מאז אמצע העשור הקודם, ג'ון אוגו הפך לאחד השחקנים הזרים הדומיננטיים שעברו לשחק בכדורגל הישראלי. באמתחתו: שלוש אליפויות עם הפועל באר שבע, זכייה כפולה בתואר אלוף האלופים ועוד זכייה בגביע הטוטו. באותו הזמן, גם שיחק עם הקבוצה מבירת הנגב בשלב הבתים של הליגה האירופית.
ארבע שנים חלפו מאז עזב את הקבוצה של אלונה ברקת, כאשר אשתקד הוא חזר לכדורגל הישראלי, אך הפעם מצא את עצמו בקבוצת תחתית, כשלא הצליח לסייע לנוף הגליל הצנועה לשרוד בליגה הבכירה. השנה: הוא כבר התרגל למציאות אליה לא היה רגיל: הליגה הלאומית.
סוכנו ינון בוטביה עדכן על הצעה ממכבי יפו המתחדשת, שבעזרת פרויקט האוהדים הנפלא החלה לטפס במעלה הליגות ואוגו, היכן שהוא מרגיש רצוי ומוערך, חותם. לצידו של ערן לוי ודובב גבאי המנוסים, הוא ינסה לחבר את חבורת הצעירים לעונה היסטורית.
למרות שעד חודש ינואר לא שיחק קרוב לשנתיים, אוגו נכנס לעניינים שוב במקום בו הוא מרגיש הכי בבית: ישראל. בראיון מיוחד ל-ONE, הניגרי, כרגיל ללא מעצורים, מדבר על הכול: מדוע הרומן עם ב"ש הסתיים בדרך שהסתיים, ההחלטה לרדת לשחק בליגה הלאומית, החבר טוני וואקמה, הקבוצה הגדולה בה לקח חלק בב"ש לעומת מכבי חיפה הנוכחית ואיך לא, סוגיית האזרחות.
ג'ון, איך זה מרגיש עבורך לשחק בליגה השנייה?
"שיחקתי בנוף הגליל בעונה שעברה למשך כמה חודשים. במכבי יפו התקשרו אליי ורצו שאגיע לקבוצה. דיברו איתי על החזון ואהבתי את זה. העריכו אותי ואני לא מתחרט שבאתי, בסך הכול רציתי להמשיך את הקריירה שלי. לא שיחקתי שנתיים וזה היה קשה עבורי, אז לא רציתי לעשות את הטעויות של העבר. שחיכיתי לכלום".
היו עוד הצעות? אולי מליגת העל?
"לא קיבלתי הצעה אחרת. בנוף הגליל רצו שאמשיך, אבל הרגשתי שאני צריך לשנות אווירה".
כואב לך שאתה לא בליגת העל?
"ברור. אני רוצה לשחק בליגת העל ואף פעם לא חשבתי שארד לליגה השנייה בקריירה שלי, אבל לפעמים בחיים שלך, אתה עושה טעויות ואסור לך לחזור עליהן. לא הגיעו הצעות מהליגה הראשונה ולא רציתי לחכות. מכבי יפו רצתה שאגיע וחשבתי על כך שאולי נגיע לליגה הראשונה, אז למה לא ללכת על זה?".
זה היה מוזר מלכתחילה לראות אותך גם בנוף הגליל. אנחנו רגילים לראות אותך בצמרת. מקומך גם היום בליגת העל?
"ברור. אני מכיר את עצמי ואת היכולות שלי וגם מכיר את הליגה והכדורגל בישראל. כל כך הרבה מאמנים בישראל מבינים בכדורגל ואני מכבד את הדעה שלהם, אני לא יכול להכריח מאמנים לקחת אותי. אם אתה מעריך אותי כמאמן, אתה תחתים אותי ואבוא לשחק עבורך.
