סיפור על מקצוען

אוהדי מכבי תל אביב קיבלו את האריס מדוניאנין בבוז צורם ובקללות אחרי שהוא נכנס לשחק. האקט הזה היה לטעמי, דרך לגיטימית מאוד להביע את המחאה שלהם כנגד ראשי המועדון והחלטתם המאוד לא מכובדת לשתף אותו על אפם וחמתם של מי שעוד אכפת לו מהמועדון הזה.

אבל האריס מדוניאנין הוא לא הסיפור הפעם. אלא שחקן אחר, הרבה יותר טוב ממנו, כזה שלצד יכולת גם באמת רוצה להצליח, שכן אכפת לו, אך גם הוא לא זכה ליחס הולם מהקהל. במקרה שלו, גם לא בצדק. השחקן הוא עמנואל מאיוקה, הכוכב החדש שעוד ישגע את חלון ההעברות בקיץ.

אני זוכר היטב את העונה הראשונה של הילד הצעיר מזמביה, שהגיע לתל אביב וזכה לצ'אנס מאבי נמני, איש שהאמין מהרגע הראשון בשחקן הנפלא הזה. כל נגיעה של החלוץ לוותה בציחקוקים צינים אופיינים ליושבי בלומפילד. "נו, עוד בלוף. מה זה הילד הזה, כל פעם מביאים בלוף אחר".

נמני מחבק את מאיוקה. סיפור הצלחה (גיא בן זיו)

מהר מאוד האצטדיון ביפו התחלק לאלו שראו את הפוטנציאל שטמון בו ואלו שהחליטו ללעוג לו ולצחוק אחרי כל נגיעה שלו בכדור. דבר דומה עובר בימים אלו ממש מוסא קונאטה.

בסופו של דבר משהו השתחרר שם אצל מאיוקה. הוא לא סיים פה כמלך שערים, אפילו לא קרוב לזה. עונת השיא שלו הסתיימה עם חמישה כדורים ברשת, אך ראו שיש לילד משהו מיוחד. איכויות אחרות, היה ברור שמדובר בשחקן גדול.

גם הסכום בו נמכר ליאנג בויז, 1.7 מיליון דולר + 20 אחוזים ממכירה עתידית למכבי תל אביב, הרים גבות. "נמני הזה קוסם, מכר להם בלוף בכל-כך הרבה כסף והביא בפחות את אלירן עטר".

ברק יצחקי ואלירן עטר. עדיפים על מאיוקה? (יניב גונן)

הסיפור של עמנואל מאיוקה הוא הסיפור של לא מעט מאוהדי מכבי תל אביב. כן, יש את הגרעין הטוב, זה שלרוב נמצא בשער 11. ראיתי אז את התמיכה שהעניקו לו הארגונים השונים, אך יש למכבי תל אביב גם את הקהל "המכוער", זה שפשוט לא מוכן לקבל אף שחקן עד שלא יכבוש שלושער מול הפועל תל אביב. הם מזהים את החולשות ונתפסים. מאיוקה עזב את מכבי תל אביב כשחקן "בינוני" לדברי לא מעט אוהדים, שכל-כך רצו לראות את ברק יצחקי ואלירן עטר במקומו. מעניין אם הם חושבים כך גם עכשיו.

את אליפות אפריקה הוא מסיים ככוכב, כגיבור של זמביה. את הקיץ הוא יסיים במועדון גדול הרבה יותר מזה שבו הוא נמצא כעת. זהו סיפור על שחקן מוכשר, אחד שיהיה בעתיד מוביל באירופה, שלא זכה לקרדיט מקהל שאוהב להרוס, אוהב להביע את משנתו הצינית בכל רגע נתון. זהו סיפור של שחקן מקצוען, נקודה. משהו שקצת חסר היום בקריית שלום.