ימי איציק

חוץ מהתוצאה של מכבי ת"א אמש, הניצחון 0:1 על בית"ר, שקצת הפתיע (קבוצה לאחר סערה שכזו, בימים של טרום מאמן חדש בכל זאת), היה עוד משהו מפתיע על כר הדשא.

שריקת הסיום מצאה את איציק עובדיה פורץ בבכי. אותי זה תפס בהפתעה, לפתע הדמות הזו - שבתקשורת ניסו לעשות אותה דמות פלקטית חסרת רגשות, כזו שסתם נהנתה מההפקר וקיבלה תפקיד לא לה, גילתה משהו אחר.

ימים שלמים ספג עובדיה קיטונות של לעג בתקשורת. אם היה בוחר להציג מועמדות של קבע לתפקיד מכבי ת"א, היו מבקרים אותו שהוא חותר תחת נמני ושות', כאשר הודיע שהוא עוזב, אמרו שהוא חייל של נמני.

איציק עובדיה פורץ בבכי לאחר המשחק (יניב גונן)

ההתנהלות של עובדיה בימים אלו של סערה מעוררת כבוד. הוא גילה לויאליות כשצריך, בניגוד לישראליות הטיפוסית, הוא ידע את מקומו. הוא מילא פיו מים ימים רבים ולא התייחס לפרסומים שונים שלא ממש כיבדו אותו.

תמיד תיארו אותו כשלישי בשרשרת המזון של הצהובים, באופן טבעי, אחרי אבי נמני ויוסי מזרחי, כזה שבלעדיהם, הוא יכול גם לא להתקיים בכלל. המשחק נגד בית"ר הראה אולי שמץ ממה שהוא יודע.  

הוא בחר לנהל את המשחק של מכבי ת"א נגד בית"ר ירושלים, למרות שיכול היה לזרוק את המפתחות. עובדיה גילה אכפתיות למותג ולסמל של מכבי ת"א מתוך אהבה ולא מתוך אופורטיוניזם.

איציק עובדיה. מגיע לו להמשיך (שי לוי)

ועל כל הדברים האלו, וגם משום שהוא מכיר את המערכת של מכבי ת"א, לבטח טוב יותר ממוטי איוניר, מגיע לתת לאיצק להמשיך בשורות הצהובים.