מרסל הייסטר גרם ללא מעט חילוקי דעות בין אוהדי בית”ר ירושלים. בעוד יש אוהדים שחשבו שהמגן השמאלי מגרמניה תורם לקבוצה, אחרים ראו בו כ”חור” גדול בהגנה ושמחו כשעזב.
הייסטר התגלגל לפרנצווארוש ההונגרית, עלה איתה לליגת האלופות וכבר פגש העונה את ברצלונה של ליאו מסי ויובנטוס של כריסטיאנו רונאלדו. הערב (שלישי) ב-22:00 פרנצווארוש תתארח אצל אלופת איטליה בטורינו ותנסה להדהים אותה.
הייסטר אמר בראיון ל”SPOX”: “התרגשתי מאוד, פתאום עמדתי ליד שחקנים ששיחקתי איתם רק בפיפא בפלייסטיישן. ראיתי את מסי מדבר עם דמבלה ופתאום שמתי לב שאני חולם בהקיץ”. הייסטר מספר שניסה להשיג את החולצות של מסי ורונאלדו, אך לא הצליח.
הגרמני נזכר בתקופתו בישראל: “משום מקום התקשר אליי הנשיא (הכוונה לאלי טביב) והציע לי חוזה שכבר היה מוכן לחתימה. הוא אמר שזו הצעה טובה עבורי ועבור המועדון. בקרואטיה (שיחק באיסטרה) הם מתקיימים ממכירה של שחקנים ולא הייתי יכול לעשות דבר בקשר לזה. על ישראל חשבתי רק – יש מלחמה, למען השם! אתה יכול לשלוח את ההצעה בחזרה אמרתי לנשיא”.
“הייתי צריך לחשוב על זה פעמיים. כשחקרתי קצת באינטרנט קיבלתי תמונה שונה לחלוטין. התקשרתי לקולגה ששיחק במכבי נתניה ושאלתי אותו על החיים בישראל. הוא אמר ‘תעשה את זה. תגיע מיידית. החיים יפים, המדינה פנטסטית, האנשים ידידותיים’. הייתי המום כי לא הצלחתי לדמיין את זה. כשהגעתי לאימון הראשון כולם בירכו אותי לפני שחתמתי. התייחסו אליי כמו הכוכב החדש. זה היה נחמד ואחרי כמה ימים אמרתי ‘כן’. 30 אלף איש צעקו את השם שלי. זה היה מטורף. אמרתי לעצמי שאני רק בן אדם רגיל. כשהלכתי למסעדה בירושלים הטבח רץ מהמטבח כדי להצטלם איתי. אנשים מנשקים אותך, מחבקים אותך, מרימים אותך. הכדורגל שונה מאוד מגרמניה”.
הייסטר נשאל על הבעלים דאז, אלי טביב ועל סיום דרכו בבית”ר: “לקבוצה הייתה אופציה להאריך את החוזה. אחרי השיחה שלי עם טביב קיבלתי הודעת ווטסאפ שזה בדיוק מה שהם עשו. לא האמנתי. הוא פשוט שיקר לי. זו הייתה אותה סיטואציה כמו בהופנהיים ושאלתי את עצמי ‘למה? למה שמישהו יעשה את זה?’. אמרתי לעצמי שלא אשחק שם אפילו משחק אחד כל עוד יש לו מה להגיד. גם ככה בקושי שיחקתי. כשהעונה נגמרה טסתי לגרמניה והתחלתי סוג של שביתה. לא חזרתי כשההכנות התחילו. הרגשתי שהתייחסו אליי בצורה לא הוגנת. הוא לא מקשיב לי. אז אני לא אקשיב לו”.
“אם היינו רואים אחד את השני, הייו הורגים אחד את השני. הייתי מוכן לשבת שנה בבית ולא ליצור איתו קשר. הגאווה שלי לא איפשרה את זה. הוא איש עסקים נטו שאכפת לו רק מהביזנס. הוא לא רוצה שאף אחד יתערב – לא המאמן ולא חבר הנהלה. הוא הבהיר שהוא הבוס והוא קובע. הוא גם קובע את ההרכב. הסתדרתי איתו במשך תקופה ארוכה, הוא הביא אותי לבית”ר. הצטערתי שהיה לנו את הוויכוח. אבל לא הייתי היחיד שסבל ממנו. הוא היה שנוי במחלוקת”.