בתקופת הקורונה כששיחקתי בסעודיה, ניסיתי לדבר עם כמה קבוצות מהליגה הראשונה: נתניה לדוגמה רצתה אותי, שרון מימר רצה אותי בחדרה, אבל לא יכולתי להגיע. בנוסף, דיברתי עם הבעלים של בית"ר ירושלים לפני שנתיים ורציתי לבוא. הבעלים אמר לי שיש יותר מדי זרים בקבוצה. אז ניסיתי בעבר. אבל בסוף נוף הגליל היא הקבוצה שנתנה לי את הצ'אנס אחרי שבסך הכול רציתי לחזור לשחק. לקח לי שם זמן לחזור לכושר ועד שנכנסתי לכושר זה היה מאוחר מדי".
מה עבר עליך בשנתיים שלא שיחקת כדורגל?
"אחרי שעזבתי את ב"ש ולאחר משחקי המונדיאל, חזרתי לניגריה. היו כמה שיחות עם קבוצות מטורקיה, אבל אף אחת מהקבוצות לא באה עם הצעה רשמית. אז חתמתי לחצי שנה בסעודיה. אחרי שלושה חודשים הקורונה הגיעה והכול היה משותק. נמל התעופה בניגריה היה משותק וכך גם בסעודיה. ניסיתי להמריא למדינות אחרות, אבל לא היו שום טיסות וכך גם לא חזרתי לשחק בסעודיה. הייתה קבוצה בטורקיה שרצתה אותי ונחתתי שם להתרשמות, אבל הם אמרו שהם רוצים שחקן שמוכן לשחק באותו הרגע.
באותה התקופה אמא שלי נפטרה והתאבלתי עליה, אבל אני יכול להגיד לך שניצלתי את הזמן הזה בשביל להיות עם המשפחה שלי, להיות עם טוני (וואקמה) שהוא אח שלי והיה שם בשבילי. הוא הרים אותי ועזר לי להישאר חזק. חוץ מהתארים בב"ש, הוא הדבר הכי טוב שקרה לי. הוא שיחק ברעננה ושלח לי הודעה וכל כך שמחתי שב"ש רצתה אותו".
כמה זה הפריע לך שכולם דיברו על הפציעה שלך?
"זה משוגע. כל פעם קראתי ידיעות בהן מדברים על הברך שלי ולא הבנתי את זה. כשהייתי בהפועל ב"ש ושיחקתי באירופה, אף אחד לא דיבר על הברך שלי. כשלקחתי תארים בבאר שבע אף אחד לא דיבר על הברך שלי. כשחתמתי בסעודיה, עשו לי MRI ואף אחד לא דיבר על זה. פתאום כשחזרתי לישראל, כולם דיברו על זה. הרבה קבוצות חשבו שאני רוצה הרבה כסף, אז הדרך היחידה לצאת מזה היא לדבר על הברך שלי. שראו אותי משחק, אף אחד לא דיבר על זה".
"זה לא שיש לי פציעת מיניסקוס, פגיעה ברצועה הצולבת או משהו בסגנון הזה. התאמנתי כל יום, הלכתי למכון הכושר, אבל זה לא הזיז לי, נתתי הכול ורק רציתי לנצח. כשהגעתי לנוף הגליל עשיתי בדיקת MRI: הדוקטור הראשון אמר שזו פציעת מיניסקוס, הדוקטור השני אמר שזו לא פציעת מיניסקוס, הם היו מבולבלים. העניין הוא שלא שיחקתי שנתיים לפני שהגעתי לנוף הגליל. כל ספורטאי עובר כאבים בגוף או פציעות בקריירה, חשבו שזה כרוני אבל זה לא. בישראל גרמו לזה להראות כאילו זה כרוני".
אתה יכול להבין למה מאמנים או קבוצות לא מנסים להחתים אותך?
"אולי חושבים עליי שאני רוצה הרבה כסף. העניין עם ב"ש מפעם עוד אולי משפיע (בעבר דווח כי לשחקן דרישות כספיות גבוהות). הרי ברור לך שאני לא נמצא במכבי יפו בגלל הכסף. אני רק רוצה להמשיך את קריירת הכדורגל שלי. לא שיחקתי שנתיים, איבדתי את אמא שלי, אז זו הייתה תקופה קשה עבורי. למכבי יפו יש מוטיבציה להעפיל לליגה הראשונה והם כן רצו אותי והעריכו אותי. אם מישהו מעריך אותי, אני אתן עבורו הכול. שיחקנו כבר שני משחקים בליגה, אנחנו מתחילים להתחבר".
