משהו מתחיל להתבלבל במכבי ת"א

אני כבר לא מבין אם אני יודע משהו בכדורגל. תגידו אתם: מדוע לעזאזל קבוצה אלופה עם מאגר השחקנים הטוב ביותר בליגה, עם תקציב העתק שברשותה, עם כוח ההרתעה, עם מאמן זר שהיה שחקן גדול - קבוצה עם רזומה שכזה מגיעה לאשדוד ובמשך 70 דקות משחקת הגנתי משהו, עם שני שחקני קישור אחוריים כאילו מדובר במפגש עם קבוצת פרמייר ליג?

נכון, מכבי תל אביב לא ממש ניזוקה מהתיקו באשדוד. אך מדוע לכל הרוחות זהירות היתר הזו?! מדוע לבזבז כך סתם 70 דקות ורק אז לחפש בזהירות את הניצחון? מדוע רק אז מוציאים קשר אחורי מבוזבז (גל אלברמן) ומכניסים שחקן התקפה (דור מיכה)? ומדוע רק בדקה ה-73 מוציאים מגן (עומרי בן הרוש) ומכניסים חלוץ (ראדה פריצה)?

אם כוונת היסוד היא לנצח, וזה מה שהסתמן ביתר שאת, מדוע לא לעשות זאת כבר מן ההתחלה, בשקט, בשלווה, בקור רוח, ברוח ווינרית ובאסטרטגיה ברורה ואסרטיבית. לנצח כל הזמן וכבר מן הדקה הראשונה.

יצחקי לאחר הפגיעה בפטי. שחקני מכבי עצבניים (יניב גונן)

וכאשר כל המערך לפתע פתאום מיטלטל, בין רגע כבר אין שקט ואין ביטחון, והלוח האלקטרוני ברקע כבר מרצד וכבר מלחיץ, ואז גם פאולו סוזה מתחיל לרקוע על הדשא ובכירי מכבי תל אביב כבר לא יכולים לשבת בשקט על הספסל.

במכבי בונים מותג, והוא כבר מייצר לא רק כוח הרתעה אלא אפילו פחד פבלובי בקרב הקבוצות היריבות, שמלכתחילה מגיעות מפוחדות, עמוסות הוראות טקטיות מגבילות ומחניקות ואם זהו התרחיש אז מדוע הצהובים ויתרו על הזמן הניתן לה כדי לדחוק ביריב לאחור כבר עם שריקת הפתיחה?

נכון שאשדוד של ניר קלינגר היא הקבוצה הראשונה בליגה הנוגסת נתח (נקודה) מהמאזן המושלם של האלופה. ולמרות הצל"ש, אולי המשחק הזה ישנה משהו בדיסקט של מאמנים אחרים, שלא כדאי להם לבוא עם פאניקה, אלא עם אמונת ההיערכות להפתיע, ליזום, לעקוץ ואולי גם לנצח.

לקלינגר היה במשחק הזה חלק מהרוח הזו. ובכל זאת: לאשדוד כמה שחקנים יצירתיים. דוד סולארי, שנאנק ממשימות שמירה שאינן הולמות את כישוריו הטכניים. עם גיא צרפתי הנבון והחכם, גדי קינדה הערמומי ורבוי היכולות הטכניות, שאגב היה זכאי לדעתי לכדור עונשין מ-11 מטרים וקיבל במקום זאת כרטיס צהוב מידי השופט מנשה משיח, עם ירו בלו היהיר שאינו מפחד מאף אחד ויהירותו הופכת לעיתים ליתרון. רבותיי, מכבי תל אביב היא לא בלתי ניתנת לעצירה. רק אמונה, ניסיון וחשיבה יצירתית והכל אפשרי. תשאלו את קלינגר.

לא בטוח שמשהו נסדק באמונת האלופים הגאים. תיקו פה ותיקו שם, לנוכח מחדלי היריבות הקלאסיות, מכבי חיפה והפועל תל אביב, לא ישבשו את ערך ההצלחה של קבוצתו של מיץ'. רק אמונת יתר של הקבוצות היריבות יכולה לשנות משהו.

פריצה ומיכה מאוכזבים (יניב גונן)

למועדון הצהוב מאמן המשתמש בשחקנים כמו בפלסטלינה - ניצול מרכזי של סגל רחב, אבל זו אליה וקוץ בה: מרבה חילופים לא מרבה בהכרח חוכמה. שחקנים כמהים לרצף ולעיתים הוא, ברוטציה שלו, פוגע בהמשכיות.

סוזה התגלה במשחק הזה בפעם הראשונה כאדם המסוגל גם לחייך ואפילו ללטף שחקן יריב (צרפתי), אך אתה מר סוזה לא בראת עם כל הכבוד את המשחק ולא המצאת את הגלגל. מרוב חוכמה משהו מתחיל להתבלבל בקבוצתך, שעדיין היא הטובה ביותר בישראל.

נכון, שבשתי הגזרות - ליגה וליגה אירופית, מכבי עושה עבודה טובה ואף מרשימה, אך מצד שני מרוב תחכומים והתחכמויות השחקנים מתחילים לגלות סימנים עצבניים. מישהו חייב להרגיע את המערכת.

ומילה אחרונה למנשה משיח. אמנם שפטת היטב, אך הורגש כי גם אתה סובל מאיפה ואיפה לטובת הצהובים. כל העבירות שבגינן הנפת צהובים לשחקני אשדוד, נעשו גם על ידי שחקני מכבי, והאלופה בדרך כלל נעלמה ונעלמה וחבל. אל תיתנו לעשירים זכויות יתר.