אבירם ברוכיאן שייך לזן של שחקנים שהולך ונכחד עם השנים. קשה להצביע על הרבה שחקנים צעירים יחסית שהצליחו לייצר חיבור חזק לקהל כמו של ברוכיאן עם אוהדיה של בית"ר ירושלים.
ברוכיאן הוא שחקן שיוצר למועדון זהות מקומית. ירושלמי אסלי עם ייחוס משפחתי כאחיין של הסמל הגדול של הצהובים-שחורים, אורי מלמיליאן, הסוגר כבר שנה שביעית בבוגרים. ברוכיאן היה שם ברגעים הגדולים של הקבוצה כשדרסה את הליגה בתקופת גאידמק ולא רק שלא נטש אותה ברגעי המשבר, אלא לקח על עצמו אחריות ומונה לקפטן כשהוא רק בן 24. מהסיבות האלה ברוכיאן, הוא שחקן שקל לאוהדים להתחבר אליו, לקנות חולצות שלו ולתלות בחדר פוסטרים ממוסגרים שלו.
ניכר כי מעמדו של ברוכיאן בקרב הקהל הבית"רי לא פחת למרות הירידה המשמעותית ביכולתו בשנתיים האחרונות, הוא אחד משלהם גם שטוב וגם כשרע. בעידן של כדורגלנים שכירי חרב המונעים אך ורק מנפח הצ'קים של מיליונרים הבוחרים לבזבז את כספם מסיבות מזוכיסטיות כלשהן דווקא בכדורגל הישראלי, כיף לראות שיש שחקנים כמו אבירם ברוכיאן שלמושג 'סמל' יש עוד משמעות עבורם מלבד המתכת הנוצצת הזו בפרונט של המכונית החדשה שקנו השבוע.
למעט התמוטטות כלכלית אמיתית של בית"ר בקיץ הקרוב, אני מתקשה להצביע על סיבה אמיתית שיכולה לגרום לאבירם ברוכיאן לעזוב לקבוצה ישראלית אחרת. מעבר שכזה יהפוך אותו בטווח הרחוק למי שייזכר כעוד שחקן טוב שנדד בין כמה קבוצות, כמה פריקים של כדורגל ישראלי עוד יעלו מפעם לפעם את השער שלו מול ויסלה קרקוב. האופציה השניה עבורו היא להיחרט כאחד הסמלים של בית"ר ירושלים, להמשיך להנהיג אותה בתקופה לא קלה ולהפוך למי שאוהדי בית"ר יספרו עליו לבניהם בעיניים נוצצות.
 |
| יקיר אוהדי בית"ר (גיא בן זיו) |
|
נוכח היכולת הבינונית שלו השנה, ספק אם יגיעו לברוכיאן הצעות מפתות מאירופה ובהיעדר כאלה ולמען טיפת הרומנטיקה שעוד נותרה בכדורגל שלנו, ברוכיאן צריך לעשות הכול כדי להמשיך לשחק בבית"ר ירושלים.