הלו, אנחנו בנובמבר

הדרבי התל אביבי תמיד היה ותמיד יהיה ההצגה הכי טובה בעיר, ושלא יספרו לכם אחרת. סיפרו לנו שמכבי פייבוריטית ושהפועל מגיעה אחרי ארבעה הפסדים, אבל על המגרש לא ראינו באמת את פער שש הנקודות בין הקבוצות, למרות שזאב חיימוביץ' רחוק מלספק את הסחורה על המגרש וגורם לאוהדים האדומים להתגעגע במיוחד להגנת הברזל של דגלאס דה סילבה ו-וואליד באדיר. בנוסף, ליוסי אבוקסיס אין מנהיג במרכז המגרש. גילי ורמוט לא כשיר וסביב שחקן אחד לא ניתן לבנות קבוצה.

אנחנו האוהדים חיים בשביל משחקים כאלו. תצוגות של יציעים גדושים וצבועים כמו בדרבי וכמו בטדי במשחק בין בית"ר להפועל וכמו בשאר המפגשים בין הגדולות. תצוגות כאלה תמיד מעלות חיוך על השפתיים.

אני עדיין שואל את עצמי מדוע המאמנים בעידן המודרני משחקים בצורה כל-כך טקטית? אנחנו עדיין בחודש נובמבר, ולידיעתי הליגה מסתיימת בחודש מאי. אז למה לסגור את האגפים? למה התעוזה לא גדולה יותר? הרי אובדן נקודות בשלב הזה עדיין לא יכריע את גורל הקבוצות.

קרלוס גארסיה מול דג´מבה דג´מבה. למה טקטי כל-כך? (יוסי ציפקיס)

הצופים במגרש ובטח אלו שבבית תחת השמיכה צריכים ואמורים לקבל כדורגל שמח ואטרקטיבי יותר, כי הטייטל "דרבי" לא מספיק. צריך גם 90 דקות או חלק מהן שיזכירו לנו את החדווה למשחק.

כבר במחצית הכין אבוקסיס הסברים למקרה שהקבוצה לא תנצח והאשים את הסגל שברשותו בטענה שהוא לא מספיק עמוק. אך את מה שמכבי לא ידעה לנצל לקחה הפועל בשתי ידיים ויותר מזל משכל כמו שאומר הפתגם הידוע, לעיתים משתלם. המשחק הוכרע בבעיטת עונשין על ידי עומר דמארי.

יוסי אבוקסיס. לא מעט עבודה (יוסי ציפקיס)

מזה אומר לגבי מכבי ת"א? האדומים הכריעו את המשחק, למרות שגם ביתרון מספרי לאדומים לא הייתה עליונות מיוחדת וכדי להוות יריבה של ממש לצהובים היציבים של אוסקר גארסיה, לאבוקסיס יש לא מעט עבודה.

אמנם מדובר בפער של שלוש נקודות, אך כלל לא בטוח שמצב הנוכחי הפועל תוכל להישאר בצמרת לאורך זמן. מכבי תדע לצאת מה"משברון" בדיוק כמו שיצאה מהפנצ'ר בבאר שבע, כי הדרך והשיטה בקבוצה לא נמדדות בניצחון אחד או בעצירה בודדת.

הכתוב הינו טור דעה.