כאילו שהיינו צריכים עוד הוכחה אחרי הדרבי אתמול, קיבלנו הערב (ראשון) באצטדיון רמת גן הוכחה נוספת לסיבה מדוע ספורט צריך להתקיים לעיני קהל ב-1:3 של בית"ר ירושלים על מכבי פ"ת.
על השאלה אם פ"ת קבוצה טובה יותר או פחות מבית"ר נדון בפעם אחרת, והיא גם לא ממש רלוונטית. אבל על השאלה האם יש לה סיכוי מול 6,000 אוהדים ירושלמים נלהבים שמכניסים אנרגיות בשחקנים שלהם לנצח, נוכל לענות כבר עכשיו. אין לה.
כי ספורט, עד כמה שאוהדי מכבי פ"ת, הפועל ניר רמה"ש, או כל קבוצה אחרת ללא קהל גדול של ממש ימשיכו להכחיש, הוא משחק של קהל. וכשאני אומר קהל, אני לא מתכוון ל-300 צופים (כמות יפה למשחק נוער, לא משחק בליגת העל), אלא לכמה אלפים, כמות שמסוגלת להוציא מ-11 שחקני בית"ר הרבה יותר ממה שהם שווים ללא אותו קהל. באצטדיון רמת גן, במושבה או בספורטק.
 |
| אוהדי בית"ר. שווים 3 נקודות כל משחק (יוסי ציפקיס) |
|
| |
אותם שחקני מכבי פ"ת, סיפרו רק לפני קצת פחות מחודשיים, כי משה סיני הוא גבר. בניגוד לאייל לחמן שעזב בשביל להוריד את הגרדום על קבוצה אחרת, הפועל ראשל"צ, בשבילו הם מוכנים לשחק. אם ככה הם נראים שהם ממש רוצים לשחק בשביל המאמן שלהם, עדיף להשאיר לדמיון איך הם ייראו כשהם לא רוצים.
והאמת, אני לא מאשים אותם. בעוד דן אייבינדר רץ אל אוהדי בית"ר, לאן ירוץ שחקן מכבי פ"ת לו ישים שער? למעט האוהדים שכן הגיעו? ואולי בכלל העונה הזאת תהיה תמרור אזהרה ללוזונים, יותר נכון לעמוס לוזון (או כל שולף מהיר אחר, אריאל שיימן לדוגמא), שהגיע הזמן לתת למאמן להעביר יותר מעשרה מחזורים במועדון, להתוות איזו דרך, ולא להיות בחשש מתמיד לכסא.
למי שעוד זוכר, ואני כבר ממש לא זכרתי, מי שהתחיל את העונה בקבוצה היה בכלל מרקו בלבול, שבאופן לא מפתיע סיים את תפקידו מהר כצפוי ובינתיים מצא את דרכו לפרטיזן בלגרד. שמונה מחזורים לקח לאיש הכל יכול במלאבס להחליט כי דרוש שינוי. אחריו הגיע סותם החורים הניצחי, לחמן, וגם הוא לא החזיק יותר מדי. משה סיני קיבל את התפקיד אחרון (בינתיים), ואני מאמין שאם לעונה היו עוד יותר משישה מחזורים, נניח משהו כמו עשרה, גם הוא היה הולך הביתה.
 |
| מרקו בלבול. מי זוכר שהוא אימן בתחילת העונה בפ"ת? (יניב גונן) |
|
| |
לקבוצה שלא מכבדת את בעל התפקיד החשוב ביותר בכל מערכת מקצועית (המאמן), שמחליפה שלושה מאמנים בעונה, רובם בלי סיבה נראית לעין, לא מגיע להישאר בליגה. ולמרות הכול, היא בסה"כ במרחק של שתי נקודות מהפועל ב"ש, ועדיין יכולה לשרוד. חומר השחקנים בקבוצה בהחלט שווה יותר, רק חבל שלא נתנו למישהו את ההזדמנות לנצל אותו.
נותר רק לקוות כי הניצחון של בית"ר יהיה תמרור אזהרה, לא רק לבעלי קבוצות פזיזים שמתייחסים למאמנים הכפופים אליהם כאחרון הצמיתים, אלא גם להתאחדות. אין כדורגל בלי קהל, אין ספורט בלי קהל, וכל העונשים המגוחכים שמשום מה עדיין רלוונטיים אצל הדינוזאורים בבית הדין צריכים לעבור לבוידעם.
ואיך אפשר בלי מילה טובה לאלי כהן, שישב בבית כל כך הרבה זמן וחיכה בשקט להזדמנות שלו. "השריף" הוכיח שוב כי לניסיון אין תחליף, על אף שמבלי חברים בתקשורת כבר קשה להשיג כאן עבודה.
ומילה באמת אחרונה לאוהדי בית"ר. כשהם לא מקללים ומתעסקים בשטויות (דוגמת תקרית הקניון) הם ללא ספק שווים שלוש נקודות בכל משחק. הגיע הזמן להתבגר, להניח לשטויות בצד ולהתעסק בספורט נטו. הגיע הזמן שהקהל של בית"ר ייצא לדרך חדשה ממש כמו הקבוצה שלו, ויפה שעה אחת קודם.
הכתוב הינו טור דעה