נמליך, נקבור ונכתיר

מכבי תל-אביב מודל 2010/2011 היא אולי הדבר המעניין ביותר שנעשה בכדורגל שלנו, על זה כתבו הרבה יותר מדי ואני לא מתכוון להרחיב על הנושא יותר. מה שכן מפריע לי זו המהירות שמצפים לתוצאות, ולא, הכוונה היא ממש לא לאוהדים או לקבוצה, הכוונה היא לפרשנים ואנשי התקשורת.

כבר אחרי 30 דקות של משחק מול מוגרן שמעתי אמירות כמו: "זה לא זה". נו באמת, זה מרתיח את הדם.

הרי מי מכתיר ואומר גלאקטיקוס? אותם אנשים שכותבים אחרי זה עלאק-טיקוס. מכתירים, קוברים ואולי בעתיד ימליכו שוב. איזה כיף שתרבות האינסטנס לצידנו ואפשר לעשות את זה בכל דקה נתונה ללא ביקורת ונתינת דעת. עלי זה פשוט נמאס.

"המון כישרון אבל זה לא זה", "שחקן מהטובים שנחתו בארץ" - הכל באותה עונה

איך תמיד אנחנו ניגשים לברור ולנגיש, זה שימלא את דף העיתון בצורה הכי פחות יצירתית אך נגישה לקורא. כל סיפור יוסי שבחון שהיה גם בכותרות השבוע הוא דוגמא טובה לכל העניין הזה.

הקשר המוכשר הספיק לשחק משחק אחד והכותרות שהוכנו עוד מראש קראו: "חזרה לי שמחת החיים, הפועל זה מקום בריא". בפועל יוסי שבחון נשאל אם חזרה לו שמחת החיים, חצי הנהן בחיוב, ובשאלה אחרת לגמרי אמר שהפועל זה מקום בריא, בלי שום קשר למכבי תל-אביב אותה עזב. אבל הנה, קיבלתם את האש, את הרפש ואפשר להמשיך את היום.

תיזהרו. אנחנו יודעים גם לקחת למישהו שמחת חיים והלחזיר אותה בהינף רגל

בימים אלו דבר שלא נצרך במהרה כאילו לא נצרך כלל, קחו אוויר שם בקרית שלום, בתוך שנה אחת בלבד הולכים לשים אתכם במגדל השן ולהוריד אתכם למעמקי השאול, איפה שתסיימו זה תלוי רק בכם.