רגעי שבר בלתי מוסברים מבחינתי היו אתמול בבלומפילד, שינוי גישה כללי, קו פרשת המים וערימה של אירועים שפשוט ריסקו בהינף רגל ויד סמלים, מיתוסים, מספר 8 אחד, ושלל עקרונות שיש פה הרבה לפני שאני נולדתי. דברים זזו אתמול בגוף של כל אוהד שמלווה את מכבי ת"א אבל אם בודקים לעומק, מעט מאוד השתנה או זז אתמול ביפו. אם היו אותם אוהדים נכנסים לפרופורציות לפני זה וקוראים טוב את הסימנים המתרימים הם לא היו מגיעים למצב הזה. כשלא עפים גבוה לא נשרפים מהשמש וגם לא נופלים מגובה רב.

אם נתעלם דווקא מההפסדים להפועל ת"א ולמכבי חיפה, מכבי ת"א שכולם כבר הקדימו להגדיר כמועמדת ודאית לאליפות, ניצחה העונה שישה משחקים, אחד בקושי מול בית"ר ירושלים, אחד עם חסדי השופט מול אשדוד ועוד אחד יותר בקושי מול הפועל פ"ת. בשאר המשחקים הצהובים הראו דקות בודדות של כדורגל מוצלח מה שלא חסך מהאוהדים הצהובים חיוכים רחבים בימי א' ושלל סטטוסים בפייסבוק – 'הצהוב חוזר'.

מדוניאנין חוגג את הניצחון על פ&qout;ת. אין הרבה שונה בין הניצחונות להפסדים (שי לוי)
מדוניאנין חוגג את הניצחון על פ"ת. אין הרבה שונה בין הניצחונות להפסדים (שי לוי)
 
ומה קרה בשבועיים האחרונים? משהו מיוחד? לא לדעתי. מול עכו ראינו שוב את מכבי משחקת כמו קבוצת כדוריד, מסביב לשער, ומנסה לפרוץ את ההגנה בלי הצלחה כאשר מנגד הכל התחבר להפועל עכו, הגיוני אך לא נעים, אבל שוב – לא שינוי גדול ביכולת מהמשחק מול אשקלון (0:2) למשל או מול סכנין (0:4).

גם אתמול, עם כל הכבוד, על פניו לא ראיתי שום דבר מיוחד או שונה על הדשא, לטובה או לרעה. נגיעה ביד של אורי שטרית נעלמה מעיני השופט, עוד נגיעה של אלרואי כהן לא זכתה להרמת דגל של הקוון וגם הדשא שהאט את הכדור לא עזר לשטראובר שטעה בשלומיאליות ויכול להיות שספג שער מכונן מרגלי ברק בדש. עד שריקות הבוז בהפסקה מכבי שיחקה כדורגל טוב והגיעה למצבים שלה. אבל כרגיל האימפוטנטיות שלטה באותם שחקנים שלא הצליחו להרדם בלילה.

מדוניאנין עצוב. רגעים רבים מדי של מזל הובילו לדיפרסה הזאת (יניב גונן)
מדוניאנין עצוב. רגעים רבים מדי של מזל הובילו לדיפרסה הזאת (יניב גונן)
 
ברגע ששחקן כדורגל נותן ל-13,000 איש להיות משקולת על רגליו הוא לא מקצוען, את זה שום דבר לא ישנה אבל אין לזה שום קשר לכך שמכבי ת"א לא צריכה עדיין להתרגש יותר מדי מאיך שהיא נראית כי ככתוב מעלה, - שום דבר מהותי לא השתנה חוץ מהגישה של הקהל.

אותו אוהד שהיה ב'מאניה' אחרי ניצחון דחוק על אשקלון בגלל ריבאונד יהיה ב'דיפרסיה' אחרי שוד של קרית שמונה - את זה אי אפשר לשנות. מה שכן צריך לעשות זה יישום ולימוד של הדבר שאבי נמני היה הכי טוב בו – יחס וקשר נכון עם אוהדים. מקללים אותך? סתום אוזניים. מעודדים אותך? תראה סימן קטן של הבעת תודה ושחק כרגיל. עד הגול. אין סיבה ששחקן כדורגל שמרוויח כל כך הרבה כסף לחודש ייתן לכמות האוהדים המכובדת והאדירה שהייתה אתמול בבלומפילד להשפיע כל כך על היכולת שלו - לאוהדים יש זכות להגיד הרבה ולהביע רגשות בצורה גלויה אבל לשחקן אין זכות להתרגש מזה או להיראות כל כך רע על הדשא בגלל זה.

לסיום, האוהדים הצהובים רוצים אליפות אבל לא סתם אליפות – אחת עם דומיננטיות וכדורגל יפה ואם גם אפשר אז בלי עזרת קיזוז, זה לא יקרה ושום דבר לא יהיה קל.

שריקת הסיום אמש. שחקן שמושפע מאוהדים בצורה כזו הוא לא מקצוען (יניב גונן)
שריקת הסיום אמש. שחקן שמושפע מאוהדים בצורה כזו הוא לא מקצוען (יניב גונן)
 
אך תרשו לי להיות נביא. בספר הבלתי נגמר הזה שנקרא 'אבי נמני ומכבי ת"א' נפתח אתמול פרק חדש ובד"כ שזה נוגע למספר 8 זה בדיוק כמו סיפור של דיסני, או פרק של החתולים הסמוראים. זה מתחיל טוב, הרעים צוברים יתרון קטן ובסופו של דבר נשלפת חרב הגיזמו הכחולה והכל מסתדר, עד הפרק הבא.

הגיבו ראשונים לכתבה הוספת תגובה