יחיד בדורו

השמפניות נפתחו, החגיגות החלו ואני מניח שבדרכי חזרה לדירתי במרכז תל אביב, אזכה לראות המונים צהובים חוגגים ברחובות. מגיע להם, מגיע למועדון מתוקן ומקצועי להוביל את הכדורגל הישראלי בגאון.

על האליפות הזו חתום שחקן אחד בשם ערן זהבי, שהיה שם בכל רגע נתון, בעיקר במאני-טיים, במשחקים המכריעים בהם רוב השחקנים מקבלים רגליים קרות. בניגוד לשאר חבריו המצטיינים בליגה, זהבי היה בערך היחיד שהופיע באותם משחקים גורליים, כאשר אפילו במשחק ההכתרה השלים צמד.

זו לא הסיבה היחידה לגדולתו של זהבי. הוא הצליח לעבור מכשול נוסף שמעטים מהליגיונרים הישראלים מצליחים לעבור, עונה אחת בפלרמו הספיקה. במקום לשמש ככינור שני בקבוצת תחתית באירופה, במקרה הטוב, הוא בחר להפוך לכוכב הבלתי מעורער של ליגת העל. בניגוד לאחרים (ראו ערך חבריו מהפועל ת"א, איתי שכטר וגילי ורמוט), כשחזר הפך לטוב יותר משהלך, וזה ההבדל.

זהבי יורה בדרבי. משחק שצריך להיכנס להיכל התהילה (יניב גונן)

למרות זאת, זהבי לא מחזיק את הקבוצה לבדו. הניהול המתוקתק של ג'ורדי קרויף, הגב ממיץ' גולדהאר וחבריו של שולף האקדחים לקבוצה, הם אלה שהפכו את מכבי למה שהיא. אך מנגד, מספר לא מבוטל של שחקנים צהובים לא התעלה על עצמו יתר על המידה לאורך העונה ויש צורך לבצע רענון קל בסגל אם ברצונה של מכבי לקטוף את התואר עונה שלישית ברצף.

אם אצטרך להצביע על משחק אחד שעשה את העונה הזו למה שהיא עבור הצהובים, הרי שה-2:3 המדהים בדרבי התל אביבי ייבחר בלי לחשוב פעמיים. לא סתם טענתי כי מקומו של אותו משחק כבר שמור בהיכל התהילה. יתרה מזאת, אותו ניצחון של הצהובים הצליח להבליח רגע של נחת בין כל תחלואות הכדורגל הישראלי להן אנו עדים בשנים האחרונות. מתח, דרמה, יריבות, מהפך, קהל ססגוני - כל אלו הפכו את המשחק ההוא למשחק האליפות האמיתי של מכבי. אה, כן. גם ערן זהבי.

ברוב המקרים יוצא לנו לתפוס את גדולתו של שחקן כזה או אחר רק שנים אחר שיאו. הפעם יש לעמוד ולהריע לשחקן שחתום על האליפות הזו, יחיד ומיוחד, נדיר בדורו.

זהבי חוגג. אנו עדים לשיאו של שחקן נדיר בדורו (יניב גונן)

על כל פנים, אינני אוהד של מכבי תל אביב, אך היא אלופת המדינה לעונת 2013/14. היא עשתה את זה נכון, מדויק, כמו שצריך. ובעיקר - בצהוב.

הכתוב הינו טור דעה