פעם, בערב שבת היתה לי הרגשה טובה בלב. התרגשות גדולה מאוד לקראת מחזור ליגת העל הצפוי בשבת. מתחילת השנה עוד לא חוויתי את ההתרגשות הזו אפילו פעם אחת, אפילו לא לקראת המשחק של מכבי תל אביב מול מכבי חיפה, משחק שפעם לא הייתי ישן יומיים לפניו.
השבוע התחושה היא שונה. הדרבי המתקרב גורם לי, בפעם הראשונה ונראה לי שגם האחרונה, לחכות למשחק. לצערי, התחושה הכללית היא שהסיכויים שמכבי לא תצא מנוצחת מהדרבי הזה הם קטנים עד אפסיים, אך גם למרות זאת, קשה לי לחכות לשריקת הפתיחה.
בעונה שבה יש יותר בלאגן בקבוצות "הגדולות" מאשר כדורגל ובה התוצאות במשחקים של עירוני קרית שמונה והפועל עכו מעניינות יותר מאלו של מכבי, הפועל וחיפה, בשבילי התרגשות ממשחק כדורגל בארץ היא עניין גדול, אפילו אחד בו אני די בטוח שאצא מאוכזב.
 |
| רימון עשן באימון הפועל וגם מירקו אורמוש (שי לוי) |
|
| |
בניגוד לדעה הרווחת, לדעתי המשחק של מכבי מול הפועל לא יקבע את גורל העונה בקבוצה של איווניר. לצערי הרב, העונה הזאת אבודה כבר מזמן. קבוצה שלא מצליחה לנצח את בית"ר ירושלים החלשה ומובסת על ידי הפועל עכו, לא תיקח אליפות וגם לא תילחם עליה.
קבוצת הילדים של איווניר מרשימה מאוד והדרך אותה מנסה להכתיב מיץ' גודלהאר מרשימה, אך זה ממש לא יספיק לאליפות. כמו בכל שנה, גם השנה התחילו הצהובים מצוין וכבר בדצמבר העונה מסתיימת. אולי לפחות לא נובס בדרבי.
הכתוב הינו טור דעה.