הבלוף נחשף

אם תבקשו מאוהדי מכבי תל אביב להצביע על משחק אחד בו שיחקה הקבוצה טוב במשך 90 דקות, קרוב לוודאי שתחזו בהם מגרדים בראש ומחפשים תשובה הגיונית, אך כנראה שלא תהיה להם אחת כזו.

אם תשאלו את אוהדי מכבי תל אביב אם יש משחק אחד ממנו הם מרוצים העונה, קרוב לוודאי שתהיה להם תשובה לשאלה הזאת. התשובה תהיה המשחק נגד אולימפיאקוס.

בליגה, הצהובים העונה נראים מתחת לכל ביקורת. נכון, פה ושם הקבוצה הראתה ניצוצות של כדורגל, אך לקבוצה בשווי 110 מיליון שקל זה לא מספיק. יש שיגידו, שהדקות הכי טובות של מכבי העונה היו ה-17 דקות שפתחו את העונה, מול מכבי חיפה. אך בדקה ה-18 ברק יצחקי כבר היה בחוץ, ומשם ההמשך ידוע.

אוהדי מכבי ת"א בסיום המשחק. אף אחד מהם לא יצביע על משחק טוב (יוסי ציפקיס)

15 ניצחונות השיגו העונה הצהובים של אבי נמני/מוטי איווניר, ואם תשאלו אותי, כל הניצחונות הללו הגיעו בעזרת השם. צריך להודות, מכבי הוא מועדון גדול וכל משחק מולם מפחיד, לפחות בתחילת העונה, מה גם שמדובר בקבוצה עם תקציב של 110 מיליון שקל. אין מה לעשות, לפעמים הפסיכולוגיה עושה את שלה ובתחילת העונה הצהובים עלו עם יתרון לכל משחק.

לקראת הישורת האחרונה של העונה, קבוצות הליגה קלטו את הבלוף של מכבי. מדובר בקבוצה חסרת עמוד שדרה, שמרבית השחקנים לא יודעים מה תפקידם על המגרש, ומה לעשות, הן כבר לא חוששות ממכבי "הגדולה".

בואו ניקח את ששת המשחקים האחרונים של הצהובים בליגה. הפסדים לנתניה וקרית שמונה עם הפרש שערים של 7:0, תיקו ביתי מול הפועל עכו אחרי שמכבי הובילה 0:2, ניצחון על הפועל אשקלון החלשה, שגם בליגה הלאומית לא בטוח שהיתה מסיימת בחלק העליון של הטבלה, הפסד להפועל חיפה וניצחון על הפועל רמת גן (ע"ע הפועל אשקלון).

סבן ואלברמן מאוכזבים בסיום. מכבי לא הציגה אף משחק טוב העונה (יוסי ציפקיס)

לא היה צריך להיות גדול ולא נביא בשביל לחזות את הנפילה של מכבי. לשקר אין רגליים, ואם במהלך כל העונה הקבוצה נראית כמו שהיא נראית אז בהחלט אפשר להבין את היכולת במחזורים האחרונים. לצהובים יש הרבה מזל שנשאר השם, כי אם גם זה לא היה, ספק אם הם היו במקום השלישי.

לאוהדים שעוד איכשהו חולמים על אליפות בזכות הקיזוז הנוראי, הרשו לי לנפץ לכם את החלום. לטעמי, בכדורגל אין ניסים וקבוצה שסופגת פי שניים הפסדים מהפועל תל אביב ופי ארבעה ממכבי חיפה, לא יכולה לעקוף את שתיהן בדרך לתואר.

ועוד מילה על הזרים. יש שיגידו שהאריס מדוניאנין הוא אחד הזרים היותר איכותיים שנחתו פה. שיגידו. יכול להיות שמדובר בשחקן כישרוני, אך במכבי, ובליגה הישראלית החלשה, ההולנדי/בוסני, שמרוויח סכומי עתק, לא הצליח להביא זאת לידי ביטוי, למעט דקות בודדות במשחקים בודדים. במרבית שלבי המשחק, נראה שהקשר פשוט לא מעוניין להיות על כר הדשא. צריך לזכור שמדובר בשחקן בעייתי שחימם לא מעט ספסלים בליגות באירופה אחרי שהגיע לקבוצות שהגיע בקול תרועה רמה.

מדוניאנין. מדובר בשחקן בעייתי שלא מעוניין להיות על כר הדשא (יוסי ציפקיס)

על ניבאלדו אין כל כך הרבה מה להגיד. בסך הכל, כנראה מדובר בבלם טוב, אך כזה שעשוי מזכוכית. 11 משחקים בליגה, זה ההספק של הברזילאי העונה. אצל דימיטאר רנגלוב המצב קצת שונה. מדובר בשחקן שלא מחזיק בחוזה לעונה הבאה ויחסית לחלוץ, המאזן שלו נוראי (שני שערי ליגה). אך מבין שלושת הזרים שהזכרתי, מדובר בשחקן היחיד שצריך להישאר גם בעונה הבאה, בשל האיכויות שלו.

הדבר שהכי מספק אותי מלראות אותו המשחק הוא הרצון העז שלו, הלחימה הבלתי מתפשרת והחיבור עם שאר השחקנים. אם תשימו לב, אין התקפה שרנגלוב לא מנסה לחלק הוראה או לתקן מישהו שעשה טעויות. אין סיכוי שהוא יאבד כדור מבלי לרוץ אחרי השחקן שחטף לו אותו. גם אם האיכויות שלו ירדו במקצת (אסור לשכוח שהוא עבר פציעה נוראית ושהוא נעדר ממגרשי הכדורגל לתקופה ארוכה טרם הגיע למכבי), מדובר בשחקן חיוני.

לשניים הנותרים, סאבו פאביצ'ביץ' וג'יבריל סידיבה, אין לי מילים רעות. מדובר בבלם ובקשר אחורי מצוינים שמתאימים לקבוצה, למרות החולשה של סידיבה בכמה מחזורים האחרונים.

רנגלוב. כיף לראות את הרצון העז שלו ואת הלחימה הבלתי מתפשרת (יוסי ציפקיס)

הכתוב הינו טור דעה