ועכשיו – תתחילו לשחק

יש כנראה טראומות שלא חולפות לעולם. מכבי תל אביב בעונתה הטובה ביותר מזה 30 שנים מפסידה בדרבי להפועל תל אביב בעונה גרועה ומגומגמת. שילוב מוזר של שחצנות ופחד הוליד הפסד צהוב מול שילוב מוזר של שחקנים שעדיין אינם מנפקים משחק כדורגל ראוי לשמו, אבל לפחות מלחמה הם כן יודעים לעשות.

בדקה ה-90 כשמכבי בתשעה שחקנים, יוסי אבוקסיס הוציא את עומר דמארי והכניס בלם שלישי. זה כנראה אומר הכל על אובדן הביטחון של קבוצה שסומנה כמועמדת בכירה לאליפות. מצד שני, כבר אמרתי כאן, אם יש משהו שימנע ממכבי את האליפות העונה זה היוהרה. חטא היוהרה הרי ידוע בהיסטוריה כאחד הקשים והקטלניים.

מישהו באמת הכניס למכבי בראש שהיא בארסה הישראלית. המאמן הזחוח אמר אחרי המשחק שקבוצתו שיחקה מצוין. שיגיד. זה באמת מצוין שהוא אומר, כי יש רק דבר אחד שיכול לעצור את הצהובים העונה והוא השחצנות.

אלא שגם אחרי הדרבי הזה מכבי עדיין עולה על הפועל, לפחות בדרגה אחת. סממני הטיפול האירופי ניכרים. צריך לומר בכאב שהקבוצה הזו היא בשורה מרעננת בליגה הדלוחה שלנו. הוכחה שאפשר לשנות את המנטליות הישראלית וללמד את הכדורגלן המקומי העצלן להידמות קצת יותר לעמיתו האירופי. המזל הוא שבינתיים זה קצת, לא הרבה.

גורי מאוכזב. מכבי עדיין עולה על הפועל (יניב גונן)

האדומים, גם אחרי הדרבי הזה, עמוסים בליקויים. שני המגנים בינוניים ומטה. חמישה בלמים החלו את העונה ואפילו אחד אין (למעט וואליד באדיר כמובן) שאפשר לסמוך עליו. זאב חיימוביץ' כבר סופר פנדל שלישי העונה וכל החיים עוד לפניו. בינואר הקרוב חייבים דחוף להביא בלם שישי ולשחרר לפחות ארבעה.

במרכז השדה, וגם את זה כבר אמרנו, אריק דג'מבה דג'מבה מתחיל להראות סממני כדורגל, אבל זה עדיין רחוק ממה שצריך להיות. אולי בשבוע הבא כשיחזור טוטו תמוז ובשבוע אחריו כשיחזור גילי ורמוט, תחזור גם הקבוצה הזו לעצמה, עם הביטחון העצמי שאולי חזר בעקבות הדרבי הזה.

טוטו תמוז, אלרואי כהן וגילי ורמוט ביציע (יוסי ציפקיס)

וכל זאת בתנאי שבינואר הקרוב יבוצע גם הרכש החשוב מכולם: להחזיר דחוף את רון ציבלין מקפריסין לתל אביב. לא ייתכן שקבוצה בליגת העל לא עומדת על הרגליים במשך מחצית שנייה ואין תירוצים והסברים גם אם אבוקסיס יגיד עוד 1,000 פעמים שהקבוצה שלו עייפה.

אם הצהובים היו מנצחים בדרבי הזה הליגה הייתה נגמרת. אין מי שיכול לעצור אותם בדרך לאליפות חוץ מהאדומים. אך בהפועל צריך לשנן היטב שעכשיו, אחרי הדרבי, הגיע הזמן לשחק – כי עד עכשיו, כולל בדרבי, זה היה הכל חוץ מכדורגל. ההזדמנות הראשונה לעשות זאת היא בשבת הקרובה מול עירוני קריית שמונה, שבהפסד המיותר מולה בעונה שעברה הפסידה הפועל את מה שצריכה היה להיות אליפות בטוחה.

רון ציבלין ויוסי אבוקסיס. מתי מאמן הכושר חוזר? (יוסי ציפקיס)

הקהל קיבל את וינסנט אניימה כצפוי, בעוינות רבה. זה מיותר. אניימה איננו אביחי ידין הפרחח וגם לא שמעון גרשון הבוגד. הוא בסך הכל שכיר חרב שנמצא היום כאן ומחר שם, ומתעניין בעיקר במצב הכיס שלו. מעבר לכך, שוער הוא באמת הבעיה האחרונה שלנו העונה. שני שוערים מצוינים, אחד על הספסל ואחד בין הקורות. אפולה אדל שספג כאן עם הגיעו בוז רב והרמת גבות מתגלה כשוער טוב לא פחות, אבל צנוע ונחמד הרבה יותר מאניימה.

ובכל זאת, מילה אחת על בית"ר ירושלים אחרי המשחק מול בני סכנין. איציק קורנפיין ממשיך להיתמם. הוא לא מבין למה לוקח לירושלמים חמש שעות להגיע מתל אביב לסכנין, דרך שלכל האוהדים האחרים לוקחת שעתיים. שישאל את עצמו מדוע מוצאים את עצמם שני התמהונים מיכאל בן ארי ואיתמר בן גביר ביציע של בית"ר עם דגלי ישראל מתוך מחשבה שרק אם יבואו מותר יהיה לאוהדים להניף את הדגלים בכחול לבן.

איציק קורנפיין. ממשיך להיתמם (שי לוי)

למה בן גביר ובן ארי לא מגיעים למשחקים של מכבי תל אביב, בני יהודה או קריית שמונה? למה הבית החם שהם מחפשים ומוצאים הוא זה של בית"ר? תחשוב על זה קורנפיין, עכשיו כשבית"ר טובה וצוברת נקודות אתה יכול להיות פחות לחוץ ויותר צלול במחשבתך.