המשחק האיכותי והזכור ביותר של אנדרה פוקו, הזר החדש של הפועל באר שבע, התקיים בדיוק לפני עשור. היה זה בסופרקאפ הצרפתי – טורניר שנודד כידוע ברחבי העולם והגיע לאחרונה גם לישראל. אז, באוגוסט 2013, נערך המשחק בבירת גאבון, ליברוויל, ועבור הקשר הצעיר בן ה-20 היה זה אירוע מרגש באופן קיצוני.
זו הייתה ההזדמנות שלו לזהור במולדתו, לעיני בני המשפחה והחברים שבאו לצפות בו לובש את מדי בורדו מול פאריס סן ז'רמן של זלאטן איברהימוביץ' וטיאגו סילבה. במרכז המגרש ציפה לו מאבק מול טיאגו מוטה, בלז מטווידי וחאבייר פאסטורה – וידו של פוקו הייתה על העליונה במשך רוב ההתמודדות. הוא היה המצטיין במשחק, ריחף על המגרש, השתדל להגיע ראשון לכל כדור ואפילו כמעט הבקיע כאשר קבוצתו הובילה 0:1. בסופו של דבר, שני שערים מאוחרים איפשרו לקטארים לבצע מהפך ולזכות בתואר, אבל זה לא מנע מאוהדי בורדו להתפעל מהגאבונזי שלהם. יש כאלה שזוכרים לו את הערב הזה עד היום.
אלוף אפריקה עד גיל 23
באופן כללי, ביציעי בורדו סימפטו מאוד את פוקו. הוא הגיע לבורדו כנער אלמוני לחלוטין ביום האחרון של אוגוסט 2011, בהמלצה אישית של גרנוט רור. הגרמני שהיה כוכב גדול בקבוצה כבלם בשנות ה-80 ואף אימן אותה בהצלחה כאשר העפילה לגמר גביע אופ"א ב-1996 עם זינדין זידאן, נותר בקשרים מצוינים עם ההנהלה ודעתו הייתה מוערכת מאוד. הוא אימן באותם ימים את נבחרת גאבון ופוקו סומן על ידי כאחד הכישרונות הבולטים באפריקה. לפיכך, לא היו ספקות לגבי כדאיות החתמתו והקשר אכן הותיר רושם חיובי.
יתרה מזו – חודשים ספורים אחרי שהגיע לצרפת, הוא עשה כותרות באליפות אפריקה עד גיל 23 שנערכה במרוקו. בחצי הגמר הוא נכנס כמחליף בהארכה כדי לכבוש בדקה ה-119 ולהביא ניצחון סנסציוני על סנגל. בגמר הוא כבר היה בהרכב וסיפק משחק מעולה בניצחון 1:2 על המארחת. פוקו שב לצרפת עם מדליית הזהב על הצוואר, קיבל הרצה בקבוצת המילואים ובמהלך עונת 2012/13 החל המאמן פרנסיס ז'ילו לשלב אותו ברוטציה. כך הוא שובץ כמחליף בגמר הגביע במאי 2013 וההנפה סללה את דרכו לסופרקאפ ההוא בליברוויל. העתיד היה אז ורוד בהחלט.
תמונה עם נרגילה בחולצת היריבה
"אוהדים אהבו את פוקו כי הוא תמיד נתן את המקסימום כשעלה מגרש", מספר העיתונאי הצרפתי פרדריק להארי, "הוא היה שחקן מחויב מאוד וזו תכונה נהדרת עבור קשר אחורי. הוא גם הוכיח את עצמו כשחקן רב גוני כי במשך תקופה ארוכה שובץ כמגן ימני בגלל מצוקה בסגל ועשה עבודה טובה גם בעמדה זו. הוא לא היה שחקן מבריק במיוחד, אבל השתלב היטב ברוטציה בבורדו והיה לו פוטנציאל לצמוח. גם בחדר ההלבשה נהנו מהגישה החיובית שלו". בקבוצה נטו לסלוח לו גם על הנטיה לספוג כרטיסים רבים מדי וייחסו זאת לגישתו הלוחמנית.
את כל התדמית החיובית הזו זרק פוקו לפח במאי 2016, כאשר הופצה ברשתות החברתיות תמונתו שהדהימה את אוהדי בורדו, שלא לדבר על הנהלתה – הגאבונזי צולם מעשן נרגילה תוך שהוא לובש חולצה של מארסיי. היריבות בין המועדונים עזה במדי בכדי שדבר כזה יעבור בשתיקה, וגם ההסברים שהכל נעשה בתמימות כי החולצה שייכת לחברו לנבחרת מאריו למינה, ששיחק אז במארסיי, לא הועילו.
פוקו ספג קנס כבד ובמהרה הבינו ראשי המועדון שזה לא יעזור בכל מקרה – הקהל פשוט לא יקבל אותו שוב. מכיוון שהוא היה שחקן רוטציה סביר, אך לא מעבר לכך, הוחלט להיפרד ממנו באותו קיץ וכך נעצרה ההתפתחות שאולי עשויה הייתה להביאו לקריירה מוצלחת קצת יותר. לצורך העניין, למינה הספיק לשחק ביובנטוס, סאות'הפמטון, גלאטסראיי, פולהאם, ניס וכעת וולבס. המסלול של פוקו היה זוהר פחות, בלשון המעטה.
