לשחרר ארבעה שחקנים? עדיף מאמן אחד

אבירם ברוכיאן, עמית בן שושן, עידן טל, דריו פרננדס, סטיבן כהן, סמואל יבואה, חן עזריאל, אריאל הרוש, כריסטיאן אלברס. תסתכלו עליהם ותסתכלו על הסגל של עכו, אשדוד, אשקלון, הפועל חיפה ואפילו קרית שמונה. תשוו בין הסגלים - משהו פשוט לא עובד בבית"ר.

לא יכול להיות שכל-כך הרבה שחקנים עם כל-כך הרבה יכולת פשוט קמים בוקר אחד, בתחילת עונה אחת, ולא מסוגלים. נכון, בית"ר נחלשה בפגרה. נכון, יצחקי, טוטו ועידן ורד עזבו, גם גרשון ובנאדו ואפילו אלירן דנין ואיתן טיבי המצויינים. תגידו שעידן טל לא צעיר ואיילי לא פוגע. אני מסכים. ועדיין, לבית"ר יש סגל ששווה מקום רביעי בליגה. אתם אומרים חמישי? קיבלתם. אומרים שישי? ניתן לכם שמיני.

אבל לא מקום 14. עכו במקום התשיעי, אשדוד עשירית, אפילו אשקלון במקום ה-12 עם 10 נקודות (וחלוץ אחד שמפחיד את כל הליגה ובית"ר לא רצתה). הפועל חיפה שביעית וקרית שמונה הקטנה במקום השני. ובית"ר? מסתכלת על כולם מלמטה - משהו פשוט לא עובד בבית"ר.

ניצחון אחד בעשרה משחקים. אחד! וגם שני תיקו. אה כן, ושבעה הפסדים. כולל הפסד בבית להפועל פ"ת. נשבע לכם, הפועל פ"ת, קבוצה שלא ניצחה משחק רשמי מאז חודש מאי, אפילו לא בגביע הטוטו. אם הפועל ר"ג לא מתחילה את העונה במינוס, בית"ר רחוקה מהמקומות מהם יורדים לליגה השניה רק בהפרש של שער אחד. מזל שיש את סכנין. זה לא אמור לקרות עם כזה סגל - משהו פשוט לא עובד בבית"ר.

יש עוד צהובים, רחוק מירושלים, בקרית שלום. גם הם עוברים שנים שחורות ושחונות, אפילו יותר מבית"ר. הגיע הדוד מקנדה, פתח את הכיס, והביא את כל מי שרק אפשר. 13 שחקנים? 14? 15? לא חשוב, רק להביא. אני לא אגיד לכם שמכבי ת"א מציגה כדורגל טוב - היא לא. אבל היא במקום הראשון.

ואיזה מסכנים האוהדים... אפילו הם לא מבינים שלטובת כולם, מלמיליאן צריך ללכת (משה חרמון)

ובבית"ר - בדיוק להיפך. ממעמקי המקום ה-14 וכשכלום לא עובד, בירושלים מצאו פתרון מקורי: אנחנו לא מצליחים עם הסגל שיש - לא נביא שחקנים, נלך הפוך, נשחרר, אולי אז נשתפר. כנראה שגם הראש לא ממש עובד בבית"ר.

אני לא החסיד הגדול ביותר של שיטת "הפל הכל על המאמן" אבל לפעמים אין ברירה כי חייבים שינוי. זה לא חייב להיות דבר רע - מלמיליאן וקורנפיין, שני אנשים שאוהבים מאוד את בית"ר, צריכים להסכים על זה. אולי זה סוף סוף יעיר את השחקנים כי הם מסרבים להתעורר.

לקבוצה מהבירה היו מספיק צרות בשנים האחרונות ואיכשהו בירושלים תמיד התגברו עליהן, אם היו אלה הוותיקים שהרגיעו או הצעירים שכיכבו. אבל כרגע אף אחד לא לוקח אחריות, בטח ובטח שלא אותו אחיין של מלמיליאן שפעם זכה להשוואות לדוד שלו.

הפעם זה המאכזב הראשי. מי חוגג מאחור? כן - גם מכבי פ"ת חגגה על חשבונם (יניב גונן)

וגם דוד שלו מסרב לקחת אחריות. ובבית"ר מסתנוורים מהסמל ומשאירים אותו. למרות שיש מאמנים אחרים בשוק, עם קבלות יותר מרשימות. אז נכון, מלמיליאן העלה קבוצות ליגה, אבל בית"ר לא רוצה שהוא יעלה אותה בחזרה לליגת העל. אם מלמיליאן יישאר, זה עלול להתברר כבכייה לדורות. או לפחות לשנתיים, בליגה השניה.

אורי מלמיליאן בחור טוב, אני בעדו בסה"כ. הוא נשמה. הוא סמל. אבל גם אוחנה היה סמל והוא נכשל בתור מאמן בית"ר. גם משה סיני היה סמל בהפועל והוא כמעט הוריד את האדומים ליגה. גם אבי נמני היה סמל במכבי ת"א...

מלמיליאן עם הגעתו לבית"ר. נכון, זה מרגש - אבל זה פשוט לא עובד

בבית"ר נוצר מצב שלכולם לא נעים. לאורי לא נעים לעזוב את הספינה, לשחקנים לא נעים והם אומרים שזו לא אשמתו. והם חצי צודקים כי זו אשמתם, אבל הוא לא מצליח לגרום להם לשחק. ולאוהדים לא נעים כי הם אוהבים את הסמל. ולקורנפיין לא נעים מאורי ולא נעים לו מהאוהדים. וגם לרדת ליגה זה לא נעים.

מלמיליאן אוהב את בית"ר ובית"ר אוהבת אותו, אבל אם שני הצדדים יודעים מה טוב להם, כל אחד צריך לפנות לדרכו ובית"ר צריכה להביא מאמן בעל שיעור קומה שייקח את הסגל המוכשר הזה למקום בו הוא צריך להיות. כי כרגע - המאמן לא עובד בבית"ר.

הכתוב הנו טור דעה