מרוויח ומי מפסיד משילוב זרים כמותי (לאו דווקא איכותיים) בכדורגל?
נמצא כי רק במידה שהשחקנים הזרים הם ברמה גבוהה ביותר, הקהל הוא המרוויח. האם גם לישראל מגיעים זרים ברמה גבוהה מאד? כמות הקהל במשחקים כשהזרים ברמה גבוהה עולה למשל בגרמניה, לראשונה מספר הצופים בליגה השנייה גבוה ממספר הצופים בלגיה הראשונה. מה קורה מבחינת צופים בקבוצות בליגת העל ובליגה הלאומית בישראל?
מה ההשפעה על עלויות בעלי הקבוצה? מתברר כי שילוב הזרים מעלה את העלויות, וכאשר העלויות עולות זה עובר לצופים שמשלמים יותר על מנויים וכרטיסים משחק. לדוגמה באנגליה שם הכדורגל הוא בידיים פרטיות (כמו בישראל) מחירי הכרטיסים גבוהים ב-50% ממחירי הכרטיסים בגרמניה, שם המועדונים אינם בשליטה מוחלטת פרטית. בגרמניה מקפידים על מחירים עממיים למשחקים על מנת להחדיר את אהבת הכדורגל ואת התרחבות תרבות הכדורגל והספורט.
האם זה המצב אצלנו? כדורגל הוא משחק עממי וכשהמחירים גבוהים נמנע מאוכלוסיה רחבה להגיע למשחקים. מסקנה ברורה שעלתה בעבודה זו היא כי שילוב זרים בצורה לא מבוקרת ואיכותית בא על חשבון השחקנים המקומיים ובמיוחד על חשבון השחקנים שהם ברמה דומה לרמת הזר ולעיתים אף ברמה מעליו! זה סותר את הקלישאה שהם מוסיפים "צבעוניות" וטובים יותר. בישראל ניתן להבחין באופן עקבי כי רמת הזרים יורדת ומצד שני יש עלייה עקבית בכמותם! בנוסף משך הזמן שהם נשארים בישראל הוא הקצר ביותר בהשוואה לקבוצות באירופה.
המרוויחים הגדולים הם השחקנים הזרים. חלק גדול מהתקציב השנתי מופנה למימון הבאתם, משכורותיהם ותנאי המחיה שלהם ושל בני משפחותיהם, ולאחר מכן דמי הטסתם חזרה ומתן פיצויים כשהם נמצאים לא מתאימים לקבוצה. רישוש הקופה של המועדון משפיע על גובה משכורות שמקבל שחקן מקומי (שלעיתים יותר טוב מהזר) ומחלקת הנוער, שמקבלת תקציב נמוך יותר במיוחד לצוות המאמנים ולפיתוח שחקני העתיד.
בגרמניה יש תפיסה של "העדפת זרים שלא מפורסמים" (במועדונים קטנים), פיתוחם המקצועי ואח"כ מכירתם בכסף גדול. תפיסה זו הוכיחה את עצמה במספר מועדונים ואף הפכה למקור כסף עיקרי באותם מועדונים, שהצליחו להעביר שחקן עם פוטנציאל לקבוצת בוגרים בצורה יותר חלקה ולמכירתו לאחר כמה עונות בסכומי עתק. האם תהליך זה קיים עם זרים אצלנו? בישראל ניתן דווקא לראות כמה מועדונים שאימצו תפיסה של גידול שחקנים מוכשרים ישראליים ומכירתם לחו"ל. מהלך שתורם לכדורגל הישראלי ולנבחרת.
מסקנה נוספת היא שאין הזדהות של שחקן הזר עם המועדון. הוא בא למקום עבודה עושה את המוטל עליו לרוב ללא מחויבות רגשית למועדון כי הוא יודע שבשנה הבאה כנראה ישחק במועדון אחר. הסקאוטינג מקבל מקום חשוב יותר באיתור שחקנים צעירים. במועדונים הבכירים עושים סקאוטינג בכל אירופה. במועדונים הקטנים יותר ובעלי האמצעים הפחות נפוחים עורכים סקאוטינג ברדיוס אזורי וגם בליגות נמוכות.
מועדונים אלו מאתרים את הכישרונות, מביאים אותם למועדון, מטפחים אותם עד לקבוצות הבוגרים והם מגיעים להישגים בליגות הבכירות לא פחות מהמועדונים העשירים. מה קורה בישראל? כמה שחקנים מוכשרים יש במועדונים בפריפריה ובמועדונים בליגות נמוכות שלא זוכים להתקדם ע"פ כישוריהם כי גדלים במועדון בלי "שם מפורסם".
