ערב יוצא דופן קיבלנו באצטדיון בלומפילד. אחרי שנה ושלושה חודשים במהלכן הקהל צפה במשחקים דרך מסך הטלוויזיה ובחודש האחרון עם מגבלת כמות, הגענו סוף סוף למצב של אוטופיה ועוד לפני שריקת הפתיחה ראינו מראות מלבבים ומשמחים מחוץ לאצטדיון, ובוודאי בתוך היציעים, עם שלושים אלף צופים שיצרו אווירה מדהימה.
המשחק לווה בהתרגשות יוצאת דופן שגרמה לנו להיזכר בעבר היחסית קרוב-רחוק של משחקי עונה ללא קהל, בשל מגיפת הקורונה, שאני מקווה מאוד שהם מאחורינו. זה פשוט היה נפלא להרגיש את התחושה של הטירוף והגעגוע של הקהל, שהיווה הערב חלק מרכזי במפגש האימפריות של הכדורגל הישראלי.
משחק העונה היה מלווה בימים האחרונים באינספור ניתוחים מקצועיים ותקוות, ולשמחתנו כולם עמדו בציפיות באופן מוחלט. מכבי חיפה הגיעה למשחק העונה כפייבוריטית עם יתרון של ארבע נקודות על הצהובים. הירוקים הגיעו במומנטום חיובי אל מול הצהובים שהיו במומנטום שלילי לחלוטין, עם צבירה של 2 נקודות מתוך 9 אפשריות בשלושת המחזורים האחרונים. אותו קצב צבירת נקודות מאכזב, לווה ביכולת פושרת שהציבה את המכבים מתל אביב במצב בו הירוקים מחיפה תלויים אך ורק בעצמם.
המחצית הראשונה הייתה מדהימה. פתיחת משחק מהממת מצידה של מכבי ת”א עם לחץ גבוה, אגרסיביות ופיזיות במרכז המגרש, שתורגמו לשער בזק בפתיחת המשחק לאחר ערבוביה ברחבת הירוקים ודחיקה מקרוב של איתן טיבי בעזרתו של נטע לביא. היתרון המוקדם הכניס את הירוקים לסחרור ובלבול בהגנה, שעלה מיד בשער נוסף לאחר טעות כפולה של בוגדן פלאניץ’, שאיבד כדור בחלק המגרש של קבוצתו ולאחר מכן כשל בסגירה על אלכסנדר פשיץ’, שהבקיע את השני. באותם רגעים נראה היה שהמשחק בדרך להכרעה צהובה עם חצי שעה מצוינת של מכבי תל אביב, אל מול קיפאון לא מובן של הירוקים.
למרות זאת, שחקניו של ברק בכר הצליחו לחזור למשחק בגדול ברבע השעה האחרונה של המחצית הראשונה (לא כולל התוספת) עם כדורגל סוחף וקאמבק מרשים שהתחיל עם שער מצמק של גודסווי דוניו, לאחר כיסוי רע של הגנת מכבי תל אביב. לאחר מכן הגיע שער שוויון של צ’ירון שרי בעקבות פעולת הכנה נהדרת של עומר אצילי, בדקות נהדרות של כדורגל חיפאי, הפעם מול קיפאון לא ברור של הצהובים, בדקות הסיום של המחצית הראשונה שהייתה מהטובות ביותר שזכורות לי בכדורגל הישראלי בעשור האחרון. ראינו בה כדורגל איכותי במיטבו עם קרב אמיתי במרכז המגרש, שערים ומהפכים אדירים עם תקווה לבבואה דומה במחצית השנייה.
45 הדקות הנוספות נפתחו עם חילוף של פטריק ואן לוון, כאשר שירן ייני נכנס בקישור במקום אייל גולסה, חילוף לא ברור שכלל הכנסה של קשר אחורי נוסף לצידו של דן גלזר, כאשר זה היה הזמן להמר על שחקן עם מגוון יותר התקפית בקישור, מאחר והצהובים חייבים לנצח כדי להישאר בתמונת מאבק האליפות.
פתיחת המחצית השנייה הייתה בשליטת הצהובים שחזרו לשלוט במרכז המגרש וניצלו את הרפיון של האמצע הירוק, אך שחקני החלק הקדמי של ואן לוון מיעטו לאיים באופן ממשי על שערו של ג’וש כהן עד שזה סיפק בדקה ה-60 את אחת ההצלות הגדולות העונה בליגת העל. באחד מול אחד השוער הירוק גבר על פשיץ’ אחרי שהחלוץ גבר שוב בקלות על פלאניץ’ ובעט היטב לפינה הרחוקה, אך תגובה מדהימה של כהן הנפלא הצילה שער בטוח עבור הצהובים.
לקראת הדקה השבעים בכר ביצע חילוף הגנתי כאשר הכניס את רמי גרשון כבלם שלישי על חשבון עומר אצילי, על מנת לשמור על הנקודה היקרה. לאחר מספר דקות הוא הוסיף חילוף כפול כאשר שרי ודוניו הוחלפו על ידי ניקיטה רוקביצה ויאניק ווילדסחוט הטריים, על מנת לעקוץ את הצהובים בהתקפת מעבר מהירה.
מכבי תל אביב אמנם הייתה עדיפה במחצית השנייה, שהמחישה את הבעיה הגדולה שלה בחלק הקדמי, עם היעדר יצירתיות ואיכות בעיקר של שחקני הכנף. לכך יש להוסיף חילופים התקפיים מאוחרים מידי, שאפשרו לירוקים לצאת מבלומפילד עם נקודה יקרה בדרך הבטוחה לאליפות.
כל מי שהיה שותף למשחק העונה, בין עם מדובר בשחקנים, במאמנים, בקהל במגרש ומאות אלפי האוהדים מול מרקע הטלוויזיה, כולנו היינו שותפים לערב מכונן של הכדורגל הישראלי. אווירה מדהימה ביציעים, כדורגל נהדר על כר הדשא עם קצב מרשים ואירועים בלתי פוסקים בשני הצדדים, מחייבים אותנו להצדיע לכל מי שהיה חלק מחגיגת הענק בערב שהוסיף כבוד גדול לכדורגל שלנו. כנראה שמכבי חיפה תזכה העונה באליפות אבל הערב הזה הוא ניצחון ענק לכדורגל הישראלי.