אחרי שני עשורים, סוף סוף יש דרבי ירושלמי בליגת העל. פעם, משחק בין הפועל ירושלים לבית"ר ירושלים היה הדבר הכי גדול בבירה – יריבות על ההגמוניה בעיר שכללה שנאה פוליטית, שגלשה גם לתחום הספורטיבי. הליכוד מול מהערך, ההסתדרות מול חירות, הפועל מול בית"ר.
את הדרבי האחרון ששוחק באצטדיון טדי, סיימו הקבוצות של עיר הבירה עם 1:1, לבית"ר כבש אלון מזרחי ושי אהרון איזן עבור הפועל בדקות הסיום, בעונה שבסיומה האדומים ירדו ליגה. הצהובים-שחורים לעומתם, חתמו עונה פושרת למדי וכל אחת פנתה לדרך אחרת.
הפועל ירושלים של יוסי סאסי הלכה והתדרדרה עד שנעלמה, כשבמקביל הוקמה קבוצת אוהדים – הפועל קטמון, שהצליחה לטפס מליגה ג' לליגת העל, ועל הדרך גם להשתלט על השם המקורי ולהחזיר את הפועל ירושלים לבמה המרכזית של הכדורגל הישראלי. בית"ר הלכה במסלול אחר לגמרי, היא החליפה בעלים כמו גרביים: גד זאבי, מאיר פניג'ל, ארקדי גאידמק, גומא אגיאר, אלי טביב, משה חוגג והיד עוד נטויה. בדרך זכתה בתארים בתקופת גאידמק, אבל במשך רוב העשור האחרון נעלמה מצמרת ליגת העל.
קורנפיין: “לא חושב שההגמוניה תעבור צד בעשור הקרוב”, עזו: “מקנא בשחקנים”
עכשיו השתיים נפגשות לראשונה אחרי 21 שנים בליגה הבכירה, ורגע לפני החלטנו לחזור לאותו דרבי אחרון בעונת 1999/2000, עם איציק קורנפיין, אופיר עזו ושמוליק לוי.
"בטח שאני זוכר את הדרבי האחרון, היה דרבי שאני חושב שמבחינת הפועל ירושלים לא היה משמעותי, הייתה אווירה נהדרת בטדי, אווירה מצוינת, הפועל השוו בסיום אחרי שהובלנו, מדהים שעבר כל כך הרבה זמן מאז אותו משחק”, נזכר איציק קורנפיין, מי ששיחק במהלך הקריירה בשני המועדונים. “פערי הרמות בין המועדונים היו מאוד משמעותיים, בית"ר הייתה באותה תקופה אחרי עונות של אליפות בקבוצה הגדולה של שנות ה-90 והפועל הייתה בתחילת הדעיכה שלה. פערי האיכות היו משמעותיים, גם כקבוצות וגם כמועדונים, אבל אלה תמיד היו משחקים עם המון יוקרה ספורטיבית".
"דרבי תמיד מייצר הרבה תכונה בעיר, זה היה אז וזה קורה גם היום”, הוסיף שוער העבר. “כמו שאנחנו יודעים יגיע לדרבי המון קהל, יש תכונה בעיר, זה לא עוד משחק חשוב בליגה, זה משחק דרבי עם המשמעויות שלו, כמו שיש בכל הערים הגדולות דרבי, סוף סוף גם יש לנו בירושלים. לדרבי היו משמעויות לפעמים מעבר לכדורגל, אבל עבור השחקנים היריבות תמיד הייתה ספורטיבית ולא פוליטית או משהו כזה".
קונרפיין מתרשם לטובה מהתהליך שעברה הקבוצה האדומה, שהצליחה לקום מחדש אחרי ההתרסקות: "צריך להחמיא להפועל ירושלים ולתהליך שהם עברו מהקמת קבוצת אוהדים ועד שהגיעו למעמד של ליגת העל כמועדון יציב. אני לא חושב שההגמוניה בעיר יכולה להתחלף והיא תישאר של בית"ר, ההגמוניה בעיר לא תשתנה אחרי המשחק הקרוב, זה לא יקרה גם לא בעשור הקרוב".
מהצד השני של המטבע עמד עוד ששחקן שלבש את החולצות של שני המועדונים, אך בעוד קורנפיין מזוהה הרבה יותר עם הצהוב-שחור, אופיר עזו נחשב לסמל אדום: "הופעת הבכורה שלי בבוגרים של הפועל ירושלים הייתה נגד בית"ר ירושלים, אז זה היה באצטדיון רמת גן, לפני שהקימו את טדי. השתתפי בדרבי האחרון לפני 21 שנה, זה היה בעונה שירדנו ליגה, מה אני אגיד, אני מוכן לשלם כסף כדי לחזור לשחק בדרבי ירושלמי”.
“לא באתי לראות את הפועל מאז שעזבתי את הכדורגל ולדרבי הזה אני בא עם הילדים שלי”, הצהיר הקשר. “אני חייב להגיד שבכל השנים בדרבי יכולנו להתמודד עם בית"ר, גם במשחק הדרבי האחרון באנו במוטיבציה והרגשה טובה שאפשר לנצח, למרות הפערים שהיו בין הקבוצות. אני יכול להגיד ששיחקנו טוב, לא היה חסר שהיינו מנצחים, הייתה אווירה מחשמלת לשחק מול בית"ר, מול הקהל שלהם. הפועל ירושלים גם הביאה כמות גדולה של אוהדים, האווירה הייתה מדהימה, אני מקנא בכל שחקן בהפועל שהולך לחוות דרבי".
"היום הדרבי חזר, זה יום חג לשתי הקבוצות, האוהדים התגעגעו לדרבי ירושלמי, במצב הנוכחי של שתי הקבוצות הפועל ירושלים יכולים להסתכל בעיניים של בית"ר ולצאת עם נקודות מהמשחק הזה ואני אומר את זה בלי קשר לתוצאה שהייתה במשחק גביע הטוטו”, מתייחס עזו ליחסי הכוחות הנוכחיים. “בית"ר היא פגיעה, הפועל יכולה לנצל את זה, אם השחקנים יבואו רגועים, הם יכולים לצאת עם נקודות".
"בית"ר בשנים האחרונות זו לא בית"ר שכולם פחדו ממנה. עכשיו, אחרי העזיבה של חוגג אני לא יודע כמה אנשים יקפצו לקחת את בית"ר. מהצד השני יש את הפועל ירושלים, עם הניהול בשנים האחרונות ולאחר האיחוד בין הקהלים, שלאט לאט אתה רואה אוהדים שחוזרים. הפועל יכולה למצוא משקיע שיכול לקחת אותה ואז לאולי אולי להפוך את ההגמוניה בעיר ולהיות הקבוצה השולטת", מוסיף עזו, שאולי גם מביע משאלת לב.
"שיחקתי גם בהפועל וגם בבית"ר, אבל הייתי ותמיד אשאר אוהד הפועל ירושלים, הפועל זה הבית שלי. בבית"ר הייתי 3 שנים מהנות, זו זכות גדולה, אבל הלב הוא אדום, אני מחזיק אצבעות להפועל ירושלים ואני מקווה שהם יתנו הרבה נחת לאוהדים”, מצהיר עזו בצורה חד משמעית. “אוהדים שמחכים שנים לדרבי זה מרגש, אני מקווה שכל האנשים בהנהלה ימשיכו לעשות עבודה טובה. הפועל ירושלים צריכה להיות קבוצה לגיטימית בליגת העל, לעבור את העונה הנוכחית מבלי לרדת ליגה ולבנות את עצמה לטווח הארוך בליגת העל”.
חוזרים לצד הצהוב. שמוליק לוי, אחת הדמויות היותר מזוהות עם בית”ר, מספר על הבכורה שלו בדרבי הבירה: "הדרבי הראשון שלי היה בעונה הראשונה שלי בימק"א, ההתרגשות הייתה מטורפת, אני כאוהד של בית"ר כילד, עולה לשחק בדרבי. דרבי היה המשחק הכי חשוב, בית"ר ירושלים לא חוותה אז הרבה אליפויות, הייתה אליפות אחת, בעונת 89/90. זה היה הדרבי הראשון שלי וניצחנו באחד המשחקים המדהימים שהיו. הדרבי האחרון שלי היה אחרי 12 עונות ואז הייתי קפטן בית"ר, ההתרגשות הייתה עבורי כמו במשחק הראשון.
“דרבי תמיד היה ונשאר המשחק הכי חשוב בליגה, יותר ממשחקי אליפויות לפעמים, ההתרגשות הייתה מיוחדת, אני ירושלמי, מסורתי, באנו מהשכונות של העיר, הייתי חי את הרחוב ואת העיר, אז כך שההתרגשות הייתה אז מאוד גדולה. בדרך כלל ניצחנו, אולי הפסדנו פעם אחת בכל השנים ששיחקתי", נזכר מגן העבר.
הדרבי של אז מול הדרבי של היום: "היום זה עולם אחר לגמרי, המדיה השתנתה, היום מרגישים את התכונה לדרבי דרך רשתות חברתיות, פעם הרגשנו את זה ברחוב, היינו מרגישים את זה בבית קפה ובכל רחוב, בשוק, היום זה בפוסטים ברשתות החברתיות, זה עולם אחר לגמרי. תחשוב, כמה שחקני בית ישחקו בהרכב של הדרבי היום לעומת משחקי הדרבי לפני 20 ו-30 שנה? אז יותר מחצי הרכב היה עם שחקנים ירושלמים. כשאתה גדל בירושלים אתה מבין את החשיבות של המשחק הזה, אני לא בטוח שהחבר'ה של היום מבינים את זה, עוברת על שחקני בית"ר אחת התקופות הקשות, בית"ר בלי ציפיות, בטח לא בצמרת השנה, הכרזה של הבעלים שהוא עוזב, זו תקופה קשה ולא נעימה ולמרות הכל הם צריכים לעלות וכן לנצח את המשחק הזה".
יחסי הכוחות: "הבדל חשוב בין אז להיום, זה הנושא של ההגמוניה, אין ספק שההגמוניה בעיר עדיין של בית"ר והיא פייבוריטית, אבל אי אפשר להשוות את זה לדרבי האחרון שהיה, באנו אחרי 3 אליפויות בכמה שנים, היינו הקבוצה של המדינה עם עשרות אלפי אוהדים, כיום מצבה של בית"ר אחר לגמרי".