קבוצת הנוער של מכבי תל-אביב, שוב, אלופת המדינה בכדורגל. ברור לכל שאין אוהד צהוב אחד שלא היה מוותר על שלוש המילים הראשונות בטור זה, אך בימים כאלו, גם זו סוג של נחת.
מאז ומתמיד התאפיינה מחלקת הנוער מקריית שלום ביכולתה לייצר שחקנים ראויים עבור הקבוצה הבוגרת, כאלו שהפכו לעמודי תווך במועדון והוליכו אותו להישגים שלא נראו במחוזותינו כבר שנים. החל מיוסל'ה מרימוביץ' ז"ל וחבריו בשנות ה-40 וה-50, דרך גיורא שפיגל, צביקה רוזן, אבי כהן ז"ל ורבים וטובים אחרים בשנות ה-60, ה-70 וה-80 ועד לאבי נמני, נועם שוהם, האחים ברומר ועמיתיהם בשנות ה-90 ובתחילת המילניום הנוכחי.
אלא שמשהו קרה למחלקת הנוער הצהובה. למעשה, בין 2002 ל-2010 זכתה הקבוצה הבכירה במחלקה באליפות אחת בלבד, בדיוק כמו הקבוצה הבוגרת, ולמעט הצלחות בודדות, דוגמת זו של טל בן חיים, לא הפכו השחקנים הצעירים לגורמים משמעותיים במועדון המעוטר בישראל.
 |
| עמיר תורג´מן. עוד אליפות עם הנוער (יניב גונן) |
|
| |
ואז הגיע עמיר תורג'מן לתפקיד המאמן. יוצא מחלקת הנוער הצהובה (עבר בהשאלה מאשדוד בגיל 17 וזכה עם הקבוצה הבוגרת באליפות) קיבל את המושכות באופן מלא בתחילת העונה החולפת, הוליך את החבר'ה הצעירים לזכייה בדאבל לאחר חמש שנים ללא צלחת והשלים היום אליפות שניה ברציפות, למרות חילופי דורות משמעותיים ועליה מסיבית של שחקנים מובילים לקבוצה הבוגרת.
המנהל הספורטיבי החדש של מכבי ת"א, ג'ורדי קרויף, מחפש בימים אלו מאמן ראשי לקבוצה הבוגרת, איש כדורגל נוח ואמין, שיסכים לעבוד תחתיו ובשיתוף פעולה עמו. שמות רבים של מאמנים, זרים וישראלים כאחד, עלו על הפרק, אך שם אחד לא הוזכר ולו לרגע, לפחות לא על גבי התקשורת הכתובה והאלקטרונית. שמו של תורג'מן.
מטרתה של מחלקת הנוער, על פי התפיסה הרווחת, היא לייצר שחקנים עבור הקבוצה הבוגרת, אך האם אין ביכולתה לחשל ולפתח גם מאמנים? לתורג'מן יתרונות רבים, ביניהם הכרות עם המערכת הצהובה ושחקני הנוער שכדררו תחתיו בשנתיים האחרונות, אהדת הקהל הצהוב, מוכנות לעבוד תחת מנהל ספורטיבי, פילוסופיית משחק התקפית, כיאה לחלוץ, והרי שעל חסרונו המרכזי כמאמן נוער – בחירת שחקנים זרים בה טרם התנסה – יחפה כמובן המנג'ר החדש בעל הקשרים הענפים. |
| פפ גוארדיולה. הצליח כנגד כל הציפיות המוקדמות (רויטרס) |
|
| |
ברור לי שעם קריאת שורות אלו יקפצו לא מעט אוהדים צהובים שיטענו כי נתינת המפתחות למאמן חסר ניסיון במועדון כל-כך גדול זו הפקרות וחוסר אחריות. מעניין אם כך חשבו גם אוהדי ברצלונה, שלאחר עונה ללא תארים שסגרה תקופת זוהר נפלאה, קיבלו בתפקיד המאמן את מי שהיה אחראי על העלאת קבוצת המילואים מהליגה הרביעית לשלישית ושחקן העבר, פפ גוארדיולה.
טרם תזדעקו בשנית בטענה שלא ניתן להשוות בין המועדונים ובין חומר השחקנים של שתי הקבוצות, זהו הזמן להזכר שגוארדיולה לא קיבל לידיו קבוצה מוכנה, אלא כזו שנפרדה (ביוזמתו) משניים מכוכביה הגדולים, רונאלדיניו ודקו, ושנה לאחר מכן מסופר-סטאר אחר, סמואל אטו. כזו שנדמה היה שמתפרקת מנשקה, ברצלונה שלפני עידן "השילוש הקדוש" של מסי, צ'אבי ואינייסטה, אותו יצר פפ בעצמו, אך הפכה בתוך 4 שנים לאחת מהטובות ביותר בהיסטוריית המשחק. נכון שאלברמן, יצחקי ועטר, ממובילי הקבוצה התל-אביבית הנוכחית, הם לא הארגנטינאי, הספרדי או ההולנדי, אך גם אצל היריבות לא ניתן למצוא תואמי מוריניו או רונאלדו, הציפיות שונות, וכמו שהוכיח פעם איינשטיין – הכל יחסי.
לקטאלונים, כמו לתל-אביבים, היתה רשימה ארוכה ומכובדת של מחליפים פוטנציאליים. ביילסה, בלאן, אנריקה, וילאש-בואש ו-ואלוורדה הופיעו בה, בהשוואה לרשימות של גולדהאר וקרויף שכוללות מאמנים ישראלים וזרים ראויים, דוגמת רן בן שמעון, אלישע לוי, דרור קשטן ואוסקר גארסיה. |
| טיטו וילאנובה עם פפ גוארדיולה. אם הוא יכול, גם תורג´מן (GettyImages) |
|
| |
אלא שבברצלונה החליטו להמשיך באותו הקו שהנחה אותם אי-שם ב-2008 ולקח אותם עד הלום. את האתגר הגדול, השבת תארי האליפות האירופית והמקומית תוך עריכת שינויים ורענונים הכרחיים בסגל, הטילו על מי שהיה עוזר המאמן של קבוצת המילואים ועוזר המאמן של הקבוצה הבוגרת בשנים האחרונות, טיטו וילאנובה. משימה עצומה עבור מי שמקבל לידיו קבוצת בוגרים לראשונה בחייו, אך כזו שהוכיחה את עצמה בפעם הקודמת, עצומה בערך כמו להביא אליפות למועדון תובעני וחסר סבלנות בלב המזרח התיכון לאחר עשור שלם.
"אנחנו לא צריכים לצאת החוצה ולחפש מסביב כשיש לנו אנשים טובים בבית", הסביר אנדוני זוביזרטה, המנהל הספורטיבי (נשמע מוכר?) של ברצלונה, את ההחלטה המפתיעה. או כמו שאומר, בערך, המשפט המפורסם – לפעמים מה שאתה מחפש נמצא ממש מתחת לקבוצה הבוגרת שלך.הכתוב הינו טור דעה