למרות שאני לא כל כך מתלהב ממנה העונה, אפשר לברך את מכבי תל-אביב על אליפות שלישית ברציפות. אני לא רואה את מכבי מפסידה את פער שמונה הנקודות שהיא פתחה הערב, אבל מה שמפריע לי זה שאת מה שפאקו אייסטרן ושחקניו היו צריכים להשיג בקלות - הם לקחו בשיניים.
עם התקציב הגדול והסגל האיכותי והעמוק, דברים היו אמורים ללכת יותר בקלות למכבי ת"א. אבל בסופו של דבר, את האליפות הזו הצהובים לקחו בפעולות אישיות ולא במשחק קבוצתי, כשערן זהבי הוא כמובן האיש שעושה את ההבדל הגדול עם יכולות שהן מעל הליגה.
מעבר לניצחון ולשמחה הגדולה שהגיעה אחריו, במכבי ת"א יודעים שהכדורגל שהם משחקים רחוק מלהיות מלהיב ומשכנע. במועדון בוודאי חושבים צעד קדימה לעבר אירופה, אבל ג'ורדי קרויף ומיץ' גולדהאר יודעים שהיכולת הזו לא ראויה לליגת האלופות.
|
ערן זהבי חוגג. עשה את ההבדל לאורך כל העונה (רדאד ג´בארה) |
|
|
לגבי המשחק עצמו, אפשר להגיד שגם הפעם החילופים של פאקו היו טובים ואפשר גם להחמיא לו על שינוי המערך תוך כדי משחק. בצד השני אלישע לוי איחר טיפה בלחיצה על הגז, עם החילופים שביצע בדקות הטובות של ב"ש. אם לב"ש לא היה את פיק הברכיים של הדקות הראשונות, אולי המשחק הזה היה מסתיים אחרת מבחינתם. הטעות של דוידזאדה הייתה חמורה, ועלתה לקבוצה שלו ביוקר רב.
מהצד השני, אלונה ברקת יכולה להיות מרוצה ממאור בוזגלו. שלצד השער שהיה כולו ביטחון הראה יכולות נהדרות. הכושר שלו מראה שהוא כן היה צריך לקבל מקום בנבחרת, אבל גוטמן לא ספר אותו אפילו כמחליף.
למרות הקהל העוין בבלומפילד, ב"ש הציגה כדורגל שלא מבייש את המקום השני. לקבוצה הזו, שהפכה להיות קבוצה קבועה בצמרת, יש שקט מקצועי שאיפשר לה ללמוד הרבה בשנתיים האחרונות. בעונה הבאה החבורה מבירת הנגב תידרש להילחם ראש בראש על האליפות לפחות עד לרגע האחרון, ולא לסיים אותה בשלב הזה.
|
מאור בוזגלו חוגג. נקודת האור של ב"ש (יניב גונן) |
|
|