אבל אתה יודע, יפו על הנייר היא לא קבוצה שמסומנת להעפיל לליגת העל.
"זה מה שאנשים אומרים. כדורגל הוא משחק בו אתה מגיע למגרש ולכל אחד יש את המטרה שלו. אנשים אולי חושבים שיש פה שחקנים צעירים לא מנוסים, אבל בשביל זה אני פה: עם ערן ודובב וג'וסי לופטה ששיחק בליגת העל. אני חושב שיש לנו צ'אנס, עם כל מה שקורה פה במועדון הזה. אני רוצה לתרום מהניסיון שלי ולעזור לכולם".
דבר איתי על ערן לוי. הוא תופעה בכדורגל הישראלי.
"אני חושב שהוא מנהיג, הוא ווינר, הוא תמיד רוצה לנצח. הייתי קרוב ללא מעט שחקנים בקריירה שלי והוא אחד מהם. הוא בן אדם מיוחד, הוא יהיה תמיד שם עבור כל אחד ורוצה לוודא שאתה שמח. הוא שחקן מדהים, אנשים אולי מנסים לדבר עליו לרעה אבל מעולם לא ראיתי בעיטה כמו שלו בחיי. עבורי זו פריבילגיה לשחק איתו. אני זוכר אותו מהתקופה בנתניה, שהוא היה הכול: מלך האסיסטים, הקפטן".
במהלך הראיון, אנחנו עוברים כמובן לדבר על הפועל ב"ש: בזמן קיומו, ב"ש עוד שיחקה נגד מ.ס אשדוד, כשהתכנון המקורי של הקשר הניגרי היה לנסוע לאצטדיון "טוטו טרנר" ולצפות בקבוצתו לשעבר, אך כאמור, הראיון קטע את זה.
לא מעט דובר בהקשר עזיבתו של הקשר את הקבוצה: נסיבות כלכליות, ויכוחים על החוזה ועוד. אלא שבחודשיים האחרונים אוגו חשף בראיון בניגריה על כך שב"ש הסתירה ממנו הצעה שהתקבלה מבטיס הספרדית, בזמן ששיחק בקבוצה. ב"ש מיהרה להכחיש בהודעה שפרסמה.
"הם הגיבו שזה שקר? אתה לא מצפה שהם יגידו את האמת", הוא מיד מציין. "האמת היא שבאמת הייתה הצעה מבטיס. זה קרה בעונה האחרונה שלי שם. אתה הרי לא מצפה מב"ש להודות בכך שהם שלא הציעו לי חוזה חדש נכון? אסי היה המנכ"ל והייתה הצעה משם. אני יודע מי הסוכן שהביא את ההצעה, אבל אני לא אציין את שמו. אני לא ידעתי על ההצעה, אבל אותו סוכן צלצל אליי אחרי שחלון ההעברות נסגר וסיפר לי על כך. למה לא דיברתי על זה אז בתקשורת? כי באותה התקופה עוד רציתי להישאר בב"ש והיו דיבורים שאולי יציעו לי חוזה חדש".
למה הסתירו ממך את ההצעה?
"אני לא יודע. אני זוכר שנכנסתי למשרד של אסי באותו יום שגיליתי על ההצעה מבטיס ושאלתי אותו למה הוא לא סיפר לי על ההצעה. הסוכן שלי באותה התקופה היה מלונדון והסוכן שהביא את ההצעה מבטיס היה אחד החזקים בישראל. הסוכן הישראלי התקשר אליי ושאל אם ב"ש סיפרו לי על ההצעה מבטיס. אמרתי לו שלא. דיברתי עם אסי ואמרתי לו: "למה לא סיפרתם לי על ההצעה? לא שאלתי אותך למה לא נתת לי ללכת אלא למה לא סיפרת לי?". הוא אמר לי שזה לא נכון והוא לא קיבל שום הצעה. כשבאתי לישראל וחתמתי בנוף הגליל, עוד מישהו סיפר לי על ההצעה ולכן בסוף דיברתי על זה בתקשורת".
