קשה שלא לחוש בראיונות של מאור מליקסון בתחושת הפספוס והתסכול מכך שרק עכשיו הוא מגיע וזוכה לכבוד של כוכב ולא של כישרון מבוזבז. אין ספק, סיפורו של מאור אינו סיפור רגיל. נדיר מאוד לראות התפתחות מאוחרת ודרסטית כמו שאנחנו חווים אצלו בשנים האחרונות.
אני כותב על מאור מכיוון שעברתי איתו דרך מיוחדת, שהחלה בבית"ר ירושלים והתעצמה בהפועל באר שבע. שם עברתי איתו עונה שבה הוא עשה קפיצה גדולה מבחינה מנטלית, שבאה לידי ביטוי בעונה ענקית על הדשא. משחקן מרכזי בעונת העלייה הוא הפך לכוכב בליגת העל, בעיקר הודות לשינוי קיצוני בפן המנטלי.
וכל זה קרה כשבסוף עונת העלייה הוא עבר פציעה קשה מאוד בכף רגלו שמנעה ממנו לסיים אימון וכן גרמה לו לפחדים להמשך הקריירה. מגיעות תודות רבות לדוקטור מרק ורטהיים, ששיקם אותו ואיפשר לו לחזור לאימונים.
הרגשתי שאני חייב לגרום לו למשהו שיביא אותו למקסם את הכישרון האדיר. כשהחלטתי להעניק לו את סרט הקפטן (רבים הרימו גבה על המהלך), הוא היה נבוך בתחילה, אבל מהר התעשת והביא עם הסרט שינוי גדול בחשיבה, בביטחון העצמי ובמחויבות שלו כשחקן כדורגל.
 |
| עזורי עם מליקסון. "היה נבוך כשהצעתי לו את סרט הקפטן" (אלעד ירקון) |
|
| |
מאור עמד בכל המטרות באותה עונה מבחינת הבקעה ומעורבות בשערים וריסק את כל התזות שאינו יכול להוביל קבוצה בליגת העל ולהפוך לאחד השחקנים הדומיננטיים בכדורגל שלנו בתפקידו.
במאור השחקן יש משהו מיוחד וכמאמן אתה רוצה שהכדור יהיה אצלו כמה שיותר ודברים טובים יקרו. זריזות הרגליים, היציאה הקטלנית מהמקום והסטירה שהוא נותן לכדור ומשאיר מגנים, שיודעים שזה מה שהוא הוא הולך לעשות אבל לא יכולים לעצוד אותו, מאחור.
כמאמן אתה עושה הכל כדי לבודד אותו באחד על אחד. מאור לא צריך יותר מדי לוחות טקטיים וסרטוטים. הוא צריך הרבה ביטחון, דשא, כדור ויריב להתעלל בו. דווקא כשאתה לא מרבה לדבר איתו על הגנה, אבל משרה בו ביטחון וחופש, הוא מחזיר במחויבות, גליצ'ים וחילוצי כדור.
 |
| מליקסון ועזורי בימי בית"ר. תחילת הדרך (אלי גבעוני) |
|
| |
הפריצה המאוחרת שלו צריכה להעלות שאלות ותובנות האם ישנם מליקסונים נוספים שמסתובבים בליגה ואיך אנחנו המאמנים מאתרים כוכבים בפוטנציה.
כיום לפסיכולוגיית הספורט יש משקל נכבד וככל שיהיו לנו יותר נתונים על כל שחקן, מדרך ההתנהלות היומיומית שלו מחוץ לזמן במגרש, כך נוכל לכוון בצורה הנכונה ביותר את השחקן ולמקסם את יכולתו על המגרש.
השחקנים מגיעים מתרבויות ומדרכי חינוך שונות, וכמו שבכל משפחה הילדים שונים באופיים ואנחנו ההורים מתנהלים ומתנהגים מולם בצורה מתאימה, כך גם שחקני כדורגל.
השאלה היא לאן מאור יכול להגיע מכאן? אין לי ספק שהסגנון המיוחד שלו יוביל אותו למועדון גדול יותר. נכון, המספרים בהבקעת השערים צריכים לעלות בשביל להגיע לרמות הגבוהות ביותר. אבל, לאחר שעשה שינוי כל כך קיצוני בשנים האחרונות מבחינה מנטלית ובתוספת מה שיש לו ברגליים, השמיים הם הגבול.