האבוקות בשרלרואה, שריפת המועדון, צמד השחקנים הצ'צ'נים, הבננות לטוטו תמוז, אין ספור משחקי רדיוס, פרשת המעצרים בארגון לה פמיליה, והרשימה עוד ארוכה. במשך שנים רבות הקהל של בית"ר ירושלים הוזכר בעיקר בהקשרים שליליים. השבוע לאלי טביב, אחד שיודע דבר או שניים על קהלים סוררים, נמאס. הבעלים הצהיר שאם וכאשר יישמעו קריאות גזעניות קבוצתו תרד מכר הדשא, והקהל, הפלא ופלא, נענה.
האוהדים בצהוב שהפגינו נוכחות מרשימה במשחק הרדיוס עודדו במרבית דקות המשחק, ולא התפתו לקריאות גזעניות, גם במצב הנפיץ בו מהראן ראדי הוכשל בתוך הרחבה. ובבית"ר כמו בבית"ר, כשהקהל מעודד ודוחף, הקבוצה מגיבה על הדשא. מחצית ראשונה נהדרת של הצהובים-שחורים הסתיימה בתיקו רק הודות לשער האדיר של טוני וואקמה, שמשבוע לשבוע נראה גדול על הליגה.
טוני וואקמה. גדול על הליגה (רדאד ג'בארה)עכשיו יתחיל המבחן האמיתי של הקהל הירושלמי בכלל, וחברי "לה פמיליה" בפרט. כשהאיום עוד טרי, במשחק רדיוס בו נמצאת כמות פחותה יותר של קהל מאשר בטדי, ובוודאי כשהקבוצה מציגה משחק לחימה (למרות ההפסד), קל יותר להיות 'בסדר'. נראה אותם במשחקים מאכזבים מול קבוצות חלשות יותר, כשלקבוצה יש יותר מה להפסיד.
ומה עוד נותר להגיד על הפועל ב"ש? מחצית ראשונה חלשה, אדי אופוריה לונדונית, מול קבוצה לוחמת ואנרגטית, ובסוף התוצאה היא אותה תוצאה. מאור בוזגלו, שלא היה חסר הרבה כדי שיעזוב את המועדון בתחילת העונה, הופך להיות ה'ערן זהבי' החדש של הליגה מבחינת הקילר-אינסטינקט. למרות משחק מנומנם הוא כבש בפנדל מצוין (לא דבר של מה בכך בהפועל ב"ש), וקינח עם שער במבצע אישי ענק. אז נכון, בית"ר נראתה לא רע, וגם מכבי תל אביב חזרה לנצח, אבל הכלבים נובחים והשיירה עוברת, ולא נראה שיש מישהו שיעצור אותה בדרך לאליפות שנייה ברציפות.
הכתוב הינו טור דעה.