זה נראה שלמרות ההצלחה המשותפת, הסיפור שלך עם ב"ש נסגר בטעם חמוץ. אתה עוד יכול לחזור?
"אני לא יודע אם הדלת שלי סגורה, זה תלוי במועדון. מעולם לא אמרתי שאני לא רוצה לחזור ואפילו ניסיתי לחזור. דיברתי עם אליניב ברדה בשנה שעברה כשהוא היה עוזר המאמן של רוני לוי. רציתי לבוא והייתי בטוח שאני יכול לעזור להם. הוא אמר לי שיחזור אליי, אבל זה לא קרה אז זה לא תלוי בי. אני מקבל הרבה הודעות מהאוהדים. אני אוהב את האוהדים ואני מרגיש שכל הקריירה שלי שוחקה בהפועל ב"ש. האוהדים הראו לי אהבה מיומי הראשון ועד האחרון, הם העריכו אותי".
"האוהדים שקוראים את זה, יודעים שרציתי לחזור ושאני רוצה לחזור. יש לב"ש שחקנים אחרים כיום. אני שחקן שרוצה לתת את הכול בשביל מי שמעריך אותי וב"ש הייתה הכול עבורי. זה מוזר לי גם היום לראות אותם בטלוויזיה. כשנסעתי לב"ש אחרי שחזרתי שוב לישראל אמרתי לעצמי: "זה המקום אליו אני שייך". אבל בחיים אתה לא יכול לכפות דברים: אם זה יקרה אז זה יקרה, אז לא תלוי בי. אם מחר מתקשרים אליי מב"ש ואומרים לי לבוא, אני אתייצב".
אתה מצטער שעזבת את הפועל ב"ש?
"ברור, אם אני מסתכל על כל התמונה. אבל אני לא אוהב להתחרט על שום דבר בחיים שלי ואם זה קרה אז זה קרה. אבל אני כן מתגעגע לב"ש ואם הדברים היו הולכים כמו שצריך, אז לא הייתי עוזב. אני כן רציתי להישאר, אבל בקשר לחוזה שלי, ניסו להסביר לי את העניין הכלכלי ולא רציתי להבין. שאחרי חמש שנים המיסוי על הזרים הוא גבוה יותר. אני הרגשתי שאם הם מעריכים אותי ואת מה שעשיתי למען המועדון הזה, אז צריך להיות לזה פתרון".
"לדעתי האישית, הנשיאה (אלונה ברקת) הייתה צריכה לשבת איתי ולהגיד לי: "אנחנו מעריכים אותך, רוצים אותך וצריכים אותך. אנחנו לא רוצים שתעזוב את הקבוצה הזאת". אבל אף אחד לא דיבר איתי ורק ראיתי בתקשורת שאני עוזב. זו הייתה סיטואציה מוזרה עבורי. אני לא צריך שאנשים יספרו לי או יקריאו לי כתבות, אני בן אדם של תחושות, הרגשתי שככל הנראה הם לא צריכים אותי יותר. אנשים התחילו לדבר על הברך שלי גם בתקשורת ואולי זה השפיע גם על המועדון".
אתה עוד בקשר עם אנשים שם?
"כן בירכתי את אלונה ליום ההולדת. אני בקשרים טובים עם ברדה, אני מדבר איתו. אפילו דיברתי עם קנגאווה, ששיחק במדי הכוכב האדום מול מכבי חיפה ושיחק בקבוצת הנוער של הפועל ב"ש".
אם כבר ברדה: מה דעתך על ההצלחה של ברדה כמאמן עד כה?