החוזה בגוזטפה בוטל בגלל איחור חריג
הקשר רצה להישאר בליגה הצרפתית, אבל המגעים עם מונפליה נכשלו והוא עשה בסופו של דבר את דרכו לקראבוקספור הטורקית תמורת 400 אלף אירו בלבד. בקבוצה בסדר גודל זה היה לו קל יותר לבלוט והיתה לגאבונזי תרומה לא מבוטלת לכך שהיה לה מאזן ההגנה הטוב ביותר בחלק התחתון של הטבלה. באיסטנבול נפוצו ב-2017 הדיווחים לפיהם גלאטסראיי שקלה להחתימו, אך הדבר לא יצא לפועל. לפיכך, כאשר התרסקה קראבוקספור מקצועית וכלכלית בעונה שלאחר מכן, הוחתם פוקו על ידי גוזטפה הצנועה תמורת 1.5 מיליון אירו בינואר 2018.
תחילת הקדנציה במועדון מהעיר איזמיר הייתה מעודדת בהחלט והגישה הבלתי מתפשרת של הגאבונזי מצאה חן בעיני הקהל על אף שלל הכרטיסים, אבל ההמשך היה עגום יותר. מתיחה ברצועות ברכו בשלהי 2019 פגעה בו מאוד והוא התקשה להרוויח מחדש את מקומו בהרכב אחרי פגרת הקורונה. היחסים עם המאמן ארסן פרטלאן עלו על שרטון ובשלב מסוים איבד פוקו עניין בקבוצה. וכך, כאשר נסע הגאבונזי באוקטובר 2020 למשחק הנבחרת, הוא פשוט נעלם למשך שלושה שבועות ולא ענה לטלפונים. במועדון הוחלט כי מדובר בהפרת חוזה בוטה, ביטלו את העסקתו והעיפו אותו לכל הרוחות.
לא כל האוהדים היו מרוצים מכך בהתחשב בפוטנציאל המקורי שלו והם התאכזבו עוד יותר כאשר חתם פוקו ביריבה העירונית, אלטאי, ששיחקה בליגה השנייה. הוא סייע לה להשלים קמפיין עליה מוצלח, פרח מחדש בעונת 2021/22 והוגדר על ידי הפרשנים כשחקן הטוב ביותר של הקבוצה, אם כי גם הפעם נרשמו איחורים מעצבנים במועדי החזרה ממשחקי נבחרתו. היכולת הסבירה שלו לא עזרה בסופו של דבר כי אלטאי ירדה ליגה עם מאזן דל ביותר ולגאבונזי לא היה אינטרס להישאר. העולה החדשה, אומראנייספור, הציעה לו שכר של 300 אלף אירו לעונה, אך הוא סירב כי הייתה לו אופציה נוצצת יותר בליגה הסעודית.
"לא ביקרו אותו למרות שהוא מכור לאלכוהול"
הבחירה בסעודיה מובנת והשחקן עצמו העיד: "אי אפשר לסרב לכסף כזה", אבל היא לא הייתה טבעית לגמרי עבורו בהתחשב בעדויות מאיזמיר. אגה אנגין, העיתונאי שמסקר את אלטאי, מספר: "לפוקו יש מוטיבציה גבוהה להצליח והיא עוזרת לו להסתיר את חסרונותיו, הרי הוא לא שחקן טכני במיוחד ולא תורם הרבה למשחק ההתקפי. הוא משקיע המון על המגרש ומבצע עבודה שחורה מרובה, ולכן אף אחד לא מבקר אותו, למרות שהוא מכור לאלכוהול, במיוחד לבירה. הוא שותה טובורג אדום כל הזמן, גם בבוקר שלפני המשחק. טובורג אדום בלי הספקה".
סביר שהגאבונזי הצליח להשיג בירה גם במהלך השנה בסעודיה, במהלכה תמיד היה בהרכב בקבוצת חאלג' אשר ניצלה מירידה ברגע האחרון. בעקבות השינוי באסטרטגיה של המשטר, השנה מכוונים בליגה גבוה יותר ופוקו הפך למובטל – מה שאיפשר להפועל באר שבע להביאו בהעברה חופשית וייתכן שזו תהיה החתמה משתלמת לנוכח הנסיבות, גם אם סימני שאלה מסוימים מרחפים מעל הקשר החדש.
האדומים מקבלים שחקן שהיה ונשאר באנקר בהרכב נבחרת גאבון, וצבר ניסיון בינלאומי עשיר לצידו של פייר-אמריק אובמיאנג. הוא נחשב לכישרון בצעירותו ועדיין מפגין מוטיבציה גבוהה מאוד על המגרש ושובה את לבבות האוהדים בזכות האנרגיות שלו, אך נוטה לבצע עבירות מיותרות ולספוג כרטיסים, וגם לא כדאי לצפות ממנו ליצירתיות. בגיל 30, הוא נמצא מעבר לשיא ואף עבר מספר פציעות, אך היה בריא בשנתיים האחרונות. התנהלותו לאורך הקריירה ממש לא הייתה מושלמת, הרקורד המשמעתי שלו בעייתי והגיוני כי יירשמו איחורים בחזרתו ממשחקי הנבחרת ומהחופשות. מעבר לכך, כדאי לדאוג לאספקה סדירה של טובורג אדום.