מסקנה מהותית נוספת היא שבעקבות שילוב הזרים מספר הפעילים בכדורגל הגרמני התחרותית בגילאים הצעירים ירד באופן דרסטי, כי הצעירים מאבדים תקוה להשתלב בקבוצות הבוגרים. בישראל אחוז הפעילים באוכלוסיה בכדורגל תחרותי הוא מהנמוכים באירופה ותמיד מדברים על כמות שתצמיח גם איכות. באליפות אירופה נוכחית בולטות מדינות בעלות אוכלוסיה הקטנה מישראל פי כמה כמו סלובניה, שווייץ ועוד.
אז מה קורה בישראל?
נדרשת חשיבה מעמיקה בנושא הזרים ולא השוואה לאירופה כאחד שמעורה מאוד באירופה יש להסתכל אחרת על ישראל. כאן יש מועדונים שבבעלות אנשים פרטיים (בליגת העל) וישנם מועדונים בבעלות אגודות/עיריות, בעיקר בליגה לאומית ובליגה א'. הבדלי התקציבים בין הקבוצות השונות הם ענקיים ולא כולן תוכלנה להרשות לעצמן לשלב זרים בכמות גדולה, מה שיוצר פער (לפחות תודעתי) עוד יותר גדול בין הקבוצות.
הפתרון המוצע להקטנת מספר הקבוצות בליגת העל איננו הפתרון כי שוב מקטינים את האפשרות לשילוב שחקנים ישראליים בליגה בכירה ואת האפשרות שיתקדמו ויקדמו את הכדורגל הישראלי. כל מדינה אמורה למצוא את המודל המיטבי עבורה. גם באירופה ישנם מודלים שונים וחוקים שונים במדינות השונות, וישנן גם תפישות שונות לאגודות שונות באותה המדינה.
למשל בבונדסליגה בגרמניה מותר לשלב בכל קבוצה חמישה שחקנים שבאים מחוץ לשוק האירופאי. בצרפת מותר לשלב רק ארבע כאלו. באיטליה מותר לשלב רק שחקנים עם דרכון אירופאי. באנגליה רק זרים ששיחקו 40 משחקים בינ"ל בארצם בשנתיים האחרונות. כמו כן, באירופה יש שחקנים שמתאזרחים בהליך מהיר, אך המאפיין אותם הוא שהם שחקנים ברמות על ובולטים מאד בהישגיהם מהסיבה העיקרית שהמדינה האירופאית רוצה לשלב את השחקן בנבחרת שלה בטרם יבחר להשתלב בנבחרת ארץ המקור שלו (שהיא לרוב מדינה חזקה בכדורגל).
למשל בנבחרת גרמניה באליפות היורו אנו פוגשים שמות של שחקנים בעלי רקע ממדינה אחרת, אך חשוב לציין כי רובם גדלו למהגרים בגרמניה והתפתחו באקדמיות גרמניות מגיל צעיר. לכן גם בישראל יש למצוא פתרון כולל ורב תחומי שיענה על מאפייני הכדורגל הישראלי.
פערי החשיבה בין ההתאחדות ובעלי המועדונים
ההתאחדות לכדורגל מעוניינת מתוקף תפקידה לקדם שחקנים ישראליים ואת הכדורגל בישראל. לכן היא מפתחת מרכזי אימון אזוריים ומשקיעה במתקנים ובמעטפת מקצועית לסגלים הצעירים ולנבחרות. להתאחדות אין שליטה על הצד המקצועי במועדונים בכלל ובקבוצות הבוגרים בפרט.
בעלי הקבוצות המובילות הם אנשי עסקים שאוהבים כדורגל. מעצם היות המועדון שלהם עסק כלכלי ומעוניינים שהעסק ירוויח או לפחות שלא יפסיד. לכן הם רוצים הישגים (כאן ועכשיו) שיכניסו כסף לקופתם וגם במכירת שחקנים שרוכשים במחיר נמוך וימכרו לאחר עונה/שתיים במחיר גבוה יותר.
ואם מבחינתם הדרך הקצרה והבטוחה היא הבאת שחקנים מחו"ל אז למה להשקיע זמן בשחקן צעיר ישראלי שעוד לא הוכיח את עצמו בקבוצה בוגרת ושנדרש עבורו תהליך ארוך שנים? גם בגרמניה יש קולות (רודי וולר) שלמרות ההצלחה בשנה האחרונה בכדורגל העולמי, על ההתאחדות בשיתוף עם המועדונים למצוא פתרון "שיותר גרמנים ישחקו בבונדסליגה.
כלכליות או כדורגל ישראלי
האם ניתן לשלב הצלחה כלכלית של מועדון עם שמירה על הכדורגל הישראלי ואף קידומו? הצלחה בכדורגל בנויה מכמה מרכיבים: מאמנים וצוות מקצועי, שחקנים ומתקני אימון. המאמנים וצוות האימון בכל המועדון מבתי הספר לכדורגל, דרך הילדים והנוער ועד הבוגרים הם הגורם העיקרי להתפתחות השחקן ולשיפור רמת המועדון.