"אפילו כשהוא היה שחקן, כולם ידעו שהוא יכול להיות מאמן טוב. הוא מנהיג גדול. מאמן צריך לדעת להיות בן אדם ולדעת להתנהל מול שחקנים: ברדה הוא כזה. הוא יודע מתי אתה למעלה ומתי אתה למטה, זו מעין מיומנות שלו. אליניב הוא שם גדול שכולם מכירים בישראל: כשאני הגעתי לישראל לשחק בב"ש, ידעתי שאני משחק עם אגדה. אני לא מופתע שהוא זוכה בתארים עם ב"ש. אני שמח שגם מאור מליקסון נמצא ביחד איתו בצוות. הוא היה שחקן מאוד כישרוני, השחקן הכי טוב ששיחקתי איתו בישראל. לצערי, הבעיות עצרו אותו מלשחק, אבל אני יודע כמה הוא רצה להמשיך לשחק. ברדה ומליקסון אלו שני בחורים שהיה לי את הכבוד לשחק איתם ולראות אותם בצוות האימון זה משהו שעושה אותי שמח".
מה דעתך על הפועל ב"ש הנוכחית?
"אני חושב שאנשים מסתכלים על ב"ש תמיד בהשוואה לתקופה שלנו אבל השחקנים כיום שונים לעומת שלנו, שאז כל שחקן מהשוער ועד החלוץ היו השחקנים הכי טובים אבל שלא תבין לא נכון: אני לא אומר שהשחקנים היום לא טובים.. ב"ש זה לא מועדון שילך לישון ויסתכל מהצד על מכבי ת"א ומכבי חיפה מתחמשות. מי שנמצא במועדון ואני הייתי שם, יודע כמה המועדון הזה רוצה לנצח. ברדה בונה את המועדון ומביא שחקנים טובים ואני מקווה שזה יצליח".
לאור ההעפלה של מכבי חיפה לשלב הבתים של ליגת האלופות וההצלחה שלה אי אפשר בלי לשאול: איזו קבוצה יותר טובה: ב"ש של תקופתך או מכבי חיפה של היום?
"לכל אחד יש את הדעה שלו: אם תשאל את אוהדי חיפה הם יגידו לך שהם, אם תשאל את אוהדי ב"ש הם יגידו לך שאנחנו. אני לא אוהב להשוות, אבל אני חושב שלמרות שלחיפה יש שחקנים טובים, אי אפשר להשוות לסגל שהיה לנו בהפועל ב"ש. אני לא חושב שאתה יכול להשוות את השחקנים של אז בב"ש לחיפה של היום. היו לנו את השחקנים הכי טובים בישראל: ברדה, מליקסון, ראדי, טוני, בן שהר, ממן. לחיפה אולי יש שניים או שלושה שחקנים גדולים ובב"ש כל אחד היה כוכב. אבל מכבי חיפה העפילה לשלב הבתים בליגת האלופות ומגיע להם כל הכבוד. אני שמח בשביל ברק, כי תמיד הוא היה קרוב להעפיל לשלב הבתים של ליגת האלופות".
הזכרת את טוני וואקמה. אתם בטח בקשרים טובים, למה הוא התמהמה עם מציאת קבוצה? היו לו הצעות מקבוצות בכירות.
"הוא אח שלי, הוא הדם שלי. העניין עם טוני פשוט: הוא לא הבן אדם שיקפוץ על הצעות מהר, הוא אוהב לקחת את הזמן בבחירת הקבוצות שלו. הוא לא רצה לעשות טעויות והיו לו לא מעט הצעות מקבוצות גדולות בתורכיה. הכסף לא מנחה אותו: הוא מחפש יציבות. אם הכסף היה מה שמנחה אותו, הוא היה הולך לשחקן בסין. אבל הוא אוהב להנות מכדורגל. אני שמח שהוא מצא את המקום שלו בסעודיה ומבחינת כשירות הוא מוכן לשחק. אני יכול להגיד לך שגם ב"ש הציעה לו לחזור לאחרונה. הוא דיבר עם ברדה ורצה לחזור אבל משהו מנע את זה. אני חושב שזה העניין הכלכלי, אבל לא נכנסתי לעניינים אישיים".
