אפילו שהוא בן 25 בסך הכל, נראה כאילו לידור כהן ראה כבר כמעט את הכל. את הצדדים הטובים והפחות טובים של הכדורגל, וגם של החיים. אחרי עונת שיא מבחינת מספרים (10 שערים בליגת העל), הוא פותח עונה רביעית במכבי פתח תקווה, כשבתווך בוררות, ליגה לאומית, הישרדות, שלוש שנים בבית"ר ירושלים, ונדמה שהוא משחק במדים הכחולים כבר שנים רבות.
"כשאתה בבית"ר זה מרגיש כאילו עברת עוד שנים בכדורגל, אני עדיין צעיר, אנשים חושבים שאני משחק הרבה יותר זמן", מספר כהן, שמתבדח ומתפנה לחישובים. "ב'שנים של בית"ר', שלוש שנים זה כמו לפחות עוד 20 שנה לגיל שלי. החלפתי שלושה רופאי עור לשיער מרוב קרחות בראש מאחורה. יש לחצים גדולים סביב המועדון הזה. גם אם אתה בתקופה טובה, תמיד מצפים ליותר. שמח שעשיתי עונות טובות בבית”ר, הגעתי כשהיינו בפלייאוף התחתון ואז שנתיים ברציפות היינו באירופה. עכשיו אני מקווה להגיע גם עם מכבי פ"ת לאירופה".
כהן, שעלה לבוגרים בלאומית תחת משה סיני בעונת 2012/13, פרח אצל קובי רפואה בעונה לאחר מכן, עזב את קבוצת נעוריו בטונים צורמים ב-2014 אחרי שחוזהו לא שודרג, לטובת שנתיים וחצי מוצלחות בבית"ר. בינואר 2017 הוא נקנה בחזרה ושב הביתה על תקן שחקן מוערך הרבה יותר.
"חזרתי למכבי פ"ת כדי לחזור בפעם הבאה מוכן יותר לבמה המרכזית של הכדורגל הישראלי", עונה כהן על השאלה המתבקשת נוכח היכולת שלו בעונה שעברה, לגבי הצעד הבא בקריירה, כאשר לו חוזה לעוד שתי עונות במועדון. "הגעתי אחרי פציעת בקע ופה דאגו לי וטיפלו בי. עכשיו אני רוצה להחזיר למועדון הזה ולהצעיד אותו לצמרת. כל אחד רוצה להגיע לקבוצה גדולה, באירופה או בארץ. אם אמשיך לעשות עונות טובות אז גם זה יגיע. לא ממהר לקפוץ כי כבר הייתי שם. יודע שאני צריך להוכיח את עצמי פה עוד עונה ואם זה יגיע בעונה הבאה, אשמח מאוד. אם לא, מכבי פ"ת זה מקום טוב בשבילי".
בראיון ל-ONE לקראת פתיחת העונה של מכבי פ"ת בליגת העל, מספר כהן על הגשמת חלום הילדות שלו, החיים הלא פשוטים בשכונת עמישב, העזרה מהמשפחה, הקשר המיוחד עם אבא שלו, תחושת ההערכה כלפיו שהשתנתה ב-180 מעלות, האופי הקר, "האדישות", המחשבות על פרישה, מנור סולומון, יוסי בניון, אלישע לוי, שינו זוארץ ואבי לוזון.
אחרי עונה כזאת, אתה במעמד גבוה במכבי פ"ת. שונה לגמרי ממה שהיית לפני שעזבת.
"אני במקום אחר בקריירה מאז אותו ילד בן 19 שזלזלו בי ובהצעה הכספית שהגישו עליי. הלכתי לבוררות והגעתי למסקנה שאשמח איפה שיעריכו אותי ובאמת אלי טביב קנה אותי והאמין בי. אבל הכל כבר מאחורינו, אני לא שומר טינה. חזרתי לפה אחרי שכבר עשיתי משהו בכדורגל ומאז אני נחשב לשחקן מוערך".
בית"ר שילמה עליך הרבה כסף, מכבי פ"ת השקיעה אפילו יותר כדי להחזיר אותך. לא הלחיצו אותך אז כל הסכומים האלה?
