48 שעות לאחר שהוארך מעצרו של משה חוגג בשבעה ימים נוספים בעקבות החשדות החמורים בפרשת המשחק הגדול וכן עבירות המין המיוחסות לו, עורכי דינו של הבעלים של בית”ר ירושלים, עו”ד משה מזור ועו”ד עמית חדד, שלחו מכתב נוקב לראש היחידה לחקירות הונאה, תת-ניצב אלי מקמל, בדרישה להקל בתנאים “המחפירים” לטענתם, בהם מוחזק חוגג.
“ממועד מעצרו, מרשנו הקפיד לשתף פעולה בחקירה, ומעצרו הוארך בהסכמה כדי לאפשר את מיצוי הליכי החקירה מתוך אמונה שלמה בחפותו” נכתב ע”י עורכי דינו של חוגג, “מיצוי הליכי החקירה, אין פירושה כי נתונה לגורמי החקירה הרשות לנהוג במרשנו באופן מחפיר ולכלוא אות ו בתנאי מעצר בלתי אפשריים ולא אנושיים, תוך ניסיון להלך עליו אימים ולפגוע בזכויותיו ה יסודיות ביותר להליך הוגן. לגורמי החקירה אסור לחקור את מרשנו לאחר לילות ללא שינה כשהוא עייף ורעב”.
“מרשנו מוחזק בכלא הדרים. תא המעצר כולל תנאים סניטריים בלתי מתקבלים על הדעת, שאינם עומדים בסטנדרטים בסיסיים. תא המעצר שורץ מקקים וחרקים אחרים, שאינם מאפשרים למרשנו לישון או לאכול בו. הדברים הגיעו עד כדי כך שבמהלך החקירה היום יצא ממעילו של מרשנו מקק חי, וזאת לראיה עד כמה שהותו בתא המעצר בלתי אפשרית ולא אנושית”.
“במשך כל מעצרו התריע מרשנו בפני הגורמים הרלוונטיים כי מושמעים כלפיו איומים מעצירים ואסירים אחרים, לפיהם אם לא יעביר אליהם כספים, הם ירצחו אותו ויפגעו בבני משפחתו, כך ממש. בשל כך, ביקש מרשנו לש הות בהפרדה – תחינותיו שלא נענו .אמש הושם מרשנו בתא מעצר יחד עם אדם נוסף שהשמיע באוזני מרשנו איומים שונים המופנים כלפי שוטרים תוך שאותו עציר נוגע בעצמו במקומות מוצנעים תוך כדי השמעת האיומים. בשל האיום הממשי שחש מאותו אדם, מרשנו קרא מיד לסוהרים. אלא שהסוהרים התמהמהו בהגעה לתא, ורק בשלב שהגיעו לתא הוציאו הסוהרים את אותו אדם מהתא בו שהה מרשנו”.
“גם יציאתו של מרשנו מהמעצר ובחזרה, רצופה עינויים והתעללות שלא לצורך. נדגים. חקירתו של מרשנו הסתיימה בשעה 00:16 לערך. במקום להסיע את מרשנו בתום יום החקירה לבית המעצר, נסיעה שאמורה להימשך כ- 30 דקות, טולטל מרשנו בדרכים שעות ארוכות, ורק בשעה 30:23 הוא הגיע לבית המעצר”.
“מרשנו, שסבל מעייפות יתר נדהם לגלות שכבר בשעה 2:00 לפנות בוקר, הוא נדרש לצאת מתא המעצר כדי להגיע לחקירה במשרדי להב. גם הפעם מרשנו טולטל בדרכים במשך שעות ארוכות, כשמעבירים אותו בין מספר רב של רכבים משך כל אותו הלילה. בכל עצירה ועצירה הפך מרשנו ‘לאטרקציה’ עבור גורמי אכיפת החוק, שהגיעו לצפות בו משל היה ‘חיה בקרקס’. בשל שעת ההגעה המאוחרת, ושעת היציאה המוקדמת, מרשנו ‘פספס’ את ארוחת הערב וארוחת הבוקר”.
“במהלך החקירה היום שיתף מרשנו את חוקריו (מיחידת יהלום) בעייפות הקיצונית ממנה הוא סובל. במקום לאפשר למרשנו להתאושש ולנוח מעט, נאמר למרשנו שניתן לעשות הפסקה בחקירה, אך הדבר יחייב את המשטרה להמשיך ולהאריך את מעצרו. ברור שמול ברירה כזו מרשנו ‘ויתר’ על המנוחה לה הוא נדרש כל כך. “התנהלות זו אינה עומדת בסטנדרט המקובל ויש בה משום איום במעצר. היא גם מנוגדת להסכמה לה הגיעו הצדדים לפיה ככל ולא יוגש נגדו כתב אישום, ביום שליש י ישתחרר מרשנו בתנאים מגבילים”.
“מדובר באמירה חמורה ביותר; שפוגעת קשה בזכויותיו הבסיסיות והאנושיות של מרשנו ואף עשויה להשליך על קבילות ההודעות שנגבות ממנו. לא יעלה על הדעת שמרשנו יבקש להתפנות או לעצור להתרעננות, אך החוקר ימנע זאת ממרשנו באמצעות השמעת איומים כאילו מעצרו של מרשנו יוארך בשל כך”.
“לפיכך, נבקשכם שתדאגו לכך שמרשנו יזכה לזכויות הבסיסיות ביותר, בהן: תא מעצר הראוי לשהיית בני אדם; שהייה בתא מעצר נפרד וזאת לנוכח השמעת איומים לפגיעה בגוף כלפיו וכלפי בני משפחתו; הפסקת השמעת איומים על ידי החוקרים ומתן אפשרו ת למרשנו לצאת להתפנות, לאכול ולישון. מובן, כי אין באמור במכתבנו זה ו/או במה שלא נאמר בו כדי למצות ו/או לגרוע מכל טענה העומדת למרשנו ו/או להוות ויתור על כל עילה, זכות וסעד העומדים לו על פי כל דין”