סוגיית האזרחות שקיבל עלי מוחמד ושהגישו הנריק סבוריט ויוג'ין אנסה, אשר נמצאים ומשחקים בישראל לא מעט שנים, העסיקה גם את אוגו. הניגרי, שכבר הפך לישראלי לכל דבר, שראה את הפרסומים והתעניין. גם הוא, רוצה להיות אזרח ישראלי וכעת הוא מסביר את הצד שלו בנושא.
"אני חושב שישראל היא מדינה אהובה, זו מדינה מבורכת. אולי הישראלים לא רואים את זה, אבל מי שבא מבחוץ מעריך את המדינה יותר. גם אני לא האמנתי שאחיה פה חמש שנים, אבל עכשיו חזרתי לעונה שישית ואני מרגיש פה בבית. אם אני חי פה חמש שנים, אני שגריר ומשלם מסים וגם המדינה הזאת נותנת לי הרבה, אז אני חושב שזה דבר טוב לתת אזרחות לזרים שחיים פה הרבה זמן", אמר.
אבל אז כל אדם שחי פה כמה שנים יבקש אזרחות. היכן הקריטריונים?
"בכל מדינה אתה מקבל את האזרחות, אם אתה חי כמות מסוימת של שנים, משלם מסים וכו'. אני חושב שהשם של ישראל מתחיל להתרחב: אם תסתכל למשל על הכדורגל וכו': פאריס סן ז'רמן הגיעה לפה ומתחילה להכיר את השם ישראל. אני לא רוצה לדבר בשם הממשלה, אלא כזר שחי במדינה: אם אתה חי במדינה מסוימת חמש שנים זה אומר שאתה מעריך את המדינה. אם אתה חי פה שש או שבע שנים אז אתה ראוי לקבל אזרחות".
"אתה מקבל את המסורת, חי אותה. אני לא יכול לשנות את החוקים, אבל אני לדוגמה חי פה לא מעט ובעתיד אחרי הכדורגל ארצה להיות מאמן בישראל. אני ניגרי, אבל ניגרי שרואה את החיים שלי בישראל. אני אהיה שגריר שיספר על מדינת ישראל, על כמה טוב פה, אמליץ להגיע לפה. אני רוצה להשתקע פה. אני לא רואה את עצמי אחרי הכדורגל עובר ללונדון, לאיטליה, או לפורטוגל שם שיחקתי בליגה המקומית. אני רואה את עצמי עובר לישראל", הוסיף.
אז גם אתה רוצה לקבל אזרחות?
"ברור שאני רוצה. כל מה שיבקשו ממני לעשות עבור זה, אעשה. אני פה שש שנים, אני מכיר את התרבות והמסורת כאן. אני רוצה גם לקבל אזרחות. אני (בעברית) רוצה. זה יהיה כבוד עבורי להיות אזרח ישראלי. הרי מי ירצה אזרחות? מי ששמח במדינה הזאת. הייתי אפילו שמח להיפגש עם שרת הפנים ולהגיד לה שאני רוצה לקבל את האזרחות".
מה התוכניות שלך לעתיד?
"אני לא חושב כרגע על להפסיק לשחק. אני בן 34 והגוף שלי יכול להמשיך לשחק. אני חזק. בכדורגל של היום לא אכפת מהגיל אלא מהתוצאות שאתה מביא. זלאטן כמעט בן 41, טיאגו סילבה בן 38. אנשים שמדברים על הגיל הם חסרי היגיון. יש שחקנים שעושים הרבה כסף ורוצים לפרוש ויש שחקנים שעושים הרבה כסף ורוצים להמשיך לשחק. עבורי כדורגל הוא החיים, אני לא חושב להפסיק את זה".
אבל אתה חושב כבר על היום שאחרי? במה תרצה לעסוק?
"כמובן. אני חושב על זה וברור לי שאשאר בתחום הכדורגל. אני לא יודע אם אהיה מאמן, מנהל מקצועי או סוכן אבל כדורגל זה החיים שלי ואני יודע שאשאר בו. אם אהיה סוכן, ארצה לקחת את השחקנים הכי טובים, כי אני חושב שתהיה לי את העין לזהות מי טוב ומי לא".