ככל שמועסקים במועדון אנשים בעלי הכשרה מקצועית גבוהה יותר ובעלי ידע חדשני, וככל שהמועדון דואג לשפר את הכשרתם כך תוצאות הקבוצות במועדון עולות. בכל העולם הכדורגל תלוי בשלושה תחומים ששלובים זה בזה: מקצועיות של צוות האימון, מעטפת מדעית המבינה במדעי ותורת האימון וכלכליות. הצלחה היא פרי של תקצוב המחולק נכון בין שלושת התחומים הללו.
הספורט התחרותי הישגי איננו בהכרח סטארט-אפ. יש בו עליות וירידות וצריך אורך רוח ובעיקר מחשבה ארוכת טווח המלווה בפילוסופיה של מדעי האימון והכדורגל המודרני שהיא פיתוח הפרט. כל מועדון שמכבד את עצמו צריך שיהיה לו איפיון שנקבע ע"י בעל הקבוצה והגדרה ברורה של מטרות לטווח ארוך, שבנוסף גם נגזר מהבנת האיפיון של ניהול קבוצת תחרותית והבנת עקרונות מדעי הספורט ומדעי האימון המודרני.
במועדון, מחלקת הנוער היא היסודות להצלחת קבוצת הבוגרים. הזנחת מחלקת הנוער מייצרת מצב של רכישת שחקנים זרים וגודעת את האופק להשתלבות שחקני הנוער בקבוצת הבוגרים. בנוסף, מחלקות נוער חלשות מורידות את רמת הכדורגל הישראלי כולו ואת רמת הנבחרות.
לפעמים יש כישלונות, הרכב הקבוצה לא היה מספיק טוב, המאמן לא התאים וכ"ו. שחקן זר תורם כלכלית לבעל הבית (בד"כ הפסד), אך במידה שהוא מוחלף כל עונה נגרמים זעזועים ותהליכים ארוכי טווח נפגעים והם פוגעים גם בהישגי הקבוצה. כמו בעל עסק טוב, כך גם בעל קבוצה נדרש לעשות ניתוח והסקת מסקנות ולשנות את הדורש שינויי.
כך למשל אם מחלקת נוער לא משיגה הישגים מצופים האם הפתרון הוא הגדלת מספר הזרים בקבוצה הבוגרת? או שאולי נדרשת תקופת בניה בה הקבוצה הבוגרת אולי לא תהיה בצמרת אך באותה תקופה ייעשה שינוי מעמיק במחלקת הנוער, שינויי שיאפשר בעתיד לקבוצה הבוגרת שוב לפרוח.
סיכום והמלצות
אין קיצורי דרך בכדורגל – הגדלת כמות הזרים הוא ניסיון לקיצור דרך שרק יפגע בכדורגל הישראלי לאורך זמן. אפשר ללמוד מהקבוצות הקטנות באירופה (למשל מיינץ) ולאמץ תוך התאמות לישראל מודלים מצליחים. אף מועדון בישראל לא יכול להשתוות למועדונים הגדולים באירופה.
האם אנו בדרך להכיר בכך שאנחנו לא יודעים לבנות המשכיות לשחקנים הצעירים המוכשרים? היינו בגמר המונדיאליטו רק עם ישראלים? יש שחקנים מוכשרים שפשוט אין להם עתיד בארץ, בלי צעירים שאפתניים עם תשוקה לא יהיה כאן כדורגל מהנה. אפשר להתקדם גם עם פחות זרים בתנאי שיש מערכת עם פילוסופיה שונה ועם התאמה לצרכים ולמאפיינים של הכדורגל הישראלי.
הבאת הזרים צריכה להיות איכותית יותר כך שבאמת יוכלו לתרום לקידום השחקנים הישראלים שמשחקים לצידם. מי שרוצה קבוצה עם 20 זרים שיקנה קבוצה בחו"ל (ראה קפריסין) או שיקומו שתי ליגות. אחת שכוללת הרבה זרים ומעט ישראלים מנוסים וליגה אחרת של ישראלים צעירים מוכשרים שתוך שנתיים ישולבו בליגה של המקצוענים הזרים.
חבל שלא לומדים מהטעויות של הכדורסל הישראלי שהגיע בעבר לאליפויות אירופה עם ישראלים מוכשרים וכעת הוא רווי בזרים. כמו כן, חייבים קודם להתייחס למאמנים ולהכשרות ולמקצועיות ולקשר לאקדמיה.
הסקאוטינג בישראל צריך להגיע גם לפריפריה וגם לליגות הנמוכות. בעברי בצוות המקצועי בו הייתי חבר איתרנו שחקנים בליגה א’ שקודמו לשחק בליגת העל והצליחו לאורך זמן. בכל אופן, אני מציע לשקול חדש חלוקת תקציבים במועדון בהתאם לתפישות ניהול חדשניות, ופחות ללכת על הפתרון של הבאת זרים.
כאשר יש מגבלת כסף יש יעילות גבוהה יותר בבחירת השחקנים והוכח ששיפור איכות האימונים הוא הגורם המרכזי שמשפר את הישגים. אם לא יודעים לבחור 4 זרים טובים שמוכיחים את עצמם מה תתרום האפשרות להביא 12? האינטרס של האגודות לעומת האינטרס של הנבחרות וההתאחדות הישראלית - לעשות חושבים ומאוד להיזהר כי הכלכליות היא רק צלע אחת במכלול של חשיבה לטווח ארוך כאשר הקבוצות חשובות לטווח קצר.
התופעה העולמית של שילוב יותר ויותר שחקנים צעירים בצמרת צריכה לבוא לידי ביטוי גם בישראל, תוך ליווי התפתחותם באופן מבוקר. הבעיה המרכזית היא דקות משחק ואימון תכליתי במעבר מנוער לבוגרים. "יש פתרונות שונים שחייבים לדון עליהם אנשי מקצוע ומדע וראשי המועדונים ולא רק מהיבט של הכלכליות הפתרון שלדעתי הטוב ביותר במצב של ישראל ושהצגתי אותו בוועדה המקצועית הוא הקמת "ליגת מילואים עם משמעותית.
והתקנה החדשה שמגבילה את גיל השחקנים אפילו בליגה א' גם היא איננה מעודדת את השחקן הישראלי הצעיר והכישרוני. רק בחשיבה כוללת לטווח של לפחות 5 שנים יהיה כאן כדורגל ישראלי מתקדם כאשר נושא הזרים צריך לקבל איזון משמעותי המתאים לישראל בטח במצבה המדיני בטחוני היום ובאפשרויות כיום של הבאת זרים בינוניים.
בנוסף, חייבים לחשוב לטווח קצת יותר ארוך ולא מעונה לעונה. תוך התייחסות לכמה נקודות עיקריות: ישראל מדינה בת 10 מיליון תושבים ואסור שתהפוך את הכדורגל למקום עבודה של זרים. תהליך שמקטין את מספר השחקנים בפוטנציאל ולאורך זמן יהרוס את הענף, כמו כן הוא יגביר את התלות של הכדורגל בשחקנים זרים.
ישראל לא יכולה ולא תוכל בעתיד, אפילו הקרוב, להביא לכאן שחקנים ברמות הגבוהות ביותר ובטח לא שחקני נבחרות מוכחים שיוכלו לשדרג את הכדורגל ולכן יש להפנות משאבים, לא רק בכסף, אלא בעיקר בידע ובמאמנים שיודעים להוביל שחקנים צעירים ליציבות בבוגרים.
ישראל צריכה לחשוב איך משפרים את תהליך ההכשרה של המאמנים "המאמן לפני השחקן". כמו כן, ההתאחדות צריכה להעמיד ידע יותר עדכני למועדונים השונים. חלק מהתקציב של ההתאחדות למועדונים צריך להיות "צבוע" להקניית ידע למאמנים במועדון.
החשיבה על הכדורגל הישראלי ושילוב הזרים צריכה לכלול את כל רמות הליגה הבאות במכלול: קבוצות הנוער בליגות השונות, ליגה א', ליגה לאומית וליגת העל. בהתאם לכך, חייבים למצוא איזון משמעותי והדרגתיות בשלוב הזרים בליגות אלו.
הכדורגל הוא השתקפות חברתית. מלחמת חרבות ברזל לימדה אותנו כי כשהמצב הביטחוני לא ברור הזרים עוזבים. אין להם מחויבות ואחריות. בנוסף, המלחמה לימדה אותנו לסמוך על עצמנו, לכן זה צריך להשתקף גם בכדורגל. תנו צ’אנס לצעירים ואל תגידו לשחקן "אתה צעיר מדי", לצבא הצעירים טובים בגיל 18, כשבעולם רואים כמה צעירים יש בנבחרות של מדינות גדולות.
יש להקים ועדה שתכלול מדענים, אנשי מקצוע בתחום, ראשי מועדונים וכלכלנים שיחד ידונו בכול ההיבטים של ישראל בתמונה הכללית של הכדורגל ושימליצו על תכנית מאוזנת שתשרת את הכדורגל הישראלי ואת ראשי הקבוצות גם יחד. איכות לפני כמות!
הכותב: ד"ר מרק ורטהיים, ד"ר במדעי הספורט ומרצה בתורת האימון החדשה, מנטור למאמנים צעירים ולספורטאים כישרוניים, מפתח שיטת OCO™ וCBC™