הפועל עכו איננה קבוצת ליגת על סטנדרטית. לא בטוח שהיא האב-טיפוס של קבוצה לגיטימית בחלון הראווה של הכדורגל הישראלי. עכו היא קבוצה מרוששת, לא אטרקטיבית וחסרת תשתיות אנושיות איכותיות, עובדה שמשתקפת באי-יכולתה המייצגת את קהילתה.

ובכל זאת ואף על פי כן – עכו היא קבוצה יוצאת דופן המייצגת בנאמנות את ההגדרה: קבוצה פריפריאלית. היא קבוצה הנבנית בייסורים, בציפורניים ובהתהפכות הקרביים. היא סינדרלה המשדרת סימפטיה ואמפתיה. זהו מועדון שקל לאהוב ולהתאהב בו.

לקבוצה יש אף עבר שהותיר חותם בזיכרון הקולקטיבי: ב-1976 רשמה העיר הזו עלייה היסטורית לליגה הלאומית, אז הליגה הבכירה, והשמות שעיטרו אותה נרשמו בפנתיאון: נביל מנסור, אלברט אדרי, האחים ציון ושלום אסייג, יחיאל המאירי, שלום ועקנין, יצחק מינץ, דוניה שיינהולץ ואחרים.

אוהדי עכו בשלט החלמה לשמעון לנקרי (עמית מצפה)
אוהדי עכו. מייצגים את ההגדרה "פריפריאלית" בנאמנות (עמית מצפה)
 

לקבוצה הזו יש גם רעיון: מדובר בקבוצה שמייצגת דו קיום. קהלה מעורב ויוצא דופן. ביציעים מדברים שתי שפות אבל המטרה משותפת.

עכו היא קבוצה הרגישה לקיומה. זה אינו קיום סטנדרטי כי הלידה שלה היא קיסרית, מלווה כמובן בכאבים ובייסורים, אך כמידת הכאב מידת הצהלה. כאשר מובקע שער, נרשם ניצחון ונקבעת ההישרדות – השמחה גועשת ורועשת. היא איננה קבוצת השמנת הטיפוסית. זוהי קבוצת הלחם האחיד ומחירי הדלק שעולים לפרקים הופכים ביציעים לשיחת היום. דלק ושער זה החיבור.

לפיכך, עכו רושמת סיומת אדירה. כמעט עשרה מחזורים משייטת לה קבוצתו של יובל נעים מהישג להישג, מניצחון לניצחון. ולמרות האופוריה היא עדיין איננה בטוחה בהישארותה. כך הרי הופכים חייה של קבוצה שכזו. למלאי חידות והפתעות. עכו תתנדנד לה לעולמים בין ייאוש לבין תקווה, בין צהלה לבין זעקה ובין אור לבין חושך. זה גורלה של קבוצה המייצגת עיר מהפנטת ומעניינת אך גם כואבת ודואבת.

מישאלוף קופץ על יובל נעים (עמית מצפה)
מישאלוף קופץ על יובל נעים (עמית מצפה)
 

יובל נעים הוא קברניט מופלא בקבוצה שלא כל מאמן יכול להצליח בה. רק מאמן בעל יכולת לחבור לנפש השחקנים והקהל מסוגל להצליח. נעים הוא כזה. הוא הזיגמונד פרויד של עכו.

לקבוצה חלוץ אולטימטיבי בשם אוהד קדוסי. קרציה ועלוקה השחקן הזה. רץ ללא הרף ועוקץ. לידו תמיר כחלון מהיר, אינטנסיבי וטכני. מאחוריהם חוליית קישור מדהימה: גיא דיין, ללא ספק המשתפר ביותר והאפקטיבי ביותר כעת, לצידו יובל שבתאי המהוקצע ומרינקוביץ', שהוא בבחינת מנייה בטוחה.

מאחור גוטליב ומישאלוף. הראשון מבטיח וכישרוני והשני מנוסה ואבא טוב. ומאחור אחד משוערי הליגה הטובים, דודו גורש.

עכו עם הייחוד הזה לא תפסיד בקריית אליעזר. השאלה היא אם היא תנצח. בלהט שלה ובאיכות שלה, וברוח הגבית של אנשיה, היא תשרוד עוד עונה. ובעונה הבאה אותו תרחיש ואותה דרמה.

אחרי הדברים האלו, מי צריך בכלל את המשחק מול הפועל חיפה?

הגיבו ראשונים לכתבה הוספת תגובה