"היו משחקים שאמרתי לעצמי השקיעו בי הרבה ואני צריך לתת תמורה, יש לחצים של הסכום הגדול, אבל אתה לומד להתנתק וחושב רק על איך לעזור לקבוצה. כשהצלחנו והגענו לאירופה, אז הבנתי שההשקעה הזאת חוזרת, השערים שאתה נותן מביאים להישגים. לא הפסידו עליי בבית"ר, בוא נאמר ככה".
התקדמת מהר, אולי מהר מדי.
"לפני בית"ר הייתי רק חצי עונה בליגת העל עם תשעה שערים ב-19 משחקים ונשארנו בליגה במחזור האחרון עם שער ניצחון בפנדל שאני סחטתי. פתאום בית"ר ירושלים הגדולה רוצה אותי, איפה שאני גדלתי, שכונת עמישב בפ”ת, זה חלום של כל ילד. פתאום אתה הופך להיות שחקן לגיטימי בבית"ר, שרק שם אתה מבין כמה עוצמות יש במועדון הזה, פתאום אירופה משחק מול סנט אטיין בטדי. דברים שאתה חולם עליהם בתור ילד".
ביחס לחיים שהיו לך כילד, אתה בטח אומר תודה כל יום על זה שאתה בכדורגל בכלל.
"גדלתי בשכונה לא פשוטה בפ"ת, בתקופה שלי אם לא שיחקת כדורגל היית עושה דברים פליליים, לא היה משהו אחר. עד היום כשאני הולך לבקר את ההורים שלי בשכונה אני רואה אנשים שאומרים לי כמה אני מצליח ואיזה יופי, ואז מבקשים ממני כסף. אני מבין את הבן אדם, אין לו. זה לא שהוא עובד. אני מבין את הסיטואציה שבה הוא נמצא ושהוא צריך לפרנס משפחה. אני מסתכל על זה אחורה, ואם לא הייתי בכדורגל יכול להיות שגם אני הייתי ככה 'מחפש', זה דבר לא נעים. אבל ברוך ה' באתי ממשפחה שלא החסירו ממני כלום. גם אם לאבא שלי לא היה מה לתת לנו בכלל, הוא היה קודם כל דואג שאגיע לאימון. קודם כל זה ה-10 ש”ח לאוטובוס כדי שלידור יגיע לאימון ושייצא ממנו משהו".
לפי מה שאתה אומר, הוא אחראי לזה שאתה מצליח ככה היום.
"אני חייב לאבא שלי את הקריירה שלי, אין ספק. אם זה בברד או ב-40 מעלות חום הוא היה מגיע לכל מגרש, גם כשאין לו רישיון, והוא היה מפספס המון דברים במשפחה שלי כדי שאצליח, אפילו לטפח את שאר האחים שלי, הכל כדי שלידור יצליח. אני חייב לו את הכל ומנסה לעזור למשפחה שלי כמה שאני יכול. היו מצבים שכיסיתי חובות בסכומים גדולים מאוד כן, אבל אני מכבד את כולם ולא רוצה לספר על זה. אני מאחל להם את כל הטוב בעולם ועושה הכל כדי שכולם ימשיכו בחיים שלהם ויהיו מאושרים.
"יש אנשים שלא מבינים את זה, אבל אני יודע להעריך את אבא שלי על הכל. אם לא היו אוטובוסים, בשבתות נגיד, היו משחקי נערים שהיינו הולכים ביחד ברגל מעמישב עד מכבי פ"ת על השוליים של הכביש. לפני שלוש שנים אבא שלי איבד את הראייה שלו בעין אחת, כך שהוא לא יכול להגיע יותר למשחקים כי הזרקורים מפריעים לו בעיניים. הוא צופה בי בטלוויזיה, הוא גאה בי ואני מנסה להחזיר לו על כל מה שהוא נתן לי כשהייתי צעיר".
איך נמנעת אבל מכל הדברים האלה שהיו בשכונה שלך?
"כולם רצו מאוד שאצליח כי היה לי פוטנציאל תמיד. גם אחי הגדול ידע לשמור עליי ולתת לי את הסטירה כשצריך ולהגיד לי תמיד שיש לי מטרה ושעוד אגיע אליה. אבא שלי ואחי ידעו לשמור עליי, אחותי אמרה לי שאם אהיה פה כמו כולם אז המשפחה תהיה בבעיה. ארוסתי אלכסנדרה בושרי מאוד תומכת בי ומגיעה לכל משחק, בית וחוץ, גם אם זה בקריית שמונה. גדלתי במשפחה חזקה, בעבר החברים שלי הרחיקו אותי מכל הבעיות שיש בשכונה הזאת וגם היום שומרים עליי. אני שחקן לגיטימי בליגת העל וזה לא דבר רגיל, לא כל אחד יכול להגיע לזה. אלפי ילדים מתאמנים פה ואולי אחד ישחק פה בליגת העל. צריך אופי חזק כדי להתמודד".
התמודדת עם הרבה דברים והתחשלת, אולי נהיית קצת "אדיש". ככה זה נראה לפחות.
"יש לי אופי קר, אולי מופנם, אבל אני רואה הכל. לא מחצין את זה החוצה, אנשים תמיד יחשבו שאני אדיש, אבל אני פשוט שומר הכל בפנים, שומר דברים לעצמי בבטן ולא מראה כלום. שחקנים אחרים יכולים להתחרפן אחרי החמצה וזה יהרוס להם את המשחק, אני מגיע הביתה וצופה בו כדי להבין מה לא עשיתי טוב, אומר לעצמי כשאני חלש וצריך להשתפר. לא מראה על המגרש כמה אכפת לי עם תנועות ידיים וכאלה, אז אולי אנשים חושבים שלא אכפת לי או שאני שם *ין, אבל זה ממש לא נכון. הכי אכפת לי ואני הכי רוצה וזה האופי שלי. אומרים שאני לא רץ ונראה שאני לא מתאמץ בשביל הקבוצה. היום מודדים כל דבר, אי אפשר לשקר. אם לא הייתי רץ כנראה שהייתי יושב על הספסל ולא משחק. זה האופי שלי ואי אפשר לשנות אותו ביום אחד. אני לוקח דברים ללב, יותר מהרבה אנשים".
באחד הרגעים הכי קשים שלך בכדורגל, אפילו חשבת לפרוש.
"כשירדנו ליגה ללאומית, משה סיני אימן את הקבוצה, היינו שלושה חריגי גיל, אני ועוד שניים. הם התאמנו בבוגרים ואני לא. אמרו לסיני יש שניים שאיתך ואת השלישי נשחרר אותו, הוא לא מתאים. משה אמר לא יקרה אם נראה עוד שחקן אחד, תביאו אותו לאימון. מהאימון הראשון הוא היה מאוד מרוצה ממני, אמר 'אני לא יודע על מה אתם מדברים'. משחקן חריג שלא משחק בנוער, אני פותח בהרכב בלאומית אצל סיני, משחק את כל המשחקים ואנחנו עולים ליגה. משה הפך לי את הקריירה, אם לא הוא, אני בכלל לא עולה לבוגרים”.
"אחרי כמה מחזורים סיני מפוטר ומגיע ייטב לוזון. עד ינואר אני שוב לא משחק, בקושי מתאמן עם הקבוצה, מדי פעם עם מאמן כושר בצד. חשבתי על זה ואמרתי לעצמי שאולי לא בשבילי, אולי אני צריך לחפש מקצוע אחר, או שאני לא מבין את הכדורגל. עד שהגיע רפואה וניסו כבר הכל, היינו בתחתית של התחתית, קובי אמר בוא נלך על לידור מה יכול להיות. היה משחק מול יבנה בגביע המדינה, כבר באמצע השבוע הוא אמר לי אתה תהיה בהרכב, כובש שער בכורה ועולים שלב. מגיע למשחק בשבת וקובי אומר לי אתה עושה עכשיו הופעת בכורה בליגת העל. צמד מול רמת השרון, נגמר 3:3, גם קני סייף כבש צמד. מאז אני בהרכב עד סוף העונה ואז עברתי לבית"ר".
חזרת לפ"ת ומאז הרבה דברים השתנו, עמוס ואיציק לוזון הפכו להיות פחות מעורבים, שינו עזב. איך התמודדתם עם כל זה מועדון בשנים האחרונות?
"מה שבטוח הוא שאבי עומד בראש המועדון, הוא ועומר גולן עובדים מסביב לשעון וגם כשאנשים עוזבים אנחנו לא מתפרקים. שינו הוא אבדה גדולה בשבילנו כי הוא היה עוזר המון. כל מה שאתה צריך היית פונה לשינו והוא היה מסדר. אני שמח על התפקיד החדש שלו כיו"ר ההתאחדות לכדורגל ורוצה לאחל לו מפה בהצלחה, אני אוהב אותו, הוא עזר לי הרבה ואני מעריך אותו. אבי לא מראה שמשהו קרה בקיץ, כלפי חוץ לפחות, כי לא החסירו מאתנו כלום. אבל אני מכיר שינו ויודע כמה הוא תרם".
מעבר לשינויים בהנהלה, הרבה מאמנים בא והלכו. איך אתה רואה את ההשתלבות של אלישע לוי? מה המטרות שלכם העונה יחד איתו?
"המועדון הזה שואף להישגים. ברגע שאתה מדשדש ומסיים במקומות 7-8 רוצים פה שינוי ושינוי חד, והתחלפו מאמנים. אם נתחבר, הקהל ייהנה ונגיע לפלייאוף העליון עם אלישע, מאמין שהוא יוכל להישאר פה כמה שנים טובות. בינתיים אין מטרות מוצהרות, אבל אני יכול לומר שהפלייאוף העליון זאת המטרה שלנו. אבי תמיד אומר לנו שאם ננצח הוא יהיה מאושר כל השבוע ואם נפסיד הוא לא יוכל להסתכל עלינו ויהיה לו שבוע עצוב, כל שבוע הוא אומר לנו את המשפט הזה. רוצים הישגים פה".
מה למדת בינתיים אצל אלישע, ביחס למה שלמדת אצל המאמנים הקודמים שלך?
"שרון מימר לימד אותי להיות יותר תכל'ס, אצל רפואה זה היה יותר לקרוא את המשחק, שפת גוף. קובי ניסה לשנות את 'האדישות' שלי, כדי שזה ייראה גם כלפי חוץ, אבל קשה לשנות את זה. אלישע מקנה הרבה, נותן שקט. הוא עבר הכל בכדורגל, זכה בתארים, נלחם במאבקי הישרדות, כיף גדול לעבוד איתו".
בינואר הצטרף אליכם יוסי בניון, איך זה באמת לשחק לצדו?
"יוסי ואני מאוד התחברנו, אפילו חלקנו חדר במחנה האימונים, כבוד. שומע ממנו חוויות על המשחקים הכי גדולים באנפילד, סטמפורד ברידג', אמירויות, ברנבאו. עד לא מזמן הייתי משחק בפיפ"א ובוחר את בניון ופתאום אנחנו ישנים באותו חדר באוסטריה. זה באמת מטורף. למדתי ממנו הרבה בתקופה הקצרה שהוא אתנו. הוא שיפר אותי בקבלת ההחלטות, מתי למסור, מתי לעשות דריבל, מתי לבעוט. משפט אחד שחקוק אצלי בזיכרון ממנו זה 'תרוץ, אתה כבר תקבל את הכדור' ואיתו זה באמת קורה. כיף שהוא אתנו והלוואי שהוא ישחק עוד הרבה שנים".
חבר שלך להתקפה, מנור סולומון, צפוי לעבור לקבוצה גדולה. מה אתה מייעץ לו בתור אחד שעשה כבר צעד קדימה וחזר הביתה?
"מנור כשרוני בטירוף והוא בן אדם טוב, חבר שלי. אני חושב שהוא צריך לעשות פה עוד עונה טובה כי הוא צריך עוד עונה להוכיח את עצמו מבחינת כיבושים ובישולים, מספרים יותר טובים, כדי לתת את החותמת לגבי היכולת שלו. כשבניון יצא בזמנו לאירופה הוא פירק את הליגה עם כמויות של שערים. זה לא המצב כרגע, אבל למנור יש פוטנציאל אדיר. בסוף העונה בעזרת ה' אשמח בשבילו אם יגיע לקבוצה גדולה באירופה ויגשים את החלומות שלו. הוא מודע לרעשים סביבו, התקציב לא על הראש שלו, התקציב כבר עבר בבקרה. זה לא כמו בקבוצות אחרות שהמאמן אפילו לא עובר בבקרה, אנחנו מועדון מסודר וחזק".