אחרי 25 מחזורי ליגה אני עדיין מתקשה להבין את פאקו אייסטרן. אמנם מכבי תל אביב מוליכה את הטבלה עם פער של ארבע נקודות בפסגת ליגת העל, אך האלופה פספסה בענק הזדמנות להגדיל את הפער לשבע נקודות.
הצהובים מתקשים לשחק כדורגל מהנה או שוטף, ומעל לכל החילופים של המאמן שלה נראים פשוט תמוהים. הרי על מה עובדים באימוני הקבוצה אם לא על החלפת שיטה במהלך המשחק? פאקו מסרס את החלק ההתקפי של קבוצתו והקיבעון שלו על המערך לא הופך אותו למאמן טוב יותר.
אותו קיבעון של פאקו הופך את ערן זהבי לשחקן שבלעדיו לצהובים אין מה למכור. התחושה כשמביטים על שאר השחקנים היא שהם פחות משחקים עבור זהבי וזה פוגע בצורה חד משמעית בשטף של הקבוצה ובתוצאות. מכבי ת"א הייתה צריכה להוליך את הטבלה בפער של 12 נקודות לפחות מהמקום השני.
למרות כל הסיבות הללו אני עדיין לא חושב שהמירוץ לתואר האליפות נפתח, אלא פשוט לא נסגר. עירוני קריית שמונה הפסידה והפועל באר שבע מתקשה לנצח. המעידה של מכבי ת"א מותירה לנו פלייאוף עליון מלא במתח ואצטדיונים מלאי קהל.
 |
| שחקני בית"ר חוגגים. איפה הם היו כל העונה? (עמית מצפה) |
|
| |
בית"ר ירושלים הצילה את הליגה אך מצד שני איפה היא הייתה במהלך כל העונה? אם השחקנים מהבירה היו שומרים על רמת ההתלהבות והתשוקה שלהם, בית"ר הייתה מבטיחה מזמן את המקום שלה בשש הראשונות, הרי שיש לה את החיבור המיוחד עם הקהל, היא מועדון גדול וזה מתכון מבטיח לקבוצה גדולה.
הקבוצה מהבירה נופלת ללא ספק ברמת כישרון מזו של פאקו אייסטרן, אך הם הביאו למגרש בסמי עופר לב ונשמה, וזה עשה את ההבדל. הם לא חששו לרגע ועל כן זכו בכל הקופה.
השאפו הגדול ביותר מגיע לגיא לוי, שהוכיח כי המאמנים הישראלים בליגה לא נופלים מהזרים. המאמן, שהגיע לקבוצה באמצע העונה, הפך אותה ליחידה מגובשת, אחת שיודעת מה היא רוצה להשיג וכל חלקי הקבוצה תפקדו בצורה נפלאה גם מהבחינה הטקטית. בית"ר צמצמה את הפערים ולא אפשרה לשחקני הקישור של פאקו להשתלט. בצורה הזו היא בעצם ביטלה את מכבי ת"א ואף הייתה יכולה להגדיל את התוצאה בסיום.
 |
| גיא לוי. הוכיח שהישראלים לא נופלים מהזרים (עמית מצפה) |
|
| |
ומילה על עומר אצילי. הקשר שהתכבד גם בשער הוכיח שיש לו כישרון גדול והוא חומר נפלא לעבוד איתו. יש לו את הצניעות, הוא לא מחפש להתחכם במשחק שלו. בנוסף לאצילי, בבית"ר פגעו בינגו עם ליביו אנטאל שמוסיף מימד נוסף לחלק הקדמי של